עומד על שלו: עידן עמדי הפך לאבא

במשך תשעה חודשים הצליחו עידן עמדי ורעייתו מרים לשמור את ההיריון הראשון מחוץ למדורי הרכילות. מקרה נדיר לזמר במעמדו, בעידן שבו כל עובר אורח הוא צלם פפראצי, וכל עוקב באינסטגרם הופך למקור. ביום שישי שעבר באה לעולם בתם הבכורה.

"שמרנו על ההיריון בסוד, כי הרגשנו שזו חוויה מאוד פרטית ואין צורך להכניס אלינו הביתה הפרעות מבחוץ", הוא אומר, "בכלל, יש ערך לפרטיות, גם כשאתה אדם מוכר. אולי אפילו יותר. בסוף היום אתה עם המשפחה שלך והחברים הקרובים, וחשוב לי לכבד את המקום הזה שלהם, שירגישו שהם נמצאים עם עידן, ולא עם עידן עמדי".

היית בלידה?

"כן, וזאת חוויה מדהימה, שעוד ייקח לי זמן לעכל. בכלל, להבין מה נשים עוברות ומסוגלות לעשות זה דבר מטורף. אתה מסיים את החוויה הזו כשאתה מעריץ את האישה שלך".

למי הילדה דומה?

"אני מקווה שהיא דומה למרים, ושככל יעברו השנים, תהיה דומה לה יותר ויותר".

כבר הספקת לכתוב עליה שיר?

"עוד לא. בינתיים אנחנו עסוקים בלהחליף חיתולים ולחבק אותה בלילות. אבל אני מניח שזה יגיע בקרוב מאוד".

אתה מוכן לאבהות?

"אני מרגיש מוכן מאוד, אבל גם מרגיש לי קצת מוקדם להצהיר את זה. אני שומע כל יום אנשים סביבי שמסבירים עד כמה התפקיד של הורה הוא קשה ומחייב. מקווה לעמוד בציפיות".

X X X

עמדי (32) הוא 1.90 מטר של שרירים, בשילוב נדיר של עדינות כובשת, כמעט ביישנית. אנחנו נפגשים באולפן בדרום תל אביב, שבו הוא כותב, יוצר, מחפש, מקליט, מתלבט ומוחק. החדר שלו עמוס במכשור, וברקע רעש מרגיז שבוקע מהכביש המוביל לירידה לאיילון. דווקא במקום הזה נוצרים השירים היפים שלו. 

עוד על עידן עמדי:

• "גיבור ילדות שלי": עידן עמדי שר יגאל בשן

• סינגל חדש ומרגש לעידן עמדי

• פרסום ראשון: עידן עמדי אבא

את מרים בנימינוב (30), האישה שאיתו, פגש לראשונה בתיכון פסגת זאב בירושלים. לפני עשר שנים הם הפכו לזוג, נפרדו, חזרו, התחתנו, ומהשבוע הם גם הורים. היא מנהלת עמותה, הם גרים בהרצליה ומגדלים שני כלבים - רועה בלגי גרמני ולברדור.

לפני חודש וחצי, הוא מספר, הצליחו החדשות להפר את השלווה הכמעט תמידית שלו. "הייתי בדרך לירושלים, ושמעתי ברדיו שיחה על ביטול אירוע ההתרמה של הרב פירר. הקשבתי ולא האמנתי. באותו רגע אמרתי לעצמי: 'זהו, אני מגיב על זה'. לפעמים אני שוכח שאני אדם מוכר, ושהדברים שאני יוצר מגיעים לאנשים. כתבתי את מה שכתבתי בפייסבוק, ובתוך רבע שעה התקשרו אלי מיליון כתבים". 

עמדי עם אשתו מרים // צילום: מתוך אינסטגרם

"לא הייתי אמור להשתתף באירוע הזה", כתב עמדי בפוסט שזכה לאלפי לייקים ולמאות שיתופים, "כמו כל עם ישראל, ישבתי בבית, קראתי ושמעתי את מה שכלי התקשורת בחרו לפרסם על האירוע, את המילים והניסוחים, ובעיקר את הטעיית הדעת והציבור. ואולי דווקא בגלל שהייתי מהצד, יכולתי להרגיש כמה הסיטואציה לא הוגנת ופוגעת בשורש המטרה שלנו כעם. 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

"אני מכיר את הרב פירר מכמה מפגשים, ובעיקר מכיר את פועלו. אדם שמקדיש את כל חייו לעם ישראל כולו. לכל נשיו ואנשיו, לכל ילדיו.

"אני האחרון לתמוך בהדרת נשים, אבל גם הראשון לתמוך בכיבוד אמונה ובתפיסת עולם של אדם אחר. אמונה שאין בה מטרה לפגוע, אלא רק לבקש את הזכות לכבדה.

