"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שנה חפיפה

זה מה שהשואף לראשות הממשלה צריך להציע לעמיתו המכהן - כדי להגיע למשרה מוכן יותר

, עודכן
0
 ,

בדמיוני, בניגנץ, אתה מבין שלא תוכל להגשים את תוכניתך לחילופי שלטון חדים ומהירים, ומבין שכל מה שקורה - לטובה. בדמיוני, בניגנץ, אתה אומר לביבי: "אתה ראשון, תתחיל מחר, אבל יש תנאי. אני איתך כל יום לפחות שש שעות - בפגישות המדיניות, בפגישות עבודה עם שרים, בכל מה שרלוונטי לעבודה. חפיפה של שנה. שמים בצד את כל העוינות, ומשתפים פעולה כדי שאגיע למשרה הרמה מוכן יותר ממה שאני כעת". חפיפה לתפקיד חדש אתה מכיר, בניגנץ, בטח עשית כמה. זאת תהיה חפיפת חייך.

לכל הטורים של אברי גלעד

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

בדמיוני, ביבי מסכים (מהלך דמיון מאתגר במיוחד). ואז יש לך שנה ללמוד את מה שביבי יודע הכי טוב, ולא ללמוד את מה שאתה חושב שצריך לשנות. יש פה הזדמנות נדירה להראות לעם ולחוות אישית התעלות מעל האישי־קטנוני־פוליטי־נקמני. יש פה הזדמנות לתיקון גדול במעשה קטן. להודות שאינך מוכן, ואם יש אפשרות להשתלם בתפקיד עם המנטור הכי טוב בעולם - אז לטובת המדינה, אתה עושה את זה ובא בטוב.

כאלה דברים אני מדמיין, בניגנץ. ועתה נשוב ליועצים הרגילים.

שומרי הסף

כבר כמה זמן מדברים איתנו על שומרי הסף, על חשיבותם בדמוקרטיה, ועל הסכנה לשלומם בימים אלה של ביקורת על מערכת המשפט. לי יש חמש שאלות בעניינם של שומרי הסף.

1. מפני מי שומרים השומרים, ועל מה הם שומרים? אני יודע שבמועדונים, למשל, שומר הסף משגיח שלא ייכנסו אנשים שלא מתאימים למועדון ולמכובדים שכן נכנסו. אולי זה נכון גם לשומרי הסף של הדמוקרטיה כביכול, שתפקידם לשמור שלא ייכנסו לקודש הקודשים שלה כאלה שמי שנכנסו קודם לא מחבבים. ימניים, למשל?

2. מי בדיוק מינה את שומרי הסף? אני לא זוכר שימוש במינוח הזה לפני כמה שנים. הוא חדש. אני לא זוכר שהיו בחירות לשומרי סף או תהליך מינוי רשמי. אז איך פתאום צץ לו מעמד חדש של משרתי ציבור, שמכנים את עצמם שומרי סף, ולמה איש לא אומר להם - תָראו תעודה. ומי מבקר את שומרי הסף? האם יש שומרי סף לשומרי הסף, או שהם מעל כל זה, ומרגע שהגדרת עצמך כשומר סף, אתה מקור הסמכות של עצמך?

3. האם שומרי הסף מגינים על הציבור מפני הפוליטיקאים שבהם הציבור בחר? אם כן, בשם אילו ערכים מתבצעת השמירה הזאת, והאם יכול להיות שאלה ערכים שכלל אינם מקובלים על הציבור הנשמר? ואם עיקר פעילותם של שומרי הסף היא בהנחלת התחושה שכל נבחרי הציבור הם מושחתים, בבחינת "לפתח חטאת רובץ", ובסוף יוצא שהם עצמם מושחתים לא פחות, אולי אף יותר (ד"ש לרות דוד) - אז מי צריך לפקח על מי?

5. האם יש דרך להחליף את שומרי הסף? במציאות הנוכחית נראה שברגע שרוצים להזיז שומר מעמדתו, הוא מקים קול צווחה כאילו עצם היותו שומר הוא מטרת הדמוקרטיה, כאילו מטרת החניון היא הבטחת משרתו של השומר בכניסה.

המונח "שומרי סף" נזכר לראשונה במגילת אסתר. היו אלה בגתן ותרש, שזממו להפיל את אחשוורוש מכיסאו. המורשת הזאת עברה איכשהו אל שומרי הסף החדשים, ונדמה שהם רוצים להפיל כל מנהיג שלא משחק את המשחק שלהם.

אני בעד שלטון החוק, אני שונא את השחיתות, אני חושב שביבי צריך ללכת הביתה בקרוב. יחד איתו צריכים ללכת גם שומרי הסף, ולהתחלף במשרתי ציבור אמיתיים, שלא מצפצפים על החוק בשם החוק.

80 וארבע

נס בטלוויזיה. לא פחות. הסדרה 80 וארבע בכאן 11 היא פלא. אם טרם צפיתם, זה זמן טוב להניח את העיתון מהיד וללכת לחפש את זה ביוטיוב.

בסדרה מתועד ניסוי חברתי, שמברר מה קורה לחבורת זקנים כאשר נכנס לדיור המוגן שלהם גן ילדים. אנשים מבוגרים מאוד, 80 זה הכי צעיר שם, פוגשים יום־יום במשך שישה שבועות ילדים בני ארבע, ואת הגנן המקסים שלהם, גיל שליסר. זאת תוכנית שמעבר להיותה מענגת לצפייה, מלמדת ומרחיבת לב וריאות, היא מבשרת מהפכה בטיפול בזקנים בארץ ובעולם.

איור: שירה קורח

הרעיון של שילוב רב־דורי, זקנים וילדים, קורה בעולם כבר כמה שנים. באמריקה, כך שמעתי, בונים עכשיו קומפלקסים של דיור מוגן עם גני ילדים בילט־אין. למה? כי חדוות החיים של הילדים נוגעת בזקנים ומחיה אותם, והזקנים מלמדים את הילדים עדינות והתחשבות וראיית הזולת וכבוד למבוגר. זה שעדיין אין גן ילדים בכל דיור מוגן בישראל נראה לי כמו בזבוז זמן משווע.

נפלא לראות איך אנשים, שכבר ספרו ימים לסוף, קיבלו פתאום תחושת ערך, ושייכות, וחשיבות, ושמחה. דיכאון עמוק התחלף בחיבור מחודש לחוויית הילדות, בשובבות שנדמה היה שנעלמה מזמן, בחיבוקים ונשיקות. יצא לי לדבר עם שניים מהקשישים שמשתתפים בסדרה, והם סיפרו שגם אחרי תום הצילומים לא חזר הדיכאון, אלא נשמרה השמחה, והרבה בגלל שהילדים שומרים על קשר, מטלפנים, באים לבקר. נהייתה משפחה נוספת על זאת שנסעה לאוסטרליה ומְתקשרת רק בסקייפ.

הארכת תוחלת החיים מחייבת היערכות חדשה. לא יכול להיות שאנשים יחיו 20 שנה בדיכאון ובפחד מהמוות. זה לא שווה את המשאבים שמושקעים בהארכת החיים. הפרויקט הזה מראה כיוון חדש ומפתיע, ערבוב דורות. הוא גם נהדר לילדים שגדלים בדור המסכים, שבו אנשים מתנתקים מזולתם כבר בילדותם בגלל הקיום דרך מסך. רואים בסדרה איך הילדים משתנים, מגלים שיש אדם חוץ מהם, ושהוא זקוק ליחס מיוחד, לאיטיות, לזהירות. זה מקסים לראות, ומראה שאסור לוותר. חייבים ללמד ילדים את המיומנויות האלה לפני שהם נהיים סוציופתים.

בכאן 11 קורים דברים טובים. זאת טלוויזיה חברתית אמיתית, וגם דיגיטל נהדר. אני מרגיש שלמרות המקטרגים, כאן 11 שווה כל גרוש. נכון שאין צופים רבים בשידורי הטלוויזיה שלהם, אבל בתכנים המשמעותיים, כמו "80 וארבע", יש צופים רבים ביוטיוב, וזה מספיק טוב. לא חייבים רייטינג עצום כדי לעשות שינוי חברתי עמוק. מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך. מעט מהילדוּת דוחה הרבה מהזיקנה.

avrigilad@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר