הלכתי לאיבוד באחד ממחסני המזון הענקיים האלה, כשבאחד המעברים נקלעתי לשיחה מעט מטרידה. "אמא, איזה מברשת שיניים לקנות?", שאלה ילדה, בערך בת 5.
"מה זה משנה, זה בסך הכל כדי לצחצח שיניים", ענתה האמא.
אני מודה שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לשלוח את האם שני מעברים קדימה, במקום שמחזיקים את אמצעי המניעה, אבל איכשהו עצרתי את עצמי. אמרתי לעצמי שזה הכל עניין של חינוך, ושבטח היא אמא מדהימה באלף דרכים אחרות.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
ואז נזכרתי איך הילדים שלי מצחצחים שיניים. הם לא עושים את זה הכי טוב - הם מעבירים וִיש או שניים באזור השיניים, ורוב הזמן רק משפריצים מים, משחקים חרבות עם המברשות ועושים פרצופים של ספיידרמן למראָה.
ואני נותן להם. כי אין לי את האנרגיה לוויכוחים בבוקר, כי אין לי את הסבלנות להדריך אותם, כי כואב לי הגב, כי אני מאחר לעבודה. והצחצוח של הערב? זה בכלל זמן להנָחות.
נכון, תירוצים מתקבלים על הדעת תמיד יש בהישג יד, אבל בינתיים הילדים מפתחים הרגלים. שיני החלב ינשרו מתישהו, אבל להרגלים יש נטייה מעצבנת להישאר.
בתור בני אדם, ובעיקר בתור הורים, אנחנו צריכים לבחור את הקרבות שלנו, כי הורים חיים בתוך אזור מלחמה, ולמי יש כוח להילחם כל היום. אבל כשאתה בוחר קרב, תנצח בו. אל תיכנע לחיוך, לרגשות אשם, לפתרון הקל. יותר משזה לא פייר בשבילך, זה לא פייר בשביל הילד. מעבר לזה שהוא יגדל להיות רך, אתה מוכר לו מצגת שווא, שלא תכין אותו לשום דבר אמיתי בעולם.
האמת, גם לנו מכרו מצגות דומות, ולהגנתנו ייאמר גם שאפשרויות הבריחה מהונדסות היום הרבה יותר טוב. אבל בסופו של דבר, מדובר בתירוצים. תמיד אפשר להתאמץ קצת יותר. ובסופו של דבר, גם אם זה ייקח קצת זמן, הילדים שלכם יודו לכם. הרי החיים לא נותנים לאף אחד פטור מהקשיים.
• • •
אז כן, גדולה של הורה זה לפעמים לדעת מתי לא להקל על הילדים. להתגבר על האינסטינקט הזה לגונן ולעזור, ולדעת להכיל את כל הדרמה שהבחירה הזאת תגרור איתה. אין מה להתרגש מדרמות, ואם תבחנו את העניין לעומק, תגלו שבסופו של דבר, מי שעושה את כל הדרמות סביבם זה בעיקר אנחנו.
אמנם, ממרחק השנים הפרספקטיבה של תקופת ילדותי נראית כבר די מאובקת, אבל נדמה לי שההורים שלי לא עברו את רכבת ההרים הרגשית שאני עובר היום. הם לא פרסמו בחוצות כל משפט חצי נבון שנפלט לי מהלוע, וגם לא היו צריכים להיעזר במנטרות העצמה רוחניות בכל פעם שקצת הקשיתי עליהם את החיים. הם פשוט חיו אותם, והם שרדו, כי זה מה שאנשים בדרך כלל עושים.
אז תעשו את זה גם אתם. בדיוק כמו שאני כותב ולא עושה בחיים האמיתיים. תבחרו היטב את הקרבות שלכם מול הילדים, ותנצחו בהם. אני מאמין שאתם מסוגלים, כי בסך הכל אתם הרבה יותר גדולים מהם. אה, ואין על מברשת שיניים חשמלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו