הכרזת ההתנחלויות: לברך על הטוב, למרות האתגרים

"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה" (תהי' ק"מ: ג)

הלכה יסודית קובעת כי בשעה שמתרחש בעולמו של האדם דבר טוב – הוא מברך על כך שהחיינו, או הטוב והמטיב, אף שהוא מכיר גם בדברים הבעייתיים שהיא לא פתרה, או בכך שהיא עלולה לגרום לתסבוכת גדולה.

״באשר הוא שם״. אין אנו יודעים לצפות עתידות, ואנו מחויבים לבטא את שמחתנו על ההווה, בד בבד עם ידיעתנו שלא ברור לאן הדברים מובילים.

״בהיותכם מתי מספר, כמעט וגרים בה״ נקבעה הברית בינינו ובין ארץ ישראל. ברית זו זכתה לאשרור.

אנו יודעים שהפה שאסר עלול להיות הפה שהתיר, בין ברצונו ובין בהפסקת כהונתו; אנו זוכרים את דברי נביאינו, שלימדו אותנו פעם אחר פעם שאומות פועלות לאור האינטרסים שלהן, ואל לנו לשכוח זאת; אנו מודעים לכך שהצהרה אינה פותרת את הבעיות, ומאות אלפי אנשים שאינם חלק מאתנו גרים שם, ואין באופק פיתרון לכך; ועוד ועוד.

אף על פי כן, אנו מודים על כך שהאחיזה שלנו בנחלה שהיא ירושה לנו מאבותינו, והיא חלק מהברית שלנו עם הקב״ה – מקבלת חיזוק. ומעל לכל, "צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישע' י"ב: ו)

המאמר הוא חלק מקבוצת הוואטסאפ "זיקים" שבה נשלחים מדי יום רעיונות אקטואליים תורניים של הרב שרלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו