גורמים בכירים בישראל ובעזה אישרו היום (רביעי) כי חמאס אינו עומד מאחורי השיגורים האחרונים, וככל הנראה מדובר בפעילי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי - פלוגות אל-קודס. רק לפני שבועות בודדים האירועים האלימים בגבול עזה יצאו לפגרה של שלושה חודשים. שנתיים אחרי תחילת "צעדות השיבה", שהחלו כיוזמה מהשטח שאימץ מנהיג חמאס יחיא סינוואר כאמצעי לחץ על ישראל, בחנו את מצבה של הרצועה והאם האירועים האלימים הביאו לשינוי בשטח.
לאורך 21 חודשים התפתח מעגל סגור וקבוע: הפגנה בשישי, הפרות סדר בגדר, ניסיונות לפגוע בחיילי צה"ל, פצועים או הרוגים פלשתינים, שיגורים לישראל, יירוטים של כיפת ברזל, ולבסוף תקיפה של חיל האוויר ברצועת עזה. בין לבין, בעזה נקטו שלוש פעילויות טרור עיקריות: בלוני הנפץ ועפיפוני התבערה שגרמו להרס חקלאי וסביבתי, יחידות ההטרדה הליליות שנהגו להעלות צמיגים באש, לירות זיקוקים ולנסות לחצות את גדר המערכת, וכמובן שיגורי הרקטות והפצמ"רים.
מצד אחד, חמאס ספג פגיעה בתשתיות טרור, מצד שני המתיחות נשמרה ותושבי הדרום סבלו את עיקר הנזקים הנפשיים והכלכליים. חמישה ישראלים אף נהרגו בסבב במאי אשתקד. ובקיץ 2018 נפל לוחם גבעתי מירי צלפים פלשתינים. אך האם היו הקלות משמעותיות שחמאס הצליח להשיג לתושבי רצועת עזה?
המרחב הימי
מינואר 2009 ועד סוף מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012, פלגה 916 של חיל הים אכפה מרחב דיג של שלושה מיילים ימיים בלבד מרצועת עזה, לכל אורך החוף כמעט. לאחרונה, הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, על הרחבה מחדש ל-15 מיילים ימיים.
מרחב הדיג ברצועת עזה לפי נתוני האו"ם. במהלך הזמן חלו שינויים בטווח
רק בין אפריל לספטמבר 2019 התבצעו 14 שינויים באזור הדיג המותר לפי נתוני האו"ם. שינויים שגורים אלה שימשו מעין אמצעי הרתעה בעשור האחרון. אך שתי ההרחבות המשמעותיות הראשונות, משלושה מיילים ימיים לשישה, ומשישה מיילים לעשרה – הגיעו לאחר ההבנות עם חמאס בעמוד ענן ובצוק איתן. ההרחבה המשמעותית השלישית יצאה לפועל בעקבות סבבי לחימה מצומצמים יחסית עם מינימום אבידות לאנשי חמאס.
ועדיין, גם לאחר הרחבת האזור המותר לדיג, לא מדובר ב-15 מיילים ימיים לאורך כל חוף הרצועה. לפי דו"ח האו"ם מנובמבר, האזור המותר לדיג מחולק לשלושה חלקים עיקריים. מלבן דרומי, שנמתח מהגבול המצרי ועד אזור דיר אל-בלח' במרכז הרצועה, ובו מותר לשוט עד 15 מיילים ימיים. מחומש שמתחיל מדיר אל-בלח ונמשך עד העיר עזה, שבו ניתן להפליג בין שלושה לשישה מיילים. ומרובע של עד שלושה מיילים ימיים מהעיר עזה, ועד החוף המקביל לבית לאהיא. יתר האזורים אסורים לדיג.
לפי נתוני האו"ם, בין ינואר לאוגוסט 2019 נרשם גידול של 34% בשלל הדייגים לעומת התקופה המגבילה אשתקד. למרות זאת, העלייה בהכנסות הייתה נמוכה מעשרה אחוזים. לפי ההערכות, ענף הדיג מפרנס כ-18,000 משפחות בעזה.
בשורה התחתונה: חמאס השיג גידול ניכר בשטח הדיג ללא מבצע, אבל נכשל במינוף שלו להקלה משמעותית לתושבי עזה. יתרה מכך, ישראל יכולה לצמצם את המרחב במידה שהשקט יופר.
הכסף הקטארי
בשלהי דצמבר חולקו מעטפות המזומנים מקטאר לאותו חודש. במרץ 2020 דוחא צפויה לחדש את חוזה העברת הכספים לרצועה הנמצאת בשליטת חמאס. באתר הרשמי של ועדת השיקום הקטארית של רצועת עזה, מתוארים סכומי הכסף האסטרונומיים, שהוכרז על העברתם מדוחא. מאז ביקורו של האמיר לשעבר, השייח' חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני ברצועה ב-2012, הוזרמו יותר ממיליארד דולרים.
