אנדרדוס: מצחיקים בעזרת השם

כשהם התחילו, השם "אנדרדוס", חיבור של אנדרדוג ודוס, נשמע קולע. ארבעה צעירים לא תל אביבים, כולם בני ישיבה לשעבר, שהחליטו לשלב כישרונות קומיים ולהעלות מערכונים מקוריים ליוטיוב. כפי שהם עצמם העידו בעבר, מתוך אמונה במוצר או מעודף ביטחון עצמי, הם ידעו שזה יתפוס - רק לא ציפו שזה יקרה מהר כל כך.

כבר שמונה שנים שחבורת אנדרדוס גורפת מיליוני צפיות ביוטיוב, עשרות אלפי מנויים ולייקים בפייסבוק, וגם מוכרת אלפי כרטיסים להופעותיה. רק לאחרונה הם חגגו מיליון צפיות ל"סנדלים", הומאז' נוטף זיעה לסנדלי השורש שהדתיים הלאומיים אוהבים כל כך, על פי הלהיט "שנדליר" של הזמרת סיה. את "זהב" של סטטיק ובן־אל תבורי הם הפכו לשיר הלל לעוגיות קוקוס כשרות לפסח, וגם הוא מדגדג כבר את המיליון.

מערכון של אנדרדוס

הסרטון "שיר הסמס", שמוקיר את ערוץ השאלות ותשובות (שו"ת) הישיר עם הרב באמצעות שאלות כמו "מה מברכים על פפאיה? האם לצאת עם מאיה? האם מותר לי במקביל לצאת עם חיה?", גרף כבר 1.6 מיליון צפיות. 

תגובות כמו "איזה יצירתיים אתם", "מלכים!" ו"גאוני" זורמות אליהם ללא הפסקה, רובן המכריע מגולשים מהמגזר הדתי, שעבורם חבורת אנדרדוס היא חוף מבטחים באוקיינוס של הקומדיה החילונית. מעריצות סטוקריות? בל ניסחף. כל אנשי החבורה דתיים כשרים, נשואים ובעלי משפחות. 

אנדרדוס הם יאיר יעקבי (36), נשוי + 3 מלוד; אשר בן אבו (36), נשוי + 2 ממושב תרום; נדב נוה (34), נשוי + 3 מלוד; ומתן צור (31), נשוי + 4, גם הוא מלוד. בני המשפחות שלהם, הם אומרים, גאים בהם ותומכים בפעילות הקומית. הנשים, הילדים ואפילו ההורים מופיעים מדי פעם בתפקידי אורח בסרטונים.

במגזר הם סוג של סופר־סטארים, חלוצים בתחומם, ללא מתחרים נכון לעכשיו. עם האורחים שהשתתפו בסרטונים שלהם אפשר למנות גם את נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ'. ערוצי התקשורת הדתיים מפיצים כל סרטון חדש שלהם בהתלהבות, וכשאבא של אשר פוגש ילדים דתיים ברחוב, הוא אומר להם בגאווה: "אתם יודעים מי משתתף באנדרדוס? הבן שלי!"

עוד על חבורת אנדרדוס:

• הלהיט הדוסי של הקיץ: "בחוף הנפרד"

• הפסטיגל לובש כיפה: ההצגות של הדתיים

• צפו: ה"דוסים" קרעו את יוטיוב

ההצלחה המיידית של אנדרדוס העידה על הצמא הגדול להומור שפונה למגזר. גם היום הם מכוונים בעיקר לקהל הדתי, ואין להם שום כוונה להתנצל על כך, גם אם ההחלטה מגבילה את ממדי הצלחתם - וכפועל יוצא גם את פרנסתם. 

ולא שרע להם, חלילה. "בניגוד למה שאולי חושבים עלינו בבית הכנסת, אנחנו לא מסכנים כלל", צוחק יאיר. "אמנם אנחנו לא ברמה של הגדולים בארץ, אבל אם אתה משקיע בקהל שלך ועובד נכון, אפשר להתפרנס יפה. כמה אני רחוק משש ספרות? שניים־שלושה מכתבי פיטורים לקולגות האהובים שלי, ואני כמעט שם".