"כואב לי על האמנים שנפלו למלכודת הזאת, שטמנו להם אנשים שידם קלה על גפרורי השנאה. כמובן שאם ירצו בי, אבוא בשמחה להופיע בהתנדבות מלאה, כמו שהרב עושה כל חייו".

בתוך רגעים הפך הדיון, הנפיץ ממילא, לשיחת היום גם בגזרת האמנים. "לא חשבתי פעמיים אם לכתוב", הוא אומר, "כי לפעמים צריך להשמיע את דעתך, גם אם זה לא יתרום וגם אם לא יהיו לייקים. אני חושב שהבעתי את הדברים בצורה מכובדת. הם לא נכתבו ממקום דתי או חילוני. זה מגוחך שהובילו את זה למקום הזה, כי בו נמצא מרכז הקונפליקט, וזה מה שמייצר כותרות. זה אחד הדברים העצובים אצלנו". 

הרב פירר. "מכיר את פועלו" // צילום: גדעון מרקוביץ'

ניסית לחשוב על הזמרות ועל מה שהן מרגישות לפני שכתבת את הדברים?

"ברור, יש לי זמרת בלהקה, וזה הזוי להגיד שאני מדיר נשים, כמו שטענו בטוקבקים. אבל אם כבר פתחנו את הנושא, תן לי לשאול אותך: נניח שאתה טבעוני, ובמשך שנים אתה תורם לעמותה שדוגלת בטבעונות. אתה עוזר לאנשים והצלת אנשים, ואנחנו רוצים לכבד אותך ועושים לכבודך אירוע. באירוע אנחנו מגישים המבורגר. זה לא ייראה לך מוזר? זה בדיוק המקרה עם הרב".

כלומר, זו לא היתה דרישה שלו? 

"היה טלפון שבור בין אחד המפיקים לנציג העמותה של פירר, והטלפון השבור הזה הפך להיות ויכוח על הדתה. אם אתה שואל אותי, גם אם היתה מופיעה זמרת על הבמה, הרב לא היה עוזב את האולם". 

אבל למה זה כל כך הרגיז אותך?

"כי לקחת את אחד האנשים הכי טובים שיש לנו ולהפוך אותו למדיר נשים, זה מכעיס אותי. שמעתי את כל הקולות שמדברים נגדו, ופתאום כולם שכחו שהוא עוזר לכולם, בלי הבדל דת, גזע ומין. הציק לי שברגע אחד מחקו את כל הזכויות שלו, ולא היה אף קול שבא והזכיר את זכויותיו. עוד יותר הציק לי שרק אחרי שדיברתי, היו עוד כמה אמנים שהעזו להסכים איתי. למה לא להגיד את זה?

"אני חושב שהתקשורת מוטה לפעמים למקומות שיקבלו תגובות אוהדות בחוגים מסוימים וייצרו כותרות. לצערי, שנאת חרדים זה משהו שבשנים האחרונות הפך להיות מקובל ופופולרי. שלא תבין לא נכון, יש לי ביקורת על פוליטיקאים חרדים, אבל כשהתקשורת מספרת לנו סיפור שהוא לא כמו שהוא, אנחנו גורמים לעצמנו נזק עצום. במקרה הזה, הרגשתי שנוצרו פה הרבה כותרות שכל אחת יותר קיצונית מהשנייה, וכל מטרתן היא לייצר מאבק בין אנשים".

קיבלת גם תגובות פחות נעימות?

"ברור. היו הרבה הודעות בסגנון 'יא מזרחי מטומטם'. אישה אחת כתבה לי: 'אם היית חי לפני מאה שנה, בטח היית אונס נשים'".

ענית להם?

"אני לא מגיב לכאלה". 

בעבר ביקרת את תופעת עדי ביטי. אמרת ש"מתחת לאיפור, לכוריאוגרפיה מאמריקה ולמיליוני הצפיות, יש ילדה, ביישנית עדיין, שמנסה להוכיח לעולם שהיא כבר גדולה. את התקפי הקנאה והדיכאונות היא תחווה לבד". יכול להיות שזוכרים לך את זה?

"הסיפור עם עדי ביטי הוא אחר לגמרי והוא הוצא מהקשרו. צפיתי בתוכנית בוקר, והמנחים שם ראיינו את עדי ביטי על הקשר בין מעמד האישה שמתחזק, לבין זה שהיא חושפנית בקליפים. זה הרתיח אותי.

