הטילים ששוגרו אתמול לפנות בוקר לחרמון לא הפתיעו את מערכת הביטחון. הם היו צפויים, כחלק מהמדיניות החדשה של איראן - להגיב על כל פגיעה בה, באנשיה או בנכסיה.
המדיניות האיראנית הזאת מעסיקה את מערכת הביטחון זה כחודשיים. היא חלחלה בעקבות שורת אירועים - ובראשם מתקפת טילי השיוט וכלי הטיס הבלתי מאוישים על שדות הנפט של סעודיה, שעברה ללא תגובה - שהגבירו מאוד את התיאבון של איראן ואת נכונותה ללכת רחוק בהרבה מכפי שהעזה בעבר.
אם בעבר הבליגה איראן על רוב הפגיעות שספגה (והיו מאות רבות כאלה בשנים האחרונות), מדיניותה החדשה היא מכה תחת מכה. על כל פגיעה בה תהיה תגובה. לעיתים מיידית, ולעיתים בהשהיה. בדיוק לשם כך פועל כוח קודס של משמרות המהפכה להצבת ארסנל רחב של אמצעים ולמיסוד יכולת להפעילם מכמה מוקדים - בעיקר מסוריה, אבל גם מעיראק, ובמידת הצורך (בסבירות נמוכה יותר) גם מלבנון או מאיראן עצמה.
כתוצאה מכך שינתה ישראל גם את המדיניות שלה. המב"מ (המערכה שבין המלחמות), שהיה גולת הכותרת של הפעילות הביטחונית בשנים האחרונות, צומצם רק לפעילות הכרחית, שנועדה לסכל פיגועים מיידיים. אפשר להניח ששיגור הטילים אתמול היה תגובה איראנית על פעילות ישראלית כזאת, שמוכרת לשני הצדדים גם אם לא התקבלה עליה אחריות גלויה.
זאת הפעם החמישית בשנתיים האחרונות שאיראן תוקפת בגלוי את ישראל. ההיערכות המוקדמת הובילה להצבה של מערכת כיפת ברזל בגזרה וליירוט ארבע הרקטות שנורו. כבעבר, נדמה שהתגובה האיראנית נשלפה מהמותן באמצעות כוחות ואמצעים שהיו זמינים, באזור דמשק - בלב השטח שרוסיה התחייבה בעבר לישראל שלא תאפשר ממנו פעילות צבאית איראנית.
עוד בנושא:
החשש מתקיפות איראניות מתממש - אך התגובה תישקל בזהירות רבה
הירי לגולן: בצה"ל דנים באופי התגובה
צה"ל פתח בתרגיל פתע מטכ"לי בצפון
ארבע רקטות שוגרו מסוריה לעבר שטח ישראל ויורטו; בנט יקיים התייעצות עם הרמטכ"ל
במקרים הקודמים הקפידה ישראל שלא לעבור על אירועים כאלה לסדר היום. על כל פגיעה היתה תגובה. בכמה הזדמנויות אף נוצלו פעולות איראניות לתקיפות נרחבות שגדעו תשתיות ואמצעים רבים, ועל הדרך גם פגעו במערכים של צבא סוריה שבחסותם פועלים איראן ושלוחיה.
כעת הדילמה הישראלית סבוכה יותר, והיא נעה בין הצורך לפעול כדי לשמר הרתעה, לבין הרצון שלא להיגרר להתכתשות שעלולה להתפתח להסלמה ואף למלחמה. בין שני אלה, ולמרות הסכנות המוחשיות מבעבר, צריכה ישראל להתעקש על התקפה והרתעה, גם במחיר של ניסיונות פיגוע מהסוג שחווינו אתמול בגולן, ואולי אף קשים ממנו ובמתווים סבוכים בהרבה.
רק כך תחזור הדילמה לטהרן.
קאסם סולימאני מוטרד מאוד בשבועות האחרונים מההפגנות בלבנון ובעיראק (וכעת גם באיראן), וספק אם ירצה לפתוח חזיתות נוספות. גם כך הוא בוודאי שואל את עצמו מה קרה לשיירת אמצעי הלחימה המתקדמים, שעל פי פרסומים בתקשורת הערבית הושמדה בתחילת השבוע סמוך לתדמור על ציודה ואנשיה, ומה יעלה בגורל הבסיס שמקימים אנשיו בגבול סוריה־עיראק, שעל פי פרסום שלשום ברשת פוקס האמריקנית נבנה כעת מחדש אחרי שהותקף פעמיים בחודשים האחרונים.
סולימאני הוא אויב רציני, נחוש ומתוחכם. אבל הוא לא מתאבד. הוא לא יסכן את הפרויקט שלו, ובוודאי לא יסכן את ארצו. אם יבין שישראל מוכנה ללכת עד הסוף, אפשר שישנה אסטרטגיה. ישראל צריכה להציב בפניו את הדילמה הזאת, לפני שתעמוד בפניה בעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו