רוממות הנאמנות

המילה נאמנות הפכה למילת השעה. מצהירים נאמנות, חותמים הסכמי נאמנות, רוממות הנאמנות בפי כולם, ומי שלא נאמן הוא בוגד. 

אני רק רוצה להגיד שבניגוד למה שמטיפים לנו, נאמנות אינה תמיד משהו טוב. אני, אישית, לא מעריך אנשים שנשארים נאמנים לאדם מסוים, לדרך מסוימת, לדגל, לצבע, לקבוצה, רק בשם הנאמנות, גם אם מתברר שהם אינם ראויים לנאמנות. אני לא מעריך נאמנות למי שאינו נאמן בעצמו, לא בפן האישי ולא בפן הציבורי. אני גם לא מתפעל מנאמנות רעיונית, שמתעקשת לא להשתנות גם כשהנתונים בשטח משתנים, והכי אני לא קונה נאמנות ממי שלא נאמן לעצמו, לליבו, לדרכו, מזייף וקורא לעצמו נאמן.

נדמה לי שיש מקרים רבים שבהם הנאמן למשהו דואג בעיקר לעצמו ומקווה לפרס על נאמנותו, במיוחד כשידוע לכל שהיא באה במאמץ, כי השכל הישר מבקש לנהוג אחרת. הנאמן המקצועי בסך הכל מעמיד פנים, מקווה שהוא מהמר על הסוס הנכון וישתלם לו. הוא מקווה שנשוא הנאמנות שלו אינו כפוי טובה ויגמול לו בהתאם. על מה יגמול לו? על שתמך בו כשאחרים, בלתי נאמנים מספיק, כבר עזבו.

לכל הטורים של אברי גלעד

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

אני לא שולל כל נאמנות באשר היא, רק מבקש לבדוק: אתם, הנאמנים לדרך פוליטית מסוימת, איך אתם עם בני הזוג שלכם? יש נאמנות? ואיך עם כספי הלקוחות? נאמנים? ואיך אתם עם הלב שלכם? נאמנים למה שהוא אומר לכם לעשות, או סותמים לו את הפה עם חישובי תועלת, קריירה, כסף, מעמד?

כשאדם מציג עצמו קודם כל כנאמן למשהו או למישהו, אני חושד בו. זה בסדר להיות נאמן, אבל זה לא אמור להיאמר בכלל. זאת אמורה להיות תכונה בילט־אין, כמו צניעות.

ברגע שמישהו מצהיר על צניעותו, הוא אינו צנוע. ברגע שמישהו מנופף בנאמנותו, אני נוטה לחשוב שזאת כל הסחורה שיש לו כרגע, ולכן הוא מנפח את ערכה. וכשהמחיר שהוא יכול לקבל עליה יהיה מתאים, הוא ימכור אותה ויתחיל להיות נאמן למישהו אחר. 

כלא

יש אנשים שחולמים על התמונה של ביבי שנכנס לכלא. בא להם טוב, המחזה הזה על יום אחד בעתיד הלא רחוק, שבו שכל צוותי השידור יחכו מחוץ לבית בקיסריה, משם ייצא האסיר המיועד וייסע בשיירה מסוקרת ממסוקים ומרחפנים ומאולפנים שקופים, עד מעשיהו. בחוץ יחכו אלפים, שלטים, דמעות, סיסמאות, נפנוף אחרון. הוא ייכנס, השער ייסגר, ואת אוויר ארץ הקודש ימלאו תחושות של כעס, אכזבה, שבר, ומצד שני, תחושות של צדק וגם שמחה לאיד. בעיניי זה לא חלום. זה סיוט.

ואם אנחנו כבר בכלא, מילה על המוסד הזה. אני משוכנע שבעוד מאה שנה אנשים יסתכלו על תקופתנו כמו שאנחנו מסתכלים על תקופות שבהן תלו אנשים בכיכר העיר על פשעים. אנשים בכלובים? זה משהו מטורף שעשו עד המאה ה־21.

אני חושב שהכלא סיים את תפקידו ההיסטורי כאמצעי ענישה ותיקון פושעים. תמיד יהיו פסיכופתים בלתי ניתנים לשיקום, שהחברה תצטרך להחזיק מאחורי הסורגים. אבל רוב העבריינים ניתנים לשיקום לפני תקופת כלא, לא אחריה.

יבוא יום ופושע מורשע יעבור למרכז הערכת אישיות, פנימייה של כמה חודשים, שבה ילמדו את אישיותו ויחשפו אותו לדרכי שיקום שונות, ואחריה הוא ישובץ למסלול שיקום בהתאמה אישית: אחד באמנות, אחד ברוחניות, אחד בעבודה עם בעלי חיים, אחד בבישול, אחד בעבודת כפיים, אחד בלימודים.

כל אחד יקבל מה שצריך ומה שידבר אל ליבו, ויחזור להיות אזרח מועיל, ואז ישלם את חובו בכסף לנפגע העבירה שלו. אדם יצטרך, למשל, לעבוד עשר שנים ולהעביר את משכורתו לקורבן שלו. זה עונש. בלי שנים של ניתוק מהמשפחה והרס של חיים. 

בזמן השיקום, שיהיה ארוך ויסודי, יהיו כל זכויות האזרח של המשתקם מושעות, וכל פעילותו מפוקחת באפליקציה. ככה יוציאו אנשים מהפשע, ולא יעמיקו את אחיזתם בו.

כך ייראה העולם שלא נזכה להכיר, זאת תהיה המציאות של נכדי־נכדינו. ואם ראש ממשלה עתידי יעמוד למשפט וייענש בחומרה, מה יקבל? את עונש "כאחד האדם". הוא יצטרך לחיות כמו אזרח רגיל, ללא כל הטבה. יעמוד בפקקים כאחד האדם, יתאשפז כאחד האדם, יבלה זמן עם אשתו והילדים כאחד האדם.

אולי זה חמור מדי, אני חושש שזה יהרוג אותו.

מפלצות

בסרטים, מפלצות פולשות לכדור הארץ, ענקיות כגורדי שחקים, משמידות הכל בדרכן, זורעות הרס וחורבן בכל צעד שלהן, ואז, כשהכל כבר כמעט הרוס, מגיע איזה גיבור ומציל את האנושות.

זה בסרט. במציאות המפלצות כבר כאן, והן דורסות הכל, ואין גיבור שיציל, ואנחנו מוחאים כפיים למפלצות, זורקים אורז על ראשיהן לברכה, ולא מבינים שכבר נטרפנו. עניין של זמן עד שנבחין בזה.

ארבע הן המפלצות המשתלטות על ארצנו. גוגל, פייסבוק, אמזון ונטפליקס. גוגל מחסלת את העסקים, פייסבוק מחסלת את העיתונות, הדמוקרטיה והשפיות, אמזון נכנסה ותכף מחסלת את החנויות, נטפליקס מחסלת את התרבות המקומית.

אנחנו שמחים שהעולם מגיע אלינו, הכל נהיה נגיש וזול, ויש הרבה סדרות שחייבים לצפות בהן. מדהים. הכל מגיע לכורסה ואפשר להירקב בתענוג.

רק מה? ארבע המפלצות לוקחות מכאן את כספי הפרסום, את כספי הקמעונאות, את שכר העובדים בענפים שלמים, את האפשרות ליצור פה תרבות. הן שותות את הכסף הלאומי שלנו בצינור 100 צול, לא משלמות אגורה אחת מס, וכל הכסף נשפך לידיהם של כמה בני אדם, שיש להם הרבה יותר מדי עוד לפני שהגיעו לכאן. חזירים שמנים שרוצים עוד, כולל את שכר הרעב של המוכר בחנות העודפים בדרום העיר. הכל.

הממשלה נכשלה בענק בכך שלא השכילה למסות באופן צודק את התמנון הארבע־זרועי הדורסני. לא רק בישראל זה כך, אבל כאן, בגלל גודל השוק והסגירוּת שלו, ההשפעה היא דרמטית. התקשורת לא רווחית כי רוב הפרסומות עברו לגוגל. העיתונות לא חוקרת מספיק, כי אין כסף לשלם לתחקירנים כי אנחנו צורכים עיתונות מהפיד ולא מהעיתון. ענף ההלבשה נחנק, וגם ההנעלה, מכשירי חשמל, עוד מעט סוּפרים ומכולות. כולם יזמינו הכל באינטרנט. הפקות המקור של סדרות ודרמות ישראליות נסגרות אחת אחרי השנייה, כי מי יצפה במה שקורה בראש העין כשיש את צ'רנוביל.

בקרוב כולם יעבדו אצל ארבעת עשירי העולם. כולם יהיו עבדים של התאגידים הגלובליים, וכולם יחשבו שהם משחקים אותה, כי אפשר להזמין כמו באמריקה וזה מגיע בתוך שעתיים.

כשתהיה ממשלה עם ראש ממשלה ועם שר אוצר וכל הדברים שהיו פעם, יצטרכו לומר לתאגידי הענק - מהיום, מס הכנסה מלא על פעילותכם כאן, והמס הזה הולך לקרנות לחיזוק עסקים מקומיים, עסקים קטנים, כלי תקשורת מפסידים, כל מי שיוכיח שבזוס וצוקרברג וברין והייסטינגס שתו לו את הפרנסה. אם זה לא קורה, בתוך חמש שנים אנחנו חוזרים ממצב של בני חורין למצב של עבדים, שמזמינים את הבצלים והשומים מאמזון, ובתוך שעתיים הם בתוך סיר הבשר.