עדי ביטי. "אני לא נגד הפופ" // צילום?: סטודיו סקייליין

"כאחד שהגיע ממערכת של תוכנית טלוויזיה, אני יודע איך זה עובד מאחורי הקלעים. אני יודע מה אומר הכוריאוגרף, אני יודע איך נראה הלבוש החשוף של הסטייליסטית, ומה המניפולציות של הבמאי. כל מה שאמרתי הוא שזה לא טוב לעשות את זה על בנות 14. אני נגד התפיסה שאם זה יותר מיני, או יותר בוטה - זה מושך. כשאתה רואה ילדה בת 14, ואנשים סביבה שמכוונים אותה למקום הזה, זה לא טוב. 

"התקשורת לקחה את הפוסט בנושא עדי ביטי והציגה אותו כאילו אני נגד הפופ. אני לא נגד הפופ, אני אומר: תעוררו את המודעות אצל עורך הווידאו שבחר דווקא את הפריים הפרובוקטיבי, אצל המנהלים שלה ואצל ההורים שלה.

"אתה יודע כמה פעמים אמרו לי, 'נשמח לראיין אותך בהופעה, בתנאי שתבוא לראיון עם אשתך'? אבל יש ילדה בת 14, שאם יגידו לה 'נראיין אותך רק בתנאי שתצטלמי בביקיני', היא כן תסכים. 

"אם נחבר את המקרים של הרב פירר ועדי ביטי, התמונה הרחבה יותר היא חוסר השוויון של הנשים בעולם. המקרה של הרב רק הצית אותו שוב, בתיבול של דת.

"לא צריך אותי כדי לדעת שיש בחברה שלנו חוסר שוויון בין גברים לנשים. כשדיברתי על זה עם שירי מימון, אמרתי לה שהמאבק הפך להיות על המופע, אבל מאבק הנשים הוא הרבה יותר גדול. הוא המאבק בשכר הנשים, במעמד שלהן ובאפליות אחרות.

"המאבק הוא חשוב, ואני בעדו. יש לי אישה חזקה מאוד בבית, ואני חשוף לזה ומבין בזה. אגב, היחידה שהתייעצתי איתה לפני שהעליתי את הפוסט על הרב פירר זו אשתי". 

איפה אתה במאבק הזה?

"אני חושב שבמאבק הזה הגברים צריכים לשתוק, ולתת לנשים לנהל אותו. התמיכה שלנו היא מפחד. הרי כל מה שגבר חושב זה 'האם עשיתי משהו לא בסדר'.

"אנחנו יכולים לתמוך, אבל לעולם לא נבין עד הסוף את מה שהנשים עוברות. כמו שסטרייטים יכולים לתמוך בלהט"בים, אבל הם לעולם לא יבינו את הכאב של זוג גאה שלא יכול להביא ילד לעולם, כי אין להם את החסך הזה".

X X X

בניגוד לאמנים רבים, שיודעים אולי לזמזם יפה אבל נזהרים מלהביע את דעתם הפוליטית, עמדי לא מהסס. "בבחירות הראשונות השנה הצבעתי לכחלון", הוא מגלה, "בבחירות השניות כבר לא הצבעתי. נמאס לי מחוקי הפורמט, ובכנות - הרגשתי שאני כבר לא יודע מה קורה, והשיח שמתנהל מתסכל אותי. אחד שונא חרדים, אחד שונא שמאלנים, ואחד לא ברור בעד מה הוא. 

"אני חייב להישאר כל הזמן בשליטה". עמדי // צילום: פיני מ. סילוק

"בדקתי מה יקרה אם אשים פתק לבן, אבל גיליתי שבמדינת ישראל אין לזה משמעות. היו הרבה כעסים בסביבה שלי, וגם הופתעו מההחלטה שלי לא לבחור. אבל באמת לא ידעתי במי".

אם בחרת בכחלון, כנראה אתה בצד הימני של המפה. זה כבר פוסל כמה מפלגות.

"המאבק של ימין ושמאל הוא מאבק של שנות ה־90. הדמוגרפיה השתנתה מאז, והמצב השתנה. אני מעריך שלפחות 90 אחוז מהמדינה נגד חמאס ונגד מה שקורה בעזה. 80 אחוז מבינים שגושי ההתיישבות קיימים, ולא יצליחו לפנות משם 400 אלף יהודים".

אז מה בכל זאת גרם לך להצביע לכחלון? 

"בהיבט החברתי, הדברים שדורשים טיפול הם עצומים. כל מיני ביורוקרטיות, יוקר המחיה. הצטערתי מאוד שהוא לא קיבל מספיק קולות כדי שיוכל להשפיע יותר".

מה היית משנה במדינה?

"וואו. יש משפט שאומרים בסוף שבוע מלחמה בצבא: 'מנהיג טוב לוקח איתו מצפן ולא שבשבת, כדי להבין לאן צריך להוביל, ולא לאן הרוח נושבת'. אני חושב שזה אחד הדברים העיקריים שחסרים לנו היום. רוב המנהיגים שלנו הם 'מנהיגי סקרים', שבודקים איך הציבור יגיב לכל מיני דברים, מה זה יעשה למנדטים שלהם. אם רואים שזה מתקבל טוב, הם ישדרו את זה החוצה. 

"גם אמנים בודקים איפה יחבקו אותם, ולפי זה הם מחליטים אם לדבר או לא. אם יש דבר אחד שהייתי רוצה לשנות, זה שיהיו פה מנהיגים שלא יגידו לי מה הסקר אומר, אלא שיגידו לי את האמת ומה דעתם, גם אם זה קשה. רק אז אוכל להצביע עבורם". 

בבחירות במארס תצביע?

"אם המצב יישאר כמו שהיה עד עכשיו, אני מניח שלא כי אף אחד לא יושב עכשיו בחדר ומנסה לפתור את הבעיות היומיומיות שלנו". 

X X X

עמדי נולד וגדל בירושלים, בנם של טובה (60), עובדת משרד הפנים, ורוני (60), והאח הקטן של אלעד (35). הוא פרץ בשנת 2010, בעונה השמינית של "כוכב נולד". אודישן אחד נאיבי, אותנטי וקסום, שבו ביצע את "כאב של לוחמים", חדר אל לב הצופים.

אחריו זרמו בריאליטי עוד מאות זמרים שהספיקו להיעלם, אבל הוא נשאר, ובענק. השנה מסכם עמדי עשור פורה, שבמהלכו הוציא את ארבעת אלבומיו, שהגיעו כולם למעמד של אלבומי זהב, הופיע מאות פעמים ברחבי הארץ וקיבל דלת פתוחה בפלייליסטים של כל תחנות הרדיו, כולל תואר "שיר ה־70" על "כאב של לוחמים". 

"זה עשור שהיה הרבה מעל הציפיות שלי", הוא מחייך, "אין לך מושג כמה גלקסיות עברתי, הרבה יותר ממה שתכננתי. התחלתי אותו כמישהו שבא לתוכנית טלוויזיה כדי לעשות קייטנת מוזיקה וליהנות מהחיים, וקרו לי ניסים מטורפים". 

עם צביקה הדר ב"כוכב נולד". "הגעתי לעשות קייטנת מוזיקה, וקרו לי ניסים מטורפים" // צילום: דודי ועקנין

עמדי פיצח את הנוסחה איך לככב בפלייליסט בלי לככב במדורי הרכילות; הוא לא חושש להביע דעה גם בנושאים רגישים ומצליח לא להסתבך; והוא מופיע הרבה מאוד, אבל אין סיכוי שתראו אותו בהשקות. 

"הרבה מאוד אמנים מתקשרים אלי להתייעץ איתי. שואלים אותי, 'מה אני צריך לעשות עכשיו? מה השלב הבא?' אבל אין לי תשובות בשבילם. אני לא בוב דילן. אני כל הזמן אומר: 'אם התקשרת אלי לשאול את דעתי, כנראה משהו לא יושב לך עד הסוף בלב'. ופה כל אחד צריך לבדוק את עצמו. אני לא חושב שאני, ממקומי, יכול לבוא ולתת עצות לאחרים מה לעשות ומה לא".

אתה גם צנוע, נוסף על הכל?

"אני לא חושב שאני יותר צנוע מאחרים, ואני לא אומר את זה כדי להוסיף צניעות לצניעות. אולי עברתי חוויות משמעותיות בשלב מוקדם של הקריירה, ולכן נראה לי מוזר להתלהב מכל הצלחה. לא כי אני לא שמח, אלא כי אני לא רואה את זה גדול כמו שאתה רואה את זה מהצד.

"אתה יכול לראות באלבום זהב ובהופעה בקיסריה משהו גדול. אני רואה בשיר כמו 'נגמר' משהו גדול, כי אני רואה מה הוא עשה לאנשים. אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה, אבל מבחינתי זה גדול פי מיליון".

אין רגעים שאתה אומר לעצמך, "וואלה, עשיתי את זה, אני ענק"? 

"כתוב בפרקי אבות 'אל תאמן בעצמך עד יום מותך'. זאת עבודה יומיומית. אתן לך דוגמה. אם הגעתי לקופת חולים ויש תור ענק, אני יכול לעקוף את התור בשנייה, או לסדר את זה מראש כדי לא לעמוד בו. אבל אני רוצה לעמוד בתור, להוריד בכוח מהפוזה של הכוכב". 

אף פעם לא השתמשת בזה?

"ברור שהשתמשתי, אבל זו בדיוק העבודה היומיומית. גם ללכת לאכול שקשוקה באיזו מכולת ולהרגיש את העם והאנשים שאני כותב להם ועליהם את המוזיקה שלי, או ללכת לקנות קלמנטינות בשוק - זו חובה בשבילי, גם במחיר שאולי יפנו אלי קצת. זה לא מובן מאליו בעידן של כוכבנות ומניירות.

"הרבה פעמים אני רואה מפורסמים הולכים ברחוב ומסתתרים מאחורי כובע ומשקפי שמש, ואני שואל את עצמי: מה הפחד? מה כבר יכול לקרות? מקסימום יגידו לכם שלום, או יבקשו מכם סלפי". 

אתה לא משחק את המשחק.

"אני פשוט רוצה לחיות רגיל ולאפשר לקרובים שלי חיים רגילים לגמרי. ואם הולכים יחד למסעדה, שלא תהיה לאף אחד תחושה שהם הולכים לאכול עם מל גיבסון". 

כיאה לאמן שלא מפחד להרגיש ולרגש, גם עמדי עבר טלטלות, עליות ומורדות. "כשמסתכלים על הקריירה שלי מבחוץ, השורות התחתונות מאוד יפות, ובסופו של דבר זה מה שרואים. אבל תהיה בטוח שזה גם היה קשה. גיל 22 עד 32 זה חתיכת עשור, והיו גם הרבה קשיים. היו רגעים שעצרתי ושאלתי את עצמי אם המקצוע הזה בשבילי, או שההצלחה היא זו שבחרה בשבילי, ואולי הגיע הזמן לעצור". 

אחרי האלבום השלישי, ב־2015, הרגיש עמדי שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ונפרד מ"טדי הפקות" ומ"כספית", שניהלו אותו בשנים הראשונות והקריטיות בקריירה. הוא עבר לניהול מלא של "ארומה מיוזיק", שבבעלות מיכל וייסברג ובני מנשה, שגם הוציאו את כל אלבומיו.

"כשהייתי מנוהל ב'טדי', הרגשתי שהגעתי למקומות שבהם אני רוצה לעשות יותר אמנות, אבל בשביל עיניים מסוימות אני לא במקום הזה אלא צריך לספק יותר להיטי רדיו, לשחק את המשחק ולשאוף למקום הראשון במצעד. זה פחות התאים לי. 

"הייתי במשך שבועיים במילואים, חשבתי על הדברים, חזרתי לעידן הישן, והבנתי שאני נמצא במקום שהוא פחות אני ופחות מתאים לי. נכנסתי לטמירה ירדני לשיחה, ונפרדנו. 

"היא היתה מדהימה. אמרה לי שהיא רק רוצה שאהיה מאושר, וזה הסתיים יפה. השיחה עצמה עברה ברוח טובה, אבל אחר כך יש גרורות. מצד שני, גם הם יודעים שאמנים הולכים ואמנים באים, זה לא חדש. ברמה האישית חוויתי פרידה, כי הייתי בן בית שם, אלה אנשים שהיו מאוד קרובים אלי ושמאוד אהבתי. זה ממש כמו פרידה מבן זוג".

זה דרש מידה של אומץ.

"נכון, ובאמת היו קולות שאמרו לי, 'מה, אתה משוגע? מה אתה עושה?' אבל החלטתי לפעול על פי משל הלובסטרים. כל פעם שהלובסטר צומח מבפנים והקליפה לוחצת, הוא מסתתר איפשהו, מוריד את הקליפה הקודמת, ושם קליפה חדשה, יותר גדולה. אם טוב לך מדי, והכל מתנהל כמו שצריך, אבל משהו לא מסתדר לך מבפנים, זוז רגע הצידה, צא מזה ותנער את עצמך. צא מאזור הנוחות, וזה יעשה לך רק טוב". 

התקופה של הפרידה היתה מלווה בדכדוך?

"זה היה תהליך ארוך ולא תמיד חשוך, אבל תוך כדי ההופעות שאלתי את עצמי כל הזמן אם כל הסיפור הזה בשבילי. אפילו הייתי צוחק על זה עם הנגנים. בכל פעם שהיינו יורדים מהופעה הייתי אומר להם, 'חבר'ה, זו היתה ההופעה האחרונה'".

היו רגעים שחשבת לפרוש?

"אחרי האלבום השלישי הייתי מאוד קרוב לזה. לקרובים שלי כבר אמרתי שאני עוצר ורוצה לנסות דברים אחרים. רציתי גם לבדוק מה עוד יש בי.

"בדיעבד, זו היתה השנה הקשה ביותר בחיי, אבל גם הבונה ביותר. פתאום התחילו ליפול לי אסימונים, ודברים התחילו להסתדר". 