נתוני ועדת השיקום הקטארית // צילום רקע: רויטרס
2012
מענק של 407 מיליון דולר. הכספים ניתנו במסגרת כ-110 מיזמי יחידות דיור, כבישים, תשתיות, מרכזי בריאות, חקלאות ועוד.
2013
מענק בסך חמישה מיליון דולר בעקבות החורף שפגע קשות בתשתיות ברצועה.
2014
מענק בעקבות מבצע צוק איתן על סך 30 מיליון דולר. הסיוע עבר לטובת בתי חולים ועובדיהם, גנראטורים, בעלי בתים הרוסים. כמו כן, הועברו כספים לביטחון האזרחי של חמאס.
2015
מענק לשיקום 1,000 יחידות דיור שנהרסו לחלוטין בסך 50 מיליון דולר.
2016
מענק של 34 מיליון דולר כ"תגמול" לפקידים בעזה
2017
מענק של 12 מיליון דולר לצורך אספקת חשמל
2018
"מענק הקלה דחוף" בסך תשעה מיליון דולר, ומענק לאומי קטארי לתושבי עזה על סך 13.7 מיליון דולר.
2019
מענק בסך 150 מיליון דולר לטובת אספקת החשמל ומשכורות הפקידים. ובנוסף לכך, הוחלט על מענק של 480 מיליון דולר לפלשתינים.
במסגרת כספים אלה נזכיר, כמעט מדי חודש חולקו בסניפי הדואר ברצועה מענקים על סך מאה דולר למאה אלף משפחות נזקקות. כלומר עשרה מיליון דולר.
בשורה התחתונה: זרם הכסף הקטארי התגבר ואף התחדש. מנגד, הרשות הפלשתינית מנעה העברת משכורות לפקידים ברצועה וארצות הברית החליטה להפסיק לתמוך כספית בסוכנות הפליטים הפלשתינים אונר"א. בנוסף, הדיבורים בישראל על מיזמים דוגמת נמל ימי צף התבררו כריקים מתוכן.
יש לזכור גם שכסף אינו בא בחינם. האמירות המפרצית תצפה להשפעה בקבלת ההחלטות. מעבר לכך, דוחא נתונה לחרם דיפלומטי מצד מדינות ערב בשנים האחרונות. לכן אם קטאר תרגיש שהסיוע לא מטיב עם מצבה, ייתכן והיא לא תהסס להפסיק את הזרמת הכספים.
למרות הסיוע הקטארי, מנתוני הבנק העולמי שפורסמו ב"גרדיאן", עולה כי שיעור האבטלה ברצועה צמח מ-29% ב-2012 ל-53% בסוף 2019. בקרב צעירים, המספר גדול יותר ומגיע בימים אלה ל-67%. כמו כן, כמחצית מהאוכלוסייה מרוויחה 5.5 דולר ביום. לא דבר שחמאס יכול להתגאות בו, וסיבה לדאגה לישראל.
האבידות והנפגעים
לפי נתוני משרד הבריאות בעזה, מה-30 במרץ 2018 ועד ה-23 בנובמבר 2019, נהרגו בצעדות 316 בני אדם כתוצאה מירי צה"ל ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות. 304 גברים ו-12 נשים. 62 הרוגים היו מתחת לגיל 18. 35,703 איש נפצעו בדרגות שונות בהפרות הסדר. 19,464 מתוכם פונו לטיפול רפואי בבתי החולים, האחרים טופלו בשטח. משלהי נובמבר ועד היום, נפצעו 67 פלשתינים ונער בן 16 נהרג.
ראו לציין: כ-3,000 איש מאותם פצועים סבלו משאיפת גז מדמיע ופציעות אחרות. ואילו רוב הנפגעים שפונו לבתי החולים, 12,221 איש, סבלו מפציעות בגפיים. בגלל מחסור כרוני בציוד ואספקה רפואיים, בכלל זאת אנטיביוטיקה, חלק מהפצועים נאלצו לעבור קטיעות רגליים בשל התפשטות זיהומים.
כמו כן, החודשים הראשונים לתהלוכות, שבהן נערכו האירועים לרגל "יום האדמה" ו"יום הנכבה" היו הקטלניים ביותר. 13,900 איש נפצעו, אף על פי שחלק ניכר מהם לא נזקק לפינוי לבית החולים. מספר הפצועים הגדול העמיס על מערכת הבריאות.
העובדה שבמשרד הבריאות בעזה ספרו נפגעים שלא פונו לבית חולים, עשויה להעיד על ניפוח מספר הפצועים כדי ללחוץ על המתווכים הבינלאומיים. מד"א למשל, אינו מדווח על כל פציעה קלה שהתרחשה. בעזה, כך נראה, החשיבו כל מפגין שנפל בזמן בריחה מגז מדמיע.
בשורה התחתונה: מדובר באובדן קטן יחסית בעיני חמאס. במבצע עמוד ענן, שארך כשבוע, נהרגו 223 עזתים, רובם מחבלים. בצוק איתן שארך כחודשיים נהרגו 2,203 עזתים, בהם פעילי טרור ואזרחים. מנגד, המספר האדיר של הפצועים העמיס על בתי החולים ורשויות הרווחה.
אספקת החשמל
לפי המשרד לתיאום עניינים הומניטאריים באו"ם, הסתמן שיפור משמעותי יותר באספקת החשמל לבתי החולים.
בהסכם בין משרד הבריאות לחברת החשמל בעזה, הוחלט על חיבור קווים נוספים וזמינות החשמל גדלה מ-13 שעות ל-22 שעות ביממה, בתשעה מתוך 14 בתי החולים ברצועה. בקיץ נחנכה אף תחנת כוח סולארית במימון יפן המשמשת את בית החולים נאסר. בחודש מאי, חנכו האו"ם ויפן בשיתוף עם הרשויות בעזה, ארבע תחנות כוח סולריות נוספות, שמשמשות מעבדות רפואיות בארבעה בתי חולים.
העשור האחרון לווה במחסור כרוני בחשמל ברצועת עזה. בשל העימות בין חמאס לרשות הפלשתינית סביב פטור ממסים לדלק וגביית הכנסות מצרכני החשמל, רמאללה קיצצה בתשלומים עובר החשמל המועבר לעזה. במקביל, קו החשמל ממצרים סבל גם הוא מתקלות. התוצאה הייתה הפסקות חשמל יזומות של כעשרים שעות ביממה.
מאז אוקטובר 2018, ובעקבות ההפגנות, הוזרם דלק נוסף לתחנת הכוח בעזה במימון קטארי של 60 מיליון דולר. דבר זה הגדיל את האספקה משבע שעות ל-15-14 שעות ביממה. במאי 2019 התחייבו בדוחא למימון נוסף, הפעם בסך 180 מיליון דולר, שנגמר בשלהי החודש שעבר.
בשורה התחתונה: אספקת החשמל בעזה אומנם השתפרה, אך התשתיות עדיין ברמה ירודה.
המעברים לעזה
מאז יולי 2018 פועל מעבר רפיח באופן רציף יחסית. מצד אחד מדובר בהקלה משמעותית, שכן מאז עליית משטר א-סיסי לשלטון, המעבר היה נתון למגבלות. מצד שני, גם לאורך 2018 המעבר היה פתוח בשני הכיוונים ב-188 ימים בלבד. במהלכם עברו בו העזתים כ-60,000 אלף פעם.
פתיחת המעבר באה במקביל למלחמה הסיזיפית של צבא מצרים במנהרות ההברחה לאורך הגבול עם עזה. מקורות ערביים דיווחו כי רוב המנהרות נחרבו. חלק מאלה שנותרו, הן למעשה "מנהרות משוחזרות", כשהפועלים חופרים פתחים חדשים למקטע, שנחסם משני הכיוונים.
לפי מקור ברשות הגבול והמעברים של הרשות הפלשתינית, ששוחח עם האו"ם, יש שתי רשימות לעוברים ברפיח. אחת בשליטת חמאס ואחת שמנוהלת על ידי המצרים. בעקבות כך, נוסעים טענו שיש צורך לשחד גורמים בחמאס ובקרב המצרים כדי להבטיח מעבר, אחרת אין הסבר למצב שבו אנשים מחכים לאישור מעבר במשך חודשים, בעוד שאחרים מקבלים אישור תוך חודש.
בראיון לרשת "אל-ג'זירה", טען השליח הקטארי כי מצרים וחמאס גובות גם מס כפול על הסחורות החולפות במעבר. לטענתו, הרצועה מייבאת מוצרים בסך 45 מיליון דולר ממצרים בכל חודש. על אלה המודיעין המצרי גובה עמלות מצטברות של 15 מיליון דולר על מוצרי יסוד, וחמאס גובה עמלות משלו שמגיעות ל-12 מיליון דולר.