ההצלחה האדירה ביוטיוב הובילה למופע מערכונים למבוגרים שאנרדרוס הריצו עד כה כ־100 פעמים בכל רחבי הארץ. מופע שני באותה מתכונת היה רק עניין של זמן, ובחודש מארס האחרון עלה מופע שלישי למבוגרים, בעל השם הממזרי "גברים שהשתיקה יפה להם".

הרביעייה לא הסתפקה בקהל הבוגר, ובחנוכה 2016 העלתה מחזמר ראשון לכל המשפחה, "חלומות במגירה", שבו גילמו חפצים שונים. גם בתחום זה הם נחלו הצלחה, שפתחה להם עוד יותר את התיאבון. שנה לאחר מכן הם היו דגים (במחזמר "הדייג ודג הזהב - בית ספר למשאלות"), וב־2018 שודדים (במחזמר "מערת האוצר"). השנה הם יגלמו אסטרונאוטים וחייזרים בהצגה "הרפתקה בחלל", שכבר עלתה לבמות ותמשיך לרוץ בכל הארץ עד סוף חנוכה.

בלי מפיק שייתן להם גב כלכלי, פרט לסוכן יהודה קלמן, ששותף איתם בפרויקט, חבורת אנדרדוס מצליחה לסחוף בכל חנוכה כ־15 אלף איש, והשנה הם אפילו מכוונים גבוה יותר, ל־20 אלף צופים. 

"בשנה הראשונה לא משכנו משכורת ארבעה חודשים, כדי לממן את עלויות ההפקה, שמצטברות בכל שנה לכמה מאות אלפי שקלים", מספר מתן. "אנחנו משתדלים לא להתפשר בשום רמה, ולעשות את זה הכי טוב ומקצועי שאפשר. 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

"אנחנו כותבים לעצמנו את הטקסטים ומעורבים בכל היבט אמנותי וטכני, אפילו ברמת מחירי הכרטיסים באולמות, ההצללה בפוסטר או ניהול תקציבי הפרסום. אני לא יודע אם יש עוד הרכב קומי אינטרנטי שהגיע לגמרי מעמדת האנדרדוג, בלי טלוויזיה או כסף גדול, ומרים דבר כזה בארץ בכל שנה".

ההומור המיוחד של הארבעה צץ כל הזמן, גם כשהם עונים על שאלות יבשות. כשיאיר נשאל על עברו ומשפחתו, הוא עונה: "עבדתי כמה שנים במערכות מידע בבנק אגוד, גדלתי ברעננה, יש לי חמישה אחים, שני ההורים מורים, והם עדיין חושבים שאני עובד בבנק, אז נא לא לחלק את העיתון במרכז רעננה". את אשתו הכיר יאיר בימי הצילום הראשונים של אנדרדוס, "דרך אחות של חבר של גיסה של חמות של נין של דוד רביעי. מגזר דתי קלאסי. בקיצור, אשתי קנתה את המניה שלי בזול, אבל נכון לעכשיו היא לא מחפשת לעשות את האקזיט, ב"ה".

נדב, לעומת זאת, נזכר ש"בשנים הראשונות אחרי החתונה גרנו ביחידת דיור אצל ההורים בגבעת שמואל, וכך קרה שימי הצילום הראשונים נעשו בין השאר בבית שלהם. זכור לטובה אותו יום צילום שבו צילמנו בחצר, ופתאום אמא שלי הופיעה עם סיר מרק גרונות מבעבע".

איך בכלל הכרתם?

יאיר: "את נדב ומתן הכרתי בישיבת ההסדר בקריית שמונה. נדב למד שנתיים מתחתיי, ומתן משהו כמו 20 שנה מתחתיי, הילד לא מזדקן. את אשר הכרתי בצבא, שירתנו יחד, ומאז אנחנו לא מצליחים ללכת איש לדרכו.

"כשעזבתי את הישיבה ידעתי שנדב מתכנן ללכת לתחום הקולנוע, ואני זוכר שאמרתי לו לזכור אותי. ובאמת, שנים אחר כך הוא התקשר אלי עם הרעיון של סרטונים מצחיקים ברשת. הייתי בדיוק בתקופה לא מוצלחת בעבודה, הרגשתי מיובש מאוד מבחינה יצירתית, ככה שבניגוד לאופי שלי הסכמתי מייד. השאר היסטוריה".

• • •

כמו הרבה מולטי־טאלנטים, גם לחברי אנדרדוס יש עיסוקים יצירתיים נוספים בנפרד. מתן הוא בעל טור אישי במגזין "עולם קטן", השתתף בתוכנית "היום שהיה" בערוץ עשר המנוח וב"עד כאן" בכאן 11, והוציא את הספר "הגדה בהפרעה", שמשלב קטעים הומוריסטיים בהגדה של פסח. לאחרונה אף היה אחד הפרזנטורים של איחוד מפלגות הימין. גם אשר כותב טור ב"עולם קטן", יש לו תואר במוזיקה והוא מנהל קריירה עצמאית בתחום, מנגן עם הרכבים ומלמד.

נדב כותב טור ב"אותיות וילדים" והוציא שני ספרי ילדים. אין פלא שהוא זה מבין הארבעה שנהנה יותר להופיע בפני קהל צעיר. "להופיע בפני מבוגרים זה רגיל, אבל זאת חוויה אחרת לגמרי להצחיק ילד", הוא מסביר. "כשזה קורה, אתה מרגיש שעשית משהו נכון. האתגר הכי גדול בהצגות חנוכה שלנו הוא ללכת בין הטיפות, לא לעשות הומור מטופש ונמוך, אלא להצליח לגרום גם למבוגרים וגם לילדים ליהנות".

מימין: אשר, נדב, יאיר ומתן. "אנחנו צוחקים יותר מאחורי הקלעים מאשר על הבמה" // צילום: אריק סולטן

יאיר ומתן מתחזקים פודקאסט שבועי, "יורים בנגמ"ש", שבו הם מרשים לעצמם למתוח את הגבולות ולדבר על כל מה שבוער - בין השאר, פוליטיקה, עניין שהחבורה לא מעזה להכניס לבועה הסטרילית של אנדרדוס. ליאיר יש גם טור אישי במגזין הדתי־לאומי "בשבע", ולעומת נדב, את פסגת הנאתו הוא מקבל מהופעה בפני מבוגרים, ולראיה, מופע הסטנדאפ המצליח שלו, "אומר מעט, מדבר הרבה". 

אף אחד מכם לא שוקל לזנוח את אנדרדוס, למרות ההצלחות הפרטיות.

יאיר: "שום סיכוי! הסטנדאפ שלי מגיע ממקום של לבחון איך אני מסתדר לבד. כל אחד מאיתנו ממלא את המקום הזה בדרך שלו. כשיש כמה קולות, אז מן הסתם יש גם ויכוחים ותסכולים, כי אתה רוצה לעשות משהו בדרך שלך ונאלץ להתפשר. אבל תראה, אתמול ברחובות היו לנו 700 איש בקהל, זה לא משהו שאתה יכול להגיע אליו בקלות כשאתה לבד".

נניח שמישהו מכם יקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה, תמשיכו כשלישייה?

יאיר: "אוי ואבוי, למה אתה שואל כאלה שאלות עצובות?"

כי אני עיתונאי.

"מנסה להוציא מאיתנו כותרת. שובב. תראה, לכלבן אדם יש תחליף, אבל אני מעדיף לא לחשוב על זה ואני גם לא חושב שזה יקרה. לכולם יש אגו וכולם רוצים להצליח בנפרד, אבל אנחנו מיושבים יותר מהבחינה הזאת ומאוד־מאוד כיף לנו יחד. אנחנו יוצאים לבלות יחד, טסנו לחו"ל יחד. אנחנו צוחקים יותר מאחורי הקלעים מאשר על הבמה. זה שאני יודע שאני הולך לעבודה ואקרע מצחוק, זה מיוחד מאוד. לא מוותרים על דבר כזה".

חילונים יצליחו להתחבר למופע שלך?

"אם אני מדבר על רווקות מאוחרת במגזר, אתה, כחילוני, לא תכיר, אבל בטוח תבין. אולי היית צוחק יותר אם זה היה ממש מדבר אליך, אבל עדיין תבין. חילונים אומרים לי כל הזמן שהיה אחלה.

"יש מין אינסטינקט כזה שאומר שצריך לקפוץ לשלב הבא, להביא גם קהל חילוני, אבל אני לא בטוח שזה מחויב המציאות. אם נדבר לחילונים, נאבד את הייחודיות שלנו ונהפוך לדגים קטנים בבריכה גדולה. 

"הפיצוח צריך להיות איך אנחנו נשארים אנחנו ומדברים גם לחילונים, בלי לוותר על הייחוד שלנו. שהקהל החילוני יסתקרן מההומור הדתי שנותן צוהר למשהו מעניין ולא מוכר. אתה גם לא רוצה שקהל המקור שלך ירגיש שאתה מנסה להתחנחן למישהו אחר".

• • •

לא תמיד פשוט להיות קומיקאי דתי בישראל. המגזר מכיר אותם בשמותיהם הפרטיים בלי להתבלבל, אבל יש לזה מחיר. לא פעם האנדרדוסים מכריחים את עצמם ללכת על חבל דק כדי לרצות את כולם, לא לפגוע באף אחד - ואיכשהו גם לפנות לקהלים רחבים יותר. זאת הסיבה שהממסד הרבני לא מפציץ אותם בפשקווילים על שהם "משחיתים את הנוער". 

כשהם נשאלים מה יביא אותם גם לקהל חילוני, הם עונים כמעט פה אחד: "אם יש לך תובנות, נשמח לשמוע".

כשאתם מדברים על עוגיות כשרות לפסח, סנדלים או "המירוץ למיליון", זה מדבר לקהל רחב ומתבטא במספר הצפיות. מערכונים על "מקווה כלים" או מנהגי ימי בין המצרים מביאים פחות.

אשר: "אנחנו מודעים לזה שנכנסנו לסוג של פינה, שקנינו קהל מסוים דווקא בגלל ההומור המגזרי יותר. ואם ננסה ללכת לקהלים אחרים, נפסיק לתת לקהל שלנו מה שהוא רגיל לקבל. קורה לפעמים שאנחנו אומרים לעצמנו, 'אם הדמות היתה חילונית, היא היתה אומרת ככה וככה'. יש צנזורה עצמית הכרחית, זה אתגר שאנחנו מתמודדים איתו".

מתן: "יש איזון שאנחנו מנסים לשמור עליו. אם נלך למשהו כללי יותר, נאבד את הייחודיות שלנו. אנחנו תמיד על התפר, אבל בכוונה משמרים גם את העולם הדתי כי בסופו של דבר, לא כל קומיקאי מופיע 60 פעם בשנה מול אולמות מלאים".

אתם אולי יכולים לעשות כפול מזה, ומן הסתם גם להרוויח כפול.

נדב: "אנחנו עושים את מה שנכון לנו אמנותית ומקווים שזה יצדיק גם כלכלית. הכסף הוא לא מטרת העל פה. המטרה היא איך לעשות את המוצר הכי טוב".

מתן: "בפגישה בתאגיד הצענו להם תוכנית מערכונים שעוסקת בעולם הדתי, שגם חילונים יכולים להבין. הצגנו את זה כגשר בין דתיים לחילונים, אבל זה לא קרה. אולי אנחנו צריכים לעשות מופע נוסף. מופעי החנוכה שלנו לא דתיים בכלל".

ובחנוכה הקהל מעורב יותר?

מתן: "גם בחנוכה רוב הקהל דתי. כדי שילד חילוני ירצה לבוא לראות אותי, הוא צריך להכיר אותי מהטלוויזיה או משהו. נכון לעכשיו הוא רוצה את אליאנה תדהר או עומר אדם, כי אותם הוא מכיר. אני לא יודע אם זה מחסום שאפשר להתגבר עליו. אני בחיים לא אהיה כוכב נוער של ילדים לא דתיים, אני מכיר בזה, וזה בסדר".

נדב: "גם אם היינו מפרסמים בראבק ומשקיעים מלא כסף בשיווק, עדיין מרב הקהל שלנו היה דתי. כמה אנשים כבר מחפשים הצגה עם תוכן? התחרות גדולה מאוד, בטח בחנוכה, ובשוק החילוני הסיכוי להרוויח הוא קטן מאוד, בכל שנה יש הצגות שמפסידות כסף".

נשמע כמו הביצה והתרנגולת, מצד אחד אתם חלוצים, ומצד שני החלוציות הזו היא סוג של תקרת זכוכית. אתם מגבילים את עצמכם גם ביומיום?

יאיר: "כן. זה לא שהתכנסנו והחלטנו את זה, מה שאתם רואים זה מה שאנחנו. כשאנחנו רק עם עצמנו אנחנו אולי קצת יותר נועזים, כי אנחנו מכירים ומבינים אחד את השני, אבל לא יותר מזה.

"כשאתה עושה הומור ממקום שיש בו מגבלות של שפה ודברים שלא תעשה, אתה לכאורה בא מעמדת נחיתות, אבל המסגרת הזו גם מכריחה אותך לחשוב יותר יצירתי ויותר חכם".

אזכור של "משחקי הכס" תכניסו? צפיתם בכלל בסדרה?

מתן: "ממש לא, זה באמת פורנוגרפיה. ממה שאני מבין, יש שם סצנות שיהיו בעייתיות עבורי".

במה אתם כן צופים בטלוויזיה?

יאיר: "'שיטת קומינסקי' ו'בארי'. כמו כן, 'שש עם עודד בן עמי' - כשהוא לא נמצא".

אשר: "'ריק ומורטי'".

נדב: "'רמזור', לדעתי הקומדיה הכי טובה שנעשתה בארץ".

מתן: "'ברוקלין 99' ו'החיים עצמם'. אני בוכה כמעט בכל פרק".

מה בנוגע להופעות בחו"ל?

מתן: "גם פה אנחנו קצת בבעיה, כי יש שני סוגים של קהל רלוונטי בחו"ל. יש קהל דתי שבדרך כלל לא דובר עברית טוב, ולכן אין לנו מה להציע לו, ומצד שני יש קהילות של ישראלים בחו"ל - אבל של חילונים".

מה משתלם יותר, הצגות לילדים או למבוגרים?

מתן: "לכל אחד יש היתרונות שלו. ההפקה למבוגרים היא זולה, נשענת בעיקר על כתיבה שלנו, וברגע שהמופע רץ הוא רווחי. בחנוכה, עוד לפני שיצאת השקעת עשרות אלפי שקלים, כי מדובר בהפקה גדולה עם במאי, תפאורה, כוריאוגרף. מצד שני, בחנוכה הקהל נוהר. אני יכול להעלות חמש הצגות ביום ולהביא 3,000 איש".

אחת הדרכים הבטוחות להגיע לקהלים רחבים היא באמצעות הטלוויזיה.

מתן: "רצינו מאוד לעשות תוכנית מערכונים בטלוויזיה, ועל אף התעניינות רבה - תמיד בסוף זה נפל, מסיבות שונות. צריך לעשות את זה מתישהו, ואני מקווה מאוד שזה יקרה".

בתחום המוזיקה חלה בשנים האחרונות תפנית, ומוזיקאים "אמוניים" כמו חנן בן ארי וישי ריבו הצליחו להתגבר על האתגר החילוני.

אשר: "ישי ריבו דתי, וגם התכנים שלו אמוניים, ככה שזו לגמרי תעלומה מבחינתי, אבל יפה שזה כך. אני חושב שברגע שכולנו נחליט פה אחד שזה מה שאנחנו רוצים, נגיע לשם גם כן".

• • •

על אף ההליכה בין הטיפות, היו מקרים שבהם החבורה התחרטה ואפילו גנזה.

מתן: "צילמנו סרטון על חנה'לה ושמלת השבת, ובסוף הלבנה חייבה אותה בסקילה. זה הצחיק אותנו נורא, אבל אמרנו שאולי לא יראו את זה בעין יפה, כאילו אנחנו צוחקים על ההלכה, אז גנזנו את זה לגמרי.

"ב־2015, כשהייתי כותב במגזין 'מוצ"ש' (מבית 'מקור ראשון'; ר"י) התמודדתי פיקטיבית לפריימריז של הבית היהודי, כמעין פרויקט עיתונאי. זה היה רק ל־48 שעות, אבל היקף הביקורת שנאלצתי לספוג היה גדול. לא יודע אם אני מתחרט לגמרי, אבל היה לזה מחיר".

מארחים את נפתלי בנט בסרטון ראש השנה 2013. "הצענו לתאגיד תוכנית מערכונים" // צילום: מתוך יוטיוב

הרגשתם אי פעם לא מוערכים מספיק רק בגלל היותכם קומיקאים דתיים?

יאיר: "לצערי, חלק מרגשי הנחיתות של המגזר כוללים הערכה פחותה לאמנים עם כיפה על הראש, אלא אם כן הם מקבלים 'אישור' חילוני. אני מקווה שאנחנו חלק משינוי. 

"כשהתחלתי להופיע בסטנדאפ, היה עיתונאי אחד שבא לראות כמה דקות וכתב שרואים 'ניצוצות' של כישרון, מה שהרגיז אותי כי דווקא הייתי אחלה. לימים הוא הגיע לתת כמה דקות סטנדאפ לפני אחת ההופעות שלי, וברוך השם הוא התרסק יופי. היה מת לניצוצות".

כסטנדאפיסטים שאכפת להם, מה הייתם משנים במדינה?

אשר: "את מערכת המשפט".

נדב: "שבפלאפליות, הצ'יפס לא יהיה מאחורי זכוכית, אלא עם כל הסלטים, כדי שנמלא חופשי".

מתן: "הגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי".

יאיר: "שעוגיות אוריאו אצלנו מגיעות בשקיות מבאסות של ארבע. יש לייבא את החבילות האמריקניות המבורכות לאלתר".

אי אפשר לדבר על יחסי דתיים וחילונים בלי לגעת באחד הנושאים הבוערים של התקופה: שירת נשים.

יאיר: "כל ההתלהמות על המופע של הרב פירר היתה לא צודקת ולא הגונה. הכי ליברלי לתת לאנשים לחיות על פי אמונתם. אנחנו כנראה לא נשלב שירת נשים, כדי להתחשב בקהל שלנו".

אשר: "אנחנו לא נצלם מערכון עם אישה שרה, וזה בסדר! כל אחד בוחר לעצמו את הגבולות שלו. לי אישית זה לא מפריע, אבל לחלק מהקהל שלנו זה יצרום, ואני לא רוצה לבאס אותם. אם למישהו יפריע שאישה מופיעה במערכונים? על זה אני כבר אומר 'תתמודדו'".

הבמאי שלכם, אורי אומנותי, הוא גיי מוצהר. גם זה עלול להפריע לאנשים מסוימים.

יאיר: "אם למישהו זה מפריע, הייתי אומר לו בכבוד וברצינות שאם זה מזעזע אותו - הוא לא חייב לבוא להצגה. זה לא עניינו של אף אחד, ובטח שלא פקטור. אורי הוא איש מקצוע מצוין. יותר מזה לא מעניין אותי. אם זה יעניין את הקהל שלי? עובדה שזה לא מפריע לו".

אשר: "התשובה זהה לגבי אישה משחקת: זה כנראה לא המקום בשביל מי שמתנגד. אנחנו לא מאמינים שזה משהו שאמור להפריע. לגבי שירת נשים, אנחנו מבינים, זאת ההלכה. אבל מה אם הבמאי גיי? גם מעצבת התלבושות שלנו לא שומרת על כללי צניעות. אנחנו חיים בתוך עם ישראל, ואי אפשר להתנתק ולהיות עם כיסוי עיניים. זה לא עובד ככה". 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו