דם ואש על ספידים: "המכשף" מותחת את הגבולות | ישראל היום

טלוויזיה

ביקורת טלוויזיה

דם ואש על ספידים: "המכשף" מותחת את הגבולות

התקציב עצום, הכוכב גיבור-על, הלוקיישנים מרהיבים, האלימות מבחילה, הטקסטים שנונים והעירום, נו, אתם יודעים • התחרות על תואר "היורשת של 'משחקי הכס'" בעיצומה, האם ההשקעה של נטפליקס השתלמה?
פורסם ב: עודכן ב:
0
  • לא לכל אחד. "המכשף"
    לא לכל אחד. "המכשף"
    צילום: 
    Netflix via AP
נמשך המרוץ אחר התואר המבוקש "היורשת של משחקי הכס", ובסוף השבוע האחרון נכנסה לקרב גם נטפליקס, שכדי לממש את הפנטזיות על סדרת פנטזיה שתכבוש את העולם השקיעה יותר מ-15 מיליון דולר בכל פרק של ההפקה החדשה והמדוברת שלה - "המכשף". עד כמה זה היה שווה? תלוי את מי שואלים.
העונה הראשונה של "המכשף" היא למעשה עיבוד טלוויזיוני לספריו של טולקין הפולני, אנדז'יי ספקובסקי, והיא מלאה השראות והשפעות ממשחקי הווידאו הסופר-פופולריים שפותחו על בסיס הספרים. בעולם שאחרי "משחקי הכס" סף הריגוש והגועל של הצופים כבר כה מחוספס ומטושטש, עד שבאמת קשה להסביר היום איזה חלק מהאיברים הכרותים שמוצגים על המסך בכלל רלוונטי לעלילה, ולמה צריך כל כך הרבה.
כנראה בגלל זה הפרק הראשון של הסדרה נתן תחושה של בית מטבחיים בתפוסה מלאה. או אם תרצו, "משחקי הכס" על ספידים, אבל כשהיא מעורבבת עם "שר הטבעות" בגרסתו המשוגעת. ניצבים נדקרים בזה אחר זה, ראשים נערפים, דמויות מתאבדות, ערים נשרפות, מפלצות מזנקות ממצולות אגמים, גמדים מטפסים על מצוקים והרבה מאוד ציצים. סצנות הקרבות לאורך כל העונה הן אלימות בממדים מטרידים ומדממים ועמוסים בצילומים מאוד מפורטים ומבחילים.

בתפקיד המכשף: סופרמן. הנרי קאוויל // צילום: EPA
הרפתקאות מסע, מלחמות בין ממלכות וגזעים, גילויי עריות ושחרור מיני, וגם פמיניזם מתפרץ - במובנים הללו "המכשף" שומרת על החוקים הבסיסיים של עולם הפנטזיות. היא מספרת על גראלט מריוויה (בגילומו של סופרמן, הנרי קאוויל), מכשף דגול וצייד מפלצות, שצריך להתמודד עם הרוע האנושי ומנסה לפענח מה ייעד לו הגורל. אותו גורל יחבר אותו עם עוד שתי דמויות מובילות - הנסיכה סירי מסינטרה (פרייה אלן) והקוסמת יניפר (אניה צ'אלוטרה).
התקציב המנופח ניכר בכל סצנה וסצנה. העולם שבו הסדרה מתרחשת גרנדיוזי וצבעוני, הצילומים עוצמתיים, הלוקיישנים מרהיבים, וגם רוב הדיאלוגים שומרים על רמה סבירה ומתובלים בבדיחות קטנות ובאמירות שנונות. בגדול, וזה ברור כבר מהדקה הראשונה של הפרק הראשון - הסדרה הזאת לא מיועדת לכל אחד, בוודאי לא למי שסובל מקיבה רגישה. אין לה גבולות והיא מכתיבה את ערכיה על פי אלמנטים של "הרע במיעוטו" ו"חוק ההפתעה". כמו כן, היא ארוכה (שמונה פרקים של שעה), ומאוד לא מומלץ לאכול מולה.
באדיבות נטפליקס
בעיקרון, העונה הראשונה של הסדרה מתעסקת המון בגורל - מה מייעד הגורל לכל אחת מהדמויות הראשיות; אבל מה הגורל מתכנן ל"המכשף"? האם נטפליקס ימשיכו לשפוך עליה כסף, וכמה אנשים יישאבו לעולם המופלא שלה? העונה הראשונה כולה עלתה ביום שישי, ומאז הדעות חלוקות. רוב מבקרי הטלוויזיה האמריקנים קטלו ושחטו אותה באלימות וללא רחמים, קצת אירוני יש לומר. ברשתות החברתיות היו ששיבחו והיו שהתלוננו על בלבול ועל שעמום.
וזה נכון. היא מבלבלת מאוד, עמוסה במידע ובדמויות שרובן כלל לא שורדות בחיים את פרק הבכורה, והקפיצות בזמנים רק יבלבלו אתכם עוד יותר. ועדיין, למרות הקשיים, אני אישית ממש נהניתי ממנה. בתור אחד שהגיע נקי לגמרי לצפייה - לא קראתי את הספרים, לא שיחקתי במשחק הווידאו, ודי סבלתי מהעונה האחרונה של "משחקי הכס" - ממש נשאבתי לסיפור. והכישוף עבד. יש גם בונוס למתמידים: כשהערפל מתבהר הבלבול נהיה קצת יותר נוח, וכשהסצנה האחרונה של העונה הסתיימה, הצלחתי להגיד בפה מלא שאחרי שמונה ומשהו שעות של צפייה סוף-סוף הבנתי את העלילה.

2010-2019 | מסכמים עשור:

 

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

 

 
 

outbrain-article-desktop-side