מתחילת ינואר 2018 נרשמה עלייה בממוצע הפלשתינים המורשים לצאת את עזה מדי חודש דרך מעבר ארז, שבגבולה הצפוני. לאורך שנות שלטונו של חמאס, רוב התושבים אינם זכאים לבקש אשרת יציאה. מי שכן מקבל אישור הוא מי שנזקק לטיפול רפואי מתקדם מחוץ לרצועה ומלוויו, סוחרים וחברים בארגונים בינלאומיים. גם במקרים הומניטאריים חריגים ניתנת האשרה. כאמור, מספרם הממוצע עלה לעומת 2017, אך הוא היה נמוך מהשנתיים שקדמו לה. בשנים האלה ממוצע היוצאים נע בין 6,900 ל-15,027. לפי המשרד לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, 30,442 אנשים עברו דרך מעבר ארז באוקטובר האחרון.
לאחרונה אף דווח בעיתון "אל-אח'באר" כי ישראל מתכוונת לאשר כניסה של 5,000 עובדים מעזה. מספר זה לפי הדיווח צפוי לגדול. כמו כן, בשבועות האחרונים הותר לרצועה לייצא מוצרים לחו"ל כמו קרמבו ותותים.
בשורה התחתונה: שניים מן המעברים המרכזיים לישראל ולמצרים פתוחים יותר ימים מאשר בתקופה שלפני ההפגנות. ועדיין, בחמאס אינם יכולים להתהדר בהסרת הסגר, שתלוי בהמשך השקט התעשייתי.
שני הצדדים בחרו במצב ביניים, שעדיף על האלטרנטיבות
בין שמדובר בהחלטה סדורה של הדרג המדיני, או ברצף ניסיונות "לאלף" את הרצועה, המצב הנוכחי בדרום הוא פרי התהליך הבא: בהיעדר פתרונות ארוכי טווח יעילים וישימים, כמו הסדרה כוללת מול חמאס או מבצע צבאי גדול, בישראל פשטה ההבנה כי הסלמה תוביל לאותה נקודה בדיוק. כך, הטקטיקה שמפעילה מערכת הביטחון הפכה למשמעותית יותר, כשיעד מרכזי בה הוא לא להידרדר למלחמה.
במקביל, ברצועת עזה החריף המשבר ההומניטארי כתוצאה מהעימות עם הרשות הפלשתינית, קיצוץ הכספים האמריקני מאונר"א, הפניית העורף לחמאס מצד מדינות ערב, ומיגור חלק גדול ממנהרות ההברחה בגבול רפיח על ידי מצרים, ששימשו "עורק החיים" של הארגון. מגמות שהידקו את הסגר הישראלי על הרצועה.
מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, הבין את רחשי הלב בישראל. אך הוא חיפש דרך להשגת הקלות מבלי לשלם מחיר פוליטי או מדיני. היינו, התחייבות לרגיעה ארוכת טווח או עסקה לשחרור אסירים, שלא כוללת את אסירי "עסקת שליט", צעדים שהיו עשויים לפגוע במעמד חמאס בפנים הרצועה. הפרות הסדר והעפיפונים נועדו לסחוט הקלות תוך השארת מרחב תמרון לישראל, שלא הייתה מעוניינת במלחמה. החרם הערבי על קטאר שיחק לידי סינוואר.
המאמץ של חמאס לשמור על איזון היה נתון לטלטול מתמיד, בעיקר על ידי "צעדות השיבה", שכן נפגעים בהן גררו תגובה מגורמים ברצועה, שלא סרו בהכרח למרותו. המרכזי שבגורמים אלה, מפקד החטיבה הצפונית בג'יהאד האסלאמי, בהאא' אבו אלעטא, חוסל בסבב האחרון. עם זאת, המציאות היא שריבוי תאי הטרור ברצועה לא מאפשרת שקט מוחלט. כך מצאה את עצמה ישראל בליבה של רגיעה לכאורה, תלויה ברצונו הטוב של כל טרוריסט מדרג ביניים.
מנגד, ייתכן וצמצום האירועים האלימים על הגדר והחיסול של אלעטא כמסר הרתעתי, יתחזקו רגיעה מבוססת יותר. כאמור, ההקלות שהשיג חמאס תלויות בישראל, שיכולה לצמצם את מרחב הדיג כרצונה או למנוע את העברת הכסף הקטארי. דבר המהווה חיסרון עצום לחמאס, שלא הצליח באמת לפרוץ את גבולות הסגר.
בסופו של דבר, הסטטוס קוו התפתח בעקבות חוסר רצון בישראל ובחמאס במלחמה או בהסדרה ארוכת טווח. בירושלים לא נלהבו מהאבידות, השיתוק והנזק הבינלאומי הכרוכים במלחמה. בחמאס לא ששו להפוך ל"רשות פלשתינית שנייה", להסתפק ברצועה בלבד ולוותר על אופציית ההשתלטות על יהודה ושומרון. התוצאה היא מצב ביניים, מעט הסדרה ומעט מלחמה, שלא טוב לשני הצדדים, אבל עדיף בעיניהם על האלטרנטיבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו