קולו של אבא: השדכן

כמו שהם מכלים כסף, מגבונים וחיי מין פעילים, ילדים מכלים גם את רוב האנרגיה שלנו. כולנו בחרנו בדרך הזאת, מי עם יותר מודעות ומי עם פחות, ולכן אנחנו משתדלים לקבל את עובדת החיים הזאת בצורה בוגרת. רובנו, לפחות.

אחד האבות מהגן של נעמה מצא פתרון למצוקת האנרגיה הפרטית שלו. ילדים בגיל 5, מתברר, מתחילים לבקש מההורים להיפגש עם חברים אחרי שעות הגן, והבחור בעל התושייה עלה על שיטה מנצחת: הוא פשוט בא לאיסוף מהגן קצת לפני הזמן ומצוות את הבת שלו לאחד הילדים בדרך ערמומית כלשהי. כשמגיע ההורה של אותו ילד, כבר קשה לו להתמודד עם התחנונים של בנו, שתולה בו עיני עגל ושואל בקול הכי מתוק: "עמית יכולה לבוא אלי?"

בהתחלה, כאחד שיודע עד כמה קשה לכופף את החוקים במטריקס, הערכתי את האב השדכן. עד שהגיע הזמן שבו כיפוף החוקים שלו התחיל להשפיע גם עלי. דווקא בשבוע שבו לקחתי שבוע חופש מהעבודה, הבת שלו נחתה אצלי כמעט בכל יום.

לכל הטורים של "קולו של אבא"

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

אז נכון שהיא חמודה והכל, אבל כמו רוב הילדים, היא נוטה לעשות רעש, וגם מגוון רחב של צרות אחרות. או כמו שאמר בזמנו הרב הגאון אל באנדי: "אני לא מעוניין לאהוב אף אחד שאני לא מחויב לאהוב מבחינה משפטית".

לקראת סוף שבוע החופש קיבלה האמרה הזאת הוכחה נוספת לתקפותה. ישבתי על הספה בסלון, בוהה ברפי רשף מניע את הפה בתוך כל הקקופוניה מסביב (שניים שלי, שניים לא שלי), כשהילדה של ההוא התלפפה בתוך וילון הסלון שלנו, שאפשר למצוא רק באיקאה ("התחפשתי לרוח רפאים"), ונחתה בבת אחת על הרצפה, כשבדרך היא עוקרת מהקיר את כל מה שאפשר לעקור.

התקשרתי לאב השדכן וסיפרתי לו מה קרה. הוא שחרר התנצלות רפה, אבל נראה שבעיקר הצטער על כך שהתקשרתי אליו לבוא לאסוף את הילדה מוקדם מהמתוכנן. בשלב הזה רציתי להטיח בו שהוא לא יכול פשוט להשאיר את הילדה שלו בכל יום אצל הורים רנדומליים אחרים ולקוות לטוב. אלא שלצערי, הוא ואני נמצאים ברמת יחסים שבה אני יכול לשמור על בתו ארבע שעות ביום, שלוש פעמים בשבוע, אבל לא להטיח בו כאלה דברים.

20 הדקות שנדרשו לו כדי להגיע אלי מהרגע שבו התקשרתי היו כנראה מהארוכות בחיי. במהלכן השתדלתי לא לשנוא את הבת שלו והזכרתי לעצמי שהיא בת 5, תמימה וכל השאר. במשך כל הזמן הזה הילדה רק שכבה בשקט על הספה בסלון ובהתה בתקרה.

אחרי כמה ימים נחתה בפניי הזדמנות. הגעתי לגן קצת לפני האבא התחמן והחלטתי לעשות מעשה. תפסתי את בתו ואת בתי, והסברתי להן כמה קסום יהיה להן אם הן ייפגשו עכשיו בבית שהוא לא שלי. כשהאבא הגיע והגשתי לו שתי בנות עם מבט מתחנן בעיניים, הוא נתן לי מבט של "אני יודע מה עשית כאן", ונאלץ לבלוע את רוע הגזירה.

חשבתי לעצמי שזה הלך קצת יותר מדי קל. ובאמת, עוד לפני שהספקתי ליהנות מהספה שלי, צלצל הטלפון. "אני שם אצלך את הבנות, אשתי נתקעה עם פנצ'ר בדרך חזרה מהעבודה... אני כבר אקח את הבנות ביום אחר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו