זה קרה בשעת צהריים של יום שישי. הרחוב התחלק בין אלה שהתפננו בנחת בבתי קפה, כאילו מישהו אחר מכין להם את השבת, לאלה שהתרוצצו בעצבים בין החנויות עם רשימת קניות וטלפונים קולניים.
ברווח בין שתי חנויות עמדה מכונית ופניה לרחוב. הנהג היה בפנים והמנוע פעל. בטח מחכה שאשתו תצא מהחנות הסמוכה, חשבתי לעצמי. אבל ברגע שעברתי על פני המכונית קרה משהו מוזר. הרכב שעט פתאום אל הרחוב הצר, חצה במהירות את הכביש ונכנס בעוצמה במכונית לבנה שחנתה בשפת הרחוב הנגדית.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
שני כלי הרכב נמעכו קשות. רק בנס לא היו נפגעים. הנהג, המום, יצא מהמכונית. כנראה התבלבל בין המעצור לדוושת הגז. הוא התבונן בנזק. ואז התחיל, כך ממש, לצעוק על המכונית שלו. "מה זה צריך להיות?! מהההה?".
עברו רגעים ארוכים וכמעט קומיים, עד שהוא הבין שאין לו על מי להפיל את זה, ואז תקפה אותו סחרחורת והוא התיישב ומישהו הגיש לו מים. עד אז הוא ממש רצה להאשים את הרכב. או את הכביש. או מישהו. זה היה אחד הרגעים האנושיים ביותר שראיתי בחיי.
• • •
אין דבר יותר אנושי מתיאוריות קונספירציה. אנשים שהכל מסתדר להם כל הזמן, לעולם לא יבינו את ד"ר מרדכי קידר. המציאות הפשוטה יכולה להיות לפעמים פשוטה מדי, ולכן גם אכזרית וגסת רוח. לא פעם היא יכולה - יימח שמה - לרסק את הנחות היסוד הכי מבוססות שלנו.
הרגעים האלה הם בלתי נסבלים. פתאום הכל נהיה חד משמעי ומאוד לא מורכב. פתאום החיים הם כן שחור ולבן. הרגעים האלה - מי מאיתנו לא חווה אותם? - מצליחים להוציא מאיתנו את התסריטאי הגאון שהסתתר שם כל השנים.
אם השורה התחתונה של החישוב הפשוט בלתי ניתנת לעיכול - כי היא מציגה אותנו כשוטים, כי היא כתב אישום חמור, כי היא מעליבה - אנחנו כבר נוכיח שהחישוב הוא לא פשוט בכלל.
רצח רבין הוא ללא ספק אירוע מחולל תיאוריות. דווקא מכיוון שהכל צולם. דווקא בגלל שמחדל האבטחה היה כזה שכל תינוק יכול לצעוק שככה לא בונים חומה. דווקא מפני שהחקירה היתה די פשוטה והרוצח הודה בלי יותר מדי להטוטים. אבל יותר מכל, כי הרצח השאיר אותנו מול תמונה שאי אפשר לשאת.
מצבים מהסוג הזה יכולים לקחת את האנשים הענייניים והיבשים ביותר בעולם ולהפוך אותם להכלאה בין אגתה כריסטי לספילברג ולברון מינכהאוזן.
טוב, אני לגמרי זוכר את עצמי באותם ימים. אם מישהו היה טוען שרגע לפני הלחיצה על ההדק התעופף לכיכר זבוב טרופי נדיר ומסוכן, ועקץ את רבין עקיצה קטלנית שהקדימה בשנייה אחת את הרוצח עם הכיפה, אני חושב שהייתי מאמץ את התיאוריה הזאת.
כגודל האבן הנגולה מעל הלב, כך גדול המקום שאנחנו מוכנים לפנות לתיאוריות אלטרנטיביות ומצוצות מן האצבע.
לכן אותו אירוע עצמו הצליח לייצר תיאוריות קונספירציה לא רעות גם במחנה השמאל. האם יכול להיות שערפאת הוא האיש שהכשיל את תהליך השלום? מה פתאום! האם יכול להיות שהמשלחת הפלשתינית בכלל לא התכוונה לחתום על שום הסכם? נו באמת. זה הרי ייטול את העוקץ מכתב האישום ההיסטורי. ולכן מה שבאמת קרה זה שאהוד ברק העליב את ערפאת בקמפ דיוויד. הוא קרא לו בשמות. עשה לו מתיחות וכל מיני דאחקות, שלא כל כך מקובלות בתרבות הערבית.
שמעתי כבר אנשים לא פחות מלומדים מד"ר קידר שסיפרו לי בידענות שהמשלחת הישראלית התגנבה למגורי הפלשתינים בלילות. הם מרחו משחת שיניים, בלגנו להם את הנעליים ועשו קטעים חסרי טעם, שרק בגללם ילדי שדרות לא יכולים לישון בלילה.
אני לגמרי מבין את זה. אם התיאוריה הבסיסית שמחזיקה אותי ונותנת טעם לחיי היתה מתרסקת לי כך מול העיניים, גם אני הייתי יודע בדיוק מי מרח מרגרינה על ידית השירותים של אבו עמאר.
• • •
בנעוריי, אשר חלפו, לפני כך וכך עשורים, קרה לא פעם שאנשים חובשי כיפה נאלצו לעמוד מול השאלה המביכה של החור בסדין. אחד החברים הרגיש שמערכת היחסים כבר קרובה וחמימה מספיק לשאלות אינטימיות, והוא היה מניח עליך יד אוהבת, ופורק החוצה את השאלה שישבה עליו זמן מה:
"תגיד, אז אתם באמת עושים את זה עם החור בסדין?"
זאת לא היתה תיאוריית קונספירציה. אבל זה בא ממקום די דומה. לכולם היה ברור שלדתיים אין חיי מין. זה היה מובן מאליו. שהרי אם אתה לא אוהב לדבר על זה ברבים, או להחצין את זה, מן הסתם אתה גם לא עושה את זה.
זה לגמרי התאים לתפיסה שאנשים מאמינים הם דינוזאורים שאמורים להיכחד תוך דור או שניים. חוץ מזה שבאותה תקופה דוסים נחשבו כל כך לא סקסיים, שלא היה ברור איך בדיוק הם אמורים להימשך זה לזה.
מצד שני היתה המציאות, והמציאות הראתה שאצל משפחות דתיות, לא פחות מבכל מגזר אחר, נשים נכנסות להיריון וילדים נולדים. מכיוון שהציבור החילוני לא נוטה להאמין ברוח הקודש, לא היתה ברירה אלא להסיק שיש במגזר הדתי איזו דרך עקלקלה שבה הם עושים את זה בלי לעשות את זה באמת.
יום אחד, כך מספרת האגדה, עבר איזה בחור תל־אביבי באחת משכונות ירושלים החרדיות, וראה כביסה תלויה על חבלים מתוחים בין המרפסות. הכל נראה לו שם מופלא וקצת רחוק, וגם על החבל הוא מצא לא מעט פריטים שהוא התקשה לזהות או לקרוא בשמם.
כך, בפרץ של יצירתיות מול טלית קטן שהתנופפה לייבוש, החליט הגאון שמה שהוא רואה הוא לא רק סדין עם חור, אלא גם הסוד הגדול והאפל של המגזר.
שנים לאחר מכן, נאלצנו אנחנו אינספור פעמים לחייך במבוכה מתחת לכיפה, למשוך בכתפיים, ולהודות ביושר שאין לנו מושג איך באנו לעולם. לא מעט חברים שלי בדקו ביסודיות את כל הסדינים בבית, ואחרי שגילו שכולם שלמים, התחילו לחשוש שהם מאומצים.
• • •
מאז ומתמיד ישראל היתה כר פורה לתיאוריות מוזרות. למה הפרופיל המקסימלי הוא 97? למה לא 100? - בגלל ברית המילה, כמובן. אנשים האמינו בזה בכל ליבם, למרות שכולנו ידענו שגם חיילות לא יכולות להגיע לפרופיל 100, המשכנו לספר את הקשקוש הזה לעצמנו ולעולם, סתם כי עמוק בלב האמנו בעגלגלות המושלמת של ה־100 המיתולוגי.
האם מישהו מאיתנו באמת ראה אי פעם גמל אוכל סוסיתא? אני לא חושב כך. וגם אם גמל אחד נשנש פעם, ברגע של חולשה, סוסיתא כרמל, זה עדיין לא הצדיק את העובדה שכבר היה בלתי אפשרי לדבר על הרכב הישראלי הזה בלי שמישהו יזכיר את הגמלים.
ודרך אגב, כמה אנשים באמת ניסו לשחזר את הניסוי ההוא שבו מניחים שן בתוך כוס קולה, ולמחרת היא נעלמת? למה אנחנו מאמינים לכל האגדות האלה, ומה גודל האבן שהן מגוללות מליבנו?
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו