כשלוקץ' טעם את הפולנטה של גרניט

מחניודההיא מסעדת הדגל של אסף גרניט, השף המוערץ עליי בעולם, דובון האכפת לי הקשוח בתבל.

המסעדה מכינה תפריט יומי שמבוסס על חומרי הגלם שנקנים באותו היום בשוק, ככה שחומרי גלם יותר טריים מזה לא תמצאו בארץ. לא שאני צריך תירוץ להגיע למחניודה, אבל הכוכבים התיישרו והייתה לי הזדמנות לנפוש במלון בירושלים בהנחה משמעותית, אז קפצתי עליה (להזדמנות שלום). אגב, לאלו שתוהים, לא קיבלתי הנחת סלב, קיבלתי הנחת בטלן כי נופש באמצע שבוע זול משמעותית.

נסעתי עם אישתי היפה לירושלים, והזמנתי מראש מקומות למחניודה, כמה מראש? יותר מחודש, לשלישי בצהריים אחרי שעות העומס (אם תרצו להזמין שולחן לחמישי בערב, תצטרכו חצי שנה מראש, ערבות בנקאית וכליה).

הגענו למסעדה החגיגית והנפלאה, הלקוחות דופקים על השולחן, המלצרים רוקדים, הברמנים מרימים צ׳ייסרים והמארחת אומרת שהיא לא מלצרית, היא מארחת (יש דברים שלא משתנים באף מסעדה).

לראשונות לקחנו סשימי שולה, קציצות אינטיאס, ואיך לא? פולנטה. הסשימי שולה היה מצוין, סשימי של דג לבן עם תאנים, צנונית וצ׳ילי, טעמים מרעננים וחרפרפים מעט שמשאירים טעם של עוד. קציצות האינטיאס היו מעולות, מוגשות בתבשיל של במיה ומיץ עגבניות חריף שמזכירות סוג של שקשוקה עם טאצ׳ של שף גאון.

הפולנטה יצאה עם זיקוק וברקע נוגן השיר שלי ״אסף גרניט״, בחלק בשיר שאני צועק שיעשה לי פולנטה (אמיתי לגמרי, תחפשו ביו טיוב ״לוקץ׳ אסף גרניט״).

נהנתי מהמחווה מאוד, אבל עוד יותר נהנתי מהפולנטה הכי טעימה במדינת ישראל, שמרוב הערצה למנה הכיפית והמושלמת הזאת, כתבתי שיר הלל לאסף גרניט ואפילו הלכתי לבשל לו במשחקי השף (עדיין לא סלחתי לכם שלא הבאתם לי סכין, חוצפה!).

למנות העיקריות חלקנו ריזוטו כמו של פעם, כבד עוף עם הפירה הטוב בעולם (אלו שמות המנות במקור). הריזוטו היה נהדר, מבושל בדיוק במידה הנכונה, מוגש עם שלל פטריות ונגמר מהר מידי.

כבד העוף היה עסיסי וחרוך בדיוק במידה הנכונה, הפירה בהחלט הטוב בעולם ואני חושד שהוא נקרא ככה כי הוא הפירה מהמתכון האגדי של ז׳ואל רבושון ז״ל.

מפוצצים ומרוצים, שקלנו לחזור למלון ולישון עד סוף הטיול הקצר שלנו, אבל אם אני כבר במחניודה, לא יכולתי לוותר על קינוח (אבל כן יכולתי לוותר על הפגישה עם הדיאטנית באותו שבוע).

הזמנו לקינוח בסבוסה של אמא של אורי, כנאפה תורכית וקרם בוואריה מרמלה. הבסבוסה הייתה גולת הכותרת, בצק קסום נפלא ומתוק, פריך בטירוף וממכר יותר מהשירים של נועה קירל.

הכנאפה הייתה טעימה, אך מעט מלוחה לטעמי, קינוח שמומלץ לחובבי המתוק העדין, ולא חובבי הסוכר המוגזם כמוני.

קרם הבוואריה היה טעים מאוד, הוא הוגש עם שקדים מסוכרים מלמעלה, מה שדימה מעט קורנפלקס, רק טעים בהרבה יותר ובלי מתנה קטנה בשקית.

החשבון יצא 493, בהחלט סביר ביותר בהתחשב בכמות האוכל, האיכות שלו, האווירה הצעירה והכיפית שבמסעדה והביקוש הגדול שיש לה.

שורה תחתונה: מחניודה היא אחת מהמסעדות הטובות בארץ. האוכל טעים בטירוף, חומרי הגלם טריים והאווירה מיוחדת. והנה טיפ קטן, אם אתם כבר בירושלים, סעו לג׳אפר סוויטס לאכול כנאפה סולת, הכנאפה הכי טובה בישראל.