הסימפוניה של באך

רגע אחרי המשחקים האולימפיים ב־2012, כשתומאס באך הגרמני נכנס לתפקידו כיושב ראש הוועד האולימפי הבינלאומי, זעמו ארגונים יהודיים ברחבי אירופה. באך שימש בין השאר נשיא לשכת המסחר והתעשייה הגרמנית־

ערבית, ולטענת אותם ארגונים, "תמך לא אחת בשתיקתו בפעילות של ה־BDS".

באך נעלב עד עמקי נשמתו וביקש להשמיע בפני גורמים בכירים בארגונים היהודיים ובישראל את משנתו. כל מי שהקשיב שמע מהאיש הקטן בעל מבנה הגוף הספורטיבי (171 סנטימטרים על 65 קילוגרמים), שזכה בעבר כסייף במדליה אולימפית במשחקים במונטריאול 1976, הבטחות בכמה מישורים משמעותיים לספורט האולימפי הישראלי: הכרה ב־י"א חללי מינכן וקיום טקס זיכרון, והפסקת האפליה נגד ספורטאים ישראלים. רבים כמובן הרימו גבה, אך מהר מאוד התברר שבמושגים של הספורט הבינלאומי, באך הוא עוף מוזר ויוצא דופן ומילה אצלו היא מילה.

מביע כאב אמיתי

היום בצהריים צפוי הג'ודוקא הישראלי שגיא מוקי להשתתף בקרב היסטורי מול סעיד מולאי, אותו לוחם איראני שאולץ על ידי משמרות המהפכה לפרוש מאליפות העולם כדי לא לעלות לקרב מול יריבו על המזרן וחברו בחיים האמיתיים. מאז, עבר מולאי מסע ייסורים שכלל הברחה שלו לגרמניה והחוצה ממנה, לפני כשבוע. הוא קיבל אזרחות מונגולית, גם בעזרתו של באך, שביקש להעביר בכך מסר לשלטונות האיראניים. המפגש ביניהם היום, אם יתקיים, הוא הוכחה נוספת לכך שיו"ר הוועד מתכוון לשנות סדרי עולם בספורט העולמי, וגם אם יודה בכך או לא, ישראל, נכון לעכשיו, היא המרוויחה הגדולה מכך.

"אני יודע שקיימת סכנה שהעולם הערבי יעמוד על הרגליים האחוריות, אבל עד כה תומאס באך הוא מבחינתי אדם פורץ דרך. לא רק ביחס לספורט הישראלי אלא בכלל. אפשר לראות את זה גם ביחס לנשים ולמיעוטים. הוא איש חזון נדיר בספורט העולמי", כך אומר גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי הישראלי, שמדבר בהתלהבות על באך, שאותו פגש לא אחת בשנים האחרונות: "האיש הזה יוצא דופן בכל מילה שהוא אומר ובאופן שבו הוא מתנהל עד כה, כשקיים את כל מה שהבטיח: הן בנושא האפליה נגד ספורטאים ישראלים, שתחתיו הפכה לתופעה שאין פשרות לגביה, והן בכל הקשור לאזכור ולהכרה של הטבח בחללי מינכן".

"עתה רואים את הצעד הגדול שעשה". גילי לוסטיג // צילום: אריק סולטן

רציחתם של 11 הספורטאים במינכן היתה תמיד נושא רגיש בוועד האולימפי הבינלאומי, שהלך בין הטיפות כדי לא ליצור מהומות ולמשוך תשומת לב. מבחינתנו, הישראלים, היה מדובר בצביעות קלאסית של העולם המערבי, אשר נכנע לכוחות הערביים החזקים של הנציגים ממדינות ערב בוועד.

בשש השנים האחרונות הגיעו הדברים לנקודת קיצון, כאשר שרות הספורט של מדינת ישראל - קודם לימור לבנת ואחר כך מירי רגב - הקימו קול צעקה בעקבות מאבקן של האלמנות הישראליות, שדרשו טקס זיכרון ודקת דומייה ולמעשה הכרה של הוועד האולימפי באחריות שלו למה שהתרחש על אדמת גרמניה, ארצו של באך. לשיאם הגיעו הדברים במשחקים האולימפיים בלונדון 2012, כאשר במסיבת עיתונאים שנערכה בסמוך לכפר האולימפי פנו אילנה רומנו ואנקי שפיצר, אלמנותיהן של אנדרי שפיצר ויוסף רומנו, בדרישה מהוועד האולימפי הבינלאומי לקיים דקת דומייה בטקס הפתיחה לזכר 11 הספורטאים שנרצחו. רומנו תקפה והאשימה את ז'אק רוג, נשיא הוועד הקודם. היא צעקה לעברו "אתה נכנעת לטרוריסטים" וטענה ש"המצפון מציק לו".

באירוע נכחו כמה כלי תקשורת, והיה ניכר שרוג לקח את הדברים קשה, נוכח ההתקפה שלוחת הרסן שזכתה לתהודה תקשורתית רבה. הוא עזב את האירוע וכינס כמה מקורבים אליו, ובהם באך. עבור באך היה זה אירוע מכונן. הוא הבין שבניגוד לקודמו, עליו לקרב את המשפחות השכולות ולא להרחיקן מהמשפחה האולימפית. "הכאב הוא אמיתי, ויש להתייחס אליו", אמר למקורביו.

ואכן, במשחקים האולימפיים בריו ארבע שנים מאוחר יותר כבר נערך הטקס שאליו פיללו המשפחות. באך הבטיח שלא יהיה זה אירוע חד־פעמי, וגם בטוקיו ייערך טקס נוסף והוא אף יגיע אליו. בהתחלה היה נדמה שאלו דברים שנאמרים כדי לצאת ידי חובה, אך לא זה המקרה עם באך. ל"ישראל השבוע" נודע שב־2 באוגוסט בשעה 14:00 יתקיים טקס לזכרם של הספורטאים הישראלים בכפר האולימפי בטוקיו, ובאך מתכוון להגיע לאירוע ולהכיר, שוב, בטרגדיה הנוראה.

מבחינת המשפחות שנלחמו במשך שנים במטרה להשיג את ההכרה הראויה, מדובר בהישג ענק. "הדלת אצלו תמיד פתוחה עבורנו הישראלים. זה מפתיע ולא מפתיע", אומר לוסטיג. "למדנו להכיר אותו ואת היחס שהוא מעניק לאנשים במשפחה האולימפית, ולא משנה מאיפה הם או מאיזו מדינה הם מגיעים. כשיוצאים מפגישה איתו מבינים את העניין. מבחינתנו הטקס בטוקיו בנוכחותו עומד להיות אירוע מרגש מאוד שאנחנו מצפים לו כבר מעכשיו".

מלחמה בלי פשרות

המינוי הראשון שעליו חתום באך - הסייף שנעלב שלא היה בסגל הנבחרת הגרמנית במשחקים האולימפיים במינכן 1972, ולכן החרים אותם - היה של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הישראלי, אלכס גלעדי, לשתי הוועדות החשובות ביותר במשחקים האולימפיים הקרובים בטוקיו ובפריז. גלעדי אף אירח אותו כאן בביקורים בארץ. "צריך לזכור דבר אחד חשוב", מסביר גלעדי, "אל נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי פונים המון אנשים במהלך היום, ויש מספר רב של דברים שמבקשים ממנו לעשות. בסופו של דבר ההחלטה הסופית היא שלו, אנחנו כמובן יכולים לדבר על הזווית שלנו כישראלים אבל אצל הגרמנים, בני עמו, באים אליו בתלונות שהוא לא נלחם בצורה מספקת כנגד תופעת הממריצים בספורט.

בלי הנחות. באך עם נשיא רוסיה, פוטין // צילום: אי.אף.פי

"הם טוענים שהעובדה שהרוסים הורחקו השבוע מהמשחקים האולימפיים היא חשובה, אבל צריך לנהוג כך בכל המדינות שבהן ייתפסו רמאים. זו משימה מאוד קשה, והוא נאלץ להתמודד עם ההאשמות הללו".

בפעם הקודמת שרוסיה הוזהרה על כך שהיא מסממת את ספורטאיה, פנה באך אל פוטין בגרמנית בשיחה אישית והסביר לו את המצב. נשיא רוסיה, ששימש בעברו קצין קג"ב במזרח גרמניה, ענה חזרה בגרמנית והיה נדמה ששני הצדדים הבינו זה את זה. רק שהשבוע, באך והסוכנות למלחמה בסמים נכנסו חזיתית במעצמת הספורט הרוסית.

יו"ר הוועד שוב הוכיח שהוא קורץ מחומרים אחרים. "אנחנו צריכים להיות ריאליים לגבי עניין הסימום", מסביר לוסטיג, "מה שעשה פה הוועד האולימפי תחת הנהגתו של באך הוא היסטורי. אנשים צריכים להבין את הגודל של הדבר הזה. לבוא ולהגיד ש'כולם מסוממים' זה כמובן לא נכון, ובשום מקום לא היתה התערבות ממשלתית כפי שאנחנו מבינים שהתרחשה במקרה של רוסיה. הוא אמר שהוא יטפל בסימום בספורט ולא משנה מה זה ידרוש, ואנחנו רואים את הצעד הגדול שהוא עשה בנושא".

חלומות על שינוי עולמי

באך יודע שהקדנציה שלו נבחנת על ידי מיליוני זוגות עיניים. בעידן שבו ארגוני הכדורגל כמו פיפ"א ואופ"א מסריחים משחיתות שאותה ניתן להריח מקילומטרים, הוועד האולימפי, שגם הוא סבל מתדמית בעייתית לאורך השנים, מבקש תחת באך הקתולי ליצור לעצמו תדמית מהוגנת הרבה יותר.

וזו גם זווית מעניינת כשמסתכלים על האופי של באך. במדינה פרוטסטנטית כמו גרמניה, היותו קתולי אדוק שבביקוריו בישראל לא פסח על אף אתר קדוש, גדול כקטן, הוא לא עניין של מה בכך. בכירים ישראלים שפגשו בבאך ידעו להבחין מהר מאוד שהוא מסוג הגרמנים בני הדור השני שעדיין לוקחים איתם את נטל השואה לכל מקום, אף על פי שברור שלא לקחו באירוע המזוויע של המאה ה־20 שום חלק.

"כן, יש שם תחושה של אשמה שפוגשים אצל הרבה גרמנים, גם במעמדו וגם פשוטים יותר", מסביר גורם ישראלי בכיר שפגש את באך במסגרת תפקידו בגרמניה. "באך אמר לא אחת שהוא לא מצליח עדיין להבין בגילו, איך בני עמו האינטליגנטים הצליחו להשתכנע וללכת אחרי הצורר אדולף היטלר. זה פשוט בלתי נתפס בעיניו, והוא לא מסתיר זאת".

אבל ישראל, כך נדמה, היא רק אחת הבעיות שבאך מתמודד איתן בתפקידו. אולימפיאדת החורף הבאה צפויה להתקיים בסין, וארגוני זכויות האדם, שתקפו את הוועד האולימפי לפני ותוך כדי משחקי בייג'ין 2008, אינם מתכוונים גם הפעם לשתוק. הם מחכים שתעבור אולימפיאדת הקיץ, ואז יחלו במתקפה אישית גם על באך.

"הציפיות הן תמיד אותן ציפיות מהוועד האולימפי הבינלאומי", אומר גלעדי. "יש איזו ציפייה שארגון ספורט יכול לשנות את העולם. הוא בהחלט יכול לנסות, אבל קיים סיכוי גדול שהוא לא יצליח ולכן נדמה שהציפיות בנושא הזה הן מוגזמות. זו עוד דרך לנגח את באך. בדיוק כפי שטענו שהוא אנטי־ישראלי עוד לפני שהכירו אותו בכלל".

דוגמה לגודל חזונו של באך קיבלנו בתחילת החודש בכנס המסורתי שערך הוועד האולימפי הבינלאומי בטוקיו. באך דיווח שצפון ודרום קוריאה מעוניינות לארח את האולימפיאדה ב־2032. האם רגע לפני שיסיים את תפקידו, יצליח לגרום לזה לקרות? בוועד מתעקשים לאורך השנים שאינם גוף פוליטי, אבל באך, שעומד בראשות הגוף שהדעות עליו חלוקות לכאן ולכאן, מתעקש שהוא יכול לשנות את העולם דרך הספורט.