X X X

"בקצה של נקודת השפל התחילה העבודה על האלבום הרביעי", הוא מספר, "פטריק סבג בא אלי, פתח לי את התיאבון, והתחלתי לעשות מוזיקה לשום מקום, בלי שום מטרה. מוזיקה בשביל הכיף".

רגע לפני שהודיע שהוא לוקח פסק זמן מהופעות, נכנס עמדי לאולפן והקליט את אלבומו הרביעי, "חלק מהזמן" - לדעת רבים, היפה ביותר שלו. משם הדרך לקיסריה ולהופעות ענק היתה קצרה. 

"המשפחות לא מבקשות לשחרר אלפי מחבלים תמורות הבנים, הן לא מכתיבות למדינת ישראל איך לנהל את המאבק מול חמאס, רק מבקשות שהוא ינוהל. שדברים יקרו, שהם לא יישכחו" // צילום: פיני מ. סילוק

"לפני שנה וחצי החלטנו לפתוח הופעה בהאנגר 11", מספר עופר מנחם, איש יחסי הציבור של עמדי, "חששנו מאוד כי זו היתה הפעם הראשונה שעידן פותח קופות, אבל בתוך חודש נמכרו כל הכרטיסים.

"אחרי שראינו את ההצלחה, החלטנו שהולכים על קיסריה, וחודשיים לפני ההופעה היא כבר היתה סולד אאוט. היינו בהלם. הבנו שזה פשוט עובד. קיסריה זה 3,500 מקומות, אבל זה לא המקום הכי גדול שעידן הופיע בו. היו גם מקומות של 6,000. ואז פותחים עוד קיסריה, ושוב סולד אאוט. והוא לא רצה את זה בכלל". 

עמדי: "כולם היו בעד הופעה בקיסריה, ואני אומר להם שאני צריך לחשוב על זה, והם יודעים שאלך הביתה ולמחרת אחזיר תשובה שלילית. חזרתי ואמרתי, 'בואו נחכה עוד קיץ'. עופר אמר, 'עידן, די. אתה במקום הזה, ואתה חייב לעשות את זה'".

למה לא רצית?

"כשהופעתי בהיכל התרבות ודיברתי עם שלומי שבת מאחורי הקלעים, הוא סיפר לי שהפעם הראשונה שלו בקיסריה היתה בגיל 52. אני בדיוק הייתי בן 30, וכשהרעיון עלה, אמרתי, 'מה יקרה אם אחכה עוד שנה־שנתיים?' אני יודע שכבר הוצאתי ארבעה אלבומים, אבל בתחושה האישית שלי אני רק בתחילת הסיפור. חוץ מזה, אנחנו יודעים שזה עובד, אז למה להוציא לאנשים את העיניים?

"עם הזמן הבנתי שיש ביקוש להופעות שלי, ולמדתי לחיות עם זה. אני לא עיוור למה שקורה סביבי. אנחנו פותחים הרבה הופעות והכרטיסים נגמרים, אבל אני גם זוכר תמיד שלא לעולם חוסן".

אוהד שרגאי, שהשתתף איתך בעונה השמינית של "כוכב נולד", מתמודד עכשיו ב"כוכב הבא". אתה רואה את עצמך עושה את זה שוב?

"ממש לא. בלי קשר לאוהד, אני חושב שיש רבים שעושים את זה בשביל העניין של התוכנית בטלוויזיה, ופחות המוזיקה. אני מסתכל על שלמה ארצי, וזה מה שאני רוצה לעצמי. אני יודע שמסוכן להגיד דבר כזה, כי זה יומרני, אבל לשם אני מכוון, ופחות מעניינים אותי הזיקוקים". 

ולהיות שופט בריאליטי?

"זה עלה כמה פעמים בעבר, גם ב'דה וויס' וגם ב'כוכב'. קשה לי לבוא ולהגיד לבן אדם, 'אתה טוב', 'אתה לא טוב'. כשאני מקליט באולפן אני עושה את זה על בסיס יומי. יש לפעמים דברים קשים שצריך להגיד, וגם אני הייתי רוצה שיגידו לי את האמת כדי להשתפר, אבל לי אין יכולת לעשות את זה מול המצלמות. זה לא בטבע שלי. 

"בזמנו בדקתי את העניין לעומק ודיברתי עם אנשים שעבדו כשופטים. שאלתי אותם, 'עד כמה אתם באמת הייתם מעורבים בחיים של הזמרים ובהתפתחות שלהם, ועד כמה זה יחסי ציבור לעצמכם?' הבנתי שזה הרבה יותר יחסי ציבור. מי שרוצה לעשות את זה, בבקשה, לגיטימי. אבל לא אני". 

איך אתה מחליט מה בשבילך ומה לא?

"אם במקומות הראשונים מופיע השיקול הכלכלי, אני יודע שזו בחירה פחות נבונה. לא שיש משהו רע בכסף, אבל לעשות אמנות מתוך מקום כלכלי זה לא נכון". 

עם מי היה מעניין אותך לעבוד? 

"אהוד בנאי, שלמה ארצי ומיכה שטרית".

היית רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון?

"לא, כי אני לא חושב שאני הליהוק הכי טוב לדבר הזה. יש כל כך הרבה זמרים טובים ממני שיכולים לעשות את זה. אלא אם כן זה יבער בי ותהיה לי אג'נדה מאוד חשובה להעביר". 

אתה צופה בריאליטי?

"לא מתמיד, אבל מאוד אוהב את 'משחקי השף'. איך הם לא העבירו את הבחורה עם טיפות השמן?!" 

X X X

בינואר 2017 הודיעו בהפקת "פאודה" על צירופו של עמדי לעונה השנייה של הסדרה. הוא גילם את שגיא, לוחם ביחידת המסתערבים. אולי זה "כאב של לוחמים", שגרם לו להיצרב בתודעה כחייל הלאומי, או הנתונים הפיזיים, לצד ההיסטוריה הצבאית כלוחם בגדוד הסיור של הנדסה קרבית, שעסק במשימות רגישות.

בעונה החדשה של "פאודה". "כשאני מסתובב בכפרים ומחזיק נשק ומבצע את סצנות האקשן, זה מרגיש לי מאוד טבעי"

"אתה לא היחיד שעושה את החיבור הזה", הוא אומר בחצי חיוך, "הרבה ישראלים עשו ממני רמבו. החיבור עם ליאור רז, עוד לפני שהגעתי לאודישן, היה על הבסיס הזה, של הרקע הצבאי המשותף (רז שירת ביחידת דובדבן; ע"ס) והשפה הצבאית. כשאני מסתובב בכפרים ומחזיק נשק ומבצע את סצנות האקשן, זה מרגיש לי מאוד טבעי, ופתאום זה גם יתרון על שחקנים שלא שירתו ביחידה קרבית".

הדברים בסדרה מזכירים לך דברים ואירועים שחווית בצבא?

"כן, אבל אני חושב שהצלחתי לעשות הפרדה. אני יודע שאצל שחקנים אחרים זה כן מעלה זיכרונות, לפעמים פחות טובים". 

אתה עצמך חווית את זה?

"זה נושא רגיש, ואני אזהר בדבריי כי מדובר במשהו מאוד אישי. אבל יש דברים שאנשים שלא היו בחוויה קרבית לא יבינו. למשל, אם אני טס עם הלהקה שלי להופעות בארה"ב ואנחנו ברכבת, והם מדברים למשל על גיטרה חדשה, אני לא תמיד אהיה איתם בשיחה כי אני אברר איפה היציאות של הרכבת. כבר בשניות הראשונות יש לי תסריט בראש שאם קורה משהו, מה הדבר הראשון שאני עושה, ואני מייד מסמן את כל מי שנראה חשוד וממי אני צריך להיזהר.

"אני חושב שיש לזה קווים מקבילים לפוסט־טראומה. פוסט־טראומה זה לאו דווקא להתעורר באמצע הלילה מזיע מסיוט. לפעמים זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בסגנון החיים שלך - למשל, שאתה רוצה להיות כל הזמן בשליטה. אני רואה את זה על עצמי אפילו במקום שלי בתעשיית המוזיקה. לפעמים אני מסתכל מהצד ואני רואה אמנים מצליחים שמאבדים שליטה או מתחילים להתבלבל. אני חייב להישאר כל הזמן בשליטה". 

בשנים האחרונות הוא נמצא בקשר הדוק עם משפחת גולדין. "אני נדהם מכמות השקרים והספינים שהפוליטיקאים מפיצים על הסיפור שלהם. למדינת ישראל יש חוב עצום להורים של הדר ושל אורון שאול, ששלחו את הילדים שלהם להילחם למען כולנו ולא שבו הביתה.

"אני חושב שהנקודה שהתפספסה היא שהמשפחות לא מבקשות לשחרר אלפי מחבלים תמורות הבנים, הן לא מכתיבות למדינת ישראל איך לנהל את המאבק מול חמאס, רק מבקשות שהוא ינוהל. שדברים יקרו, שהם לא יישכחו.

"נראה לי לא סביר שבכל חודש מועברים לרצועה מיליוני דולרים וסחורות, ואנחנו עדיין בני ערובה של חמאס ולא משתמשים בנתונים האלה כדי להפעיל לחץ. אני מקווה שיקום מנהיג שישים את זה בראש סדר העדיפויות כי בסוף, הטיפול בנושא הזה הוא מראָה לחברה שלנו, ולאיזה עם אנחנו בוחרים להיות".

אחרי עונה מוצלחת נקרא עמדי גם לעונה השלישית של "פאודה" (שעולה בשבוע הבא ב־yes וב־STINGTV).

"בתחילת הדרך שלי כשחקן אולי קצת זלזלתי בעולם הזה של השחקנים", הוא אומר, "חשבתי לעצמי, 'אתה מגיע לסט, מלביש עליך את הדמות ומתחיל לצלם'. אחרי העונה השנייה כבר הבנתי שזו עבודה קשה שדורשת ממני להסיר מסכות ולהתחבר לעצמי".

התרגלת לצפות בעצמך?

"לא, קשה לי לצפות, כמו שקשה לי לשמוע את עצמי שר. אני חושב שכולם סובלים מזה כי הביקורת העצמית שלנו גדולה. כל אחד יודע מתי הוא לא מביא את עצמו עד הסוף, ואתה מפחד שרגעים כאלה יתגלו לצופים. עם הזמן, כשזה המקצוע שלך, אתה מבין שאתה חייב לצפות או לשמוע, ומפתח חסינות. אבל עד היום קשה לי לשמוע אפילו שיר שלי ברדיו. 

"בסדרת טלוויזיה, בניגוד למוזיקה, אתה מקבל את הפידבק רק חצי שנה אחרי הצילומים. פתאום כל מיני דברים שהרגשתי שהיו מעולים בזמן הצילום, נראים לי פחות טוב על המסך, ומקומות שהרגשתי שהייתי ממש כישלון פתאום נראים לי טוב".

עם כל הרקע הצבאי שלך, היה אפשר לצפות שסדרה כמו "פאודה" תבוא לך בטבעיות.

"בסצנות האקשן אין לי בעיה. אבל לראות את הקטעים היותר דרמטיים, שדורשים ממני יותר משחק, ולצפות בזה עם אנשים שמכירים אותי - זה בכלל לא פשוט. יש לי תנועה אחת בעיניים, שאם היא קורית, אני מבין שאני לא ברגע. אם אני רואה את זה, אני מבין שלא הייתי שם. עם הזמן למדתי לעבוד על עצמי כדי להיות ברגע. 

"הנפח של הדמות שלי גדל משמעותית. אם בעונה הקודמת היתה היכרות עם הדמות, עכשיו היא תפסה כיוון, והכל נהיה יותר אגרסיבי וקצת יותר קיצוני".

לאשתך אתה מספר מה עומד לקרות?

"לא, למרות שהיא כספת. היא לא יודעת אם יש דמויות שעומדות למות. לפעמים היא שואלת מה מתוכנן, אבל אני לא סומך על זה ושומר הכל לעצמי". 

"פאודה" פתחה לך תיאבון לשחק בעוד מקומות? 

"כן, וגם התחילו להציע לי תפקידים בעולם המשחק. אבל אם אני כבר משחק, אני רוצה דברים נכונים לי, כמו 'פאודה'. משהו שאני מרגיש שאני יכול לתת בו אקסטרה, כי יש הרבה שחקנים טובים בישראל ואין צורך לגזול להם את הפרנסה". 

יש סיכוי שנראה אותך בתיאטרון?

"לא חושב, ובכל מקרה, לא במחזות זמר, כי זה פחות אני. הלכתי הרבה פעמים לראות מחזמרים ואני מבין את היופי שבזה, אבל לא בטוח שזה מתאים לי". 

חלום אחד שלא הגשמת?

"יש כל מיני דברים מטופשים, כמו קורס צניחה חופשית, לכתוב ספר ולעשות מרתון. אבל כדי שזה יקרה, כדאי שאתחיל לרוץ קודם. לקראת התפקיד ב'פאודה' הלכתי למכון כושר ולמדתי אומנויות לחימה. בזמן האחרון הפסקתי להתאמן". 

מה עידן עמדי של היום היה אומר לעידן עמדי של "כוכב נולד"?

"יש שיר מאוד יפה של עדן מאירי, שאומר 'לך עם האמת שלך'. נראה לי שהייתי מצטט לו משם כמה שורות. קרן פלס אמרה לי פעם שלא קל לשמור על אידיאלים, ולא צריך לעצבן אנשים עם זה. אמרתי לה, 'אני לא מנסה להרגיז או לעצבן אף אחד, אבל אני רוצה ללכת את הדרך שלי'. אני משתדל, לפחות". 

erans@israelhayom.co.ilע.צלם: שרון אטיאס, סטיילינג: מזל חסון, איפור: גיל שוען, בגדים: זארהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו