אחת הבעיות הגדולות שניצבות בפני אביתר בנאי היא ההכרה שאויבו של הטוב מאוד הוא המצוין. כלומר, הרף שאותו הציב כמה פעמים במהלך הקריירה המוזיקלית שלו בגבהים מסחררים, הוא נקודת ההשוואה המיידית שמולה ניצב כל שיר חדש שלו. גם "מכור", הסינגל השלישי מתוך האלבום המשותף עם תמיר מוסקט ששוחרר אתמול, מושווה אצלי אוטומטית למה שכבר קיבלתי ושמעתי מבנאי בעבר.
• נועה קירל ולירן דנינו "מאושרים" מחדש
• טירוף הטיק טוק מגיע ל"הכוכב הבא"
• הגזים הפעם? גילי מוסינזון נחסם
ראשית, הטקסט. יש לבנאי כמה שירים שנכתבו בצורה הזו, מעין מחרוזת של מחשבות־תהיות־הבחנות־תובנות לגבי עצמו, שנשזרת בצורה כאילו רנדומלית אבל מלאת חוכמה ויופי. "מכור" יושב על המבנה הזה, אבל מכיל רגעים שסופרים־סוקרים את ההתמכרויות שלו.
כמו תמיד אצלו, הצטברות השורות מלאה בביקורת עצמית אמיתית לצד חמלה ורצון לתיקון. הדין וחשבון שמנהל כאן בנאי מול עצמו מייצר טקסט טוב מאוד, אבל המחשבה נודדת במהרה אל "פרגולות", טקסט עם מבנה דומה, שהיה אצלי בזמנו שיר השנה, ומחזיק בקלות בתואר "מעולה".
שנית, העיבוד וההפקה. החיבור עם תמיר מוסקט מוליד עטיפה מוזיקלית אוורירית ונכונה, ששומרת על שיווי המשקל של הטקסט ומזיזה אותו קדימה בקצב הנכון לו. מוסקט, נגן כלי הקשה בחסד ומפיק רגיש בחסד עליון, שומר כאן על טביעת האצבע הפרקוסיבית שלו, אבל מקטין את עצמו כמעט לחלוטין כדי לאפשר לבנאי מקסימום מרחב פעולה. יש פה סינרגיה טובה מאוד, אבל גם כאן עולה בזיכרון שיר מצוין אחר, ואפילו אחד טרי יחסית - "רחמים". בשיר הזה החיבור ביניהם מוביל את בנאי לשיטוט קצר בנופי סאונד חדשים ומרעננים, ומוליד סקרנות אדירה לדעת לאן שיתוף הפעולה היצירתי ייקח את שניהם.
אבל לא חסרה כאן בשורה. בנאי, המחפש והכן, מוצא בתוך עצמו קצת מכל אדם שאותו הוא פוגש, ומבריק לזקק מהאישי את האוניברסלי. שיר טוב מאוד.
"מכור", אביתר בנאי ותמיר מוסקט
• קים אור אזולאי נגד מעיין אדם
• התוכנית המביכה של ליהיא ונעמה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
