לפני שבוע בדיוק, כשאתם דפדפתם מעל הטור שלי והשארתם עליו פירורים של שטרודל תפוחים, התחתנתי. אני כותבת את זה כאילו אמרתי "לפני שבוע קניתי מחשב חדש" או "לפני שבוע הסתפרתי". אבל בעצם זעו השמיים והארץ, ושתי נשמות שהיו נפרדות - הותכו. ובכל הקלסרים בארץ ובשמיים כתוב כעת שהאיש הזה הוא בן זוגי בעולם הזה ובן זוגי לעולם הבא.
התחתנתי ביום שבו החזאים צפו סערה. החתונה כולה נערכה בחוץ, בירושלים. במשך השבוע שוחחתי בנימה תובענית עם פרופסורים לחיזוי מזג אוויר, עם השירות המטאורולוגי ועם בורא עולם, שהלך והשתכנע: הסיכוי לסערה פחת, אבל עדיין היו "עשרה אחוזים של סיכוי לגשם". מלחיץ לארח 400 איש בחתונת חצר עם "עשרה אחוזים סיכוי לגשם". ובכן, אם הייתי צריכה הוכחה מידי שמיים לנישואים הללו - החתונה כולה התנהלה במזג אוויר מושלם, עם שמש נעוצה מעלינו ואורחים שרקדו תחת שמיים כחולים, מזיעים בתוך הסוודר שהביאו מהבית אבל מאוד מחייכים.
החתונה הסתיימה, האורחים התפוגגו מתוך האגדה. כשהנעליים שלי תלויות לי על היד, ואנחנו מורעבים ומאושרים, שילמנו באהבה למי שהיה צריך. המעטפה האחרונה היתה עבור רב המלצרים, ובה טיפים למלצרים הצעירים. הרגע שבו נפגשה ידי בידו והמעטפה עברה אליו, היה הרגע שבו, לכל הדעות, הסתיימה החתונה. באותן שניות ממש, וחבל שאין תיעוד וידאו - נפתחו ארובות השמיים. גשם החל לרחוץ את הגן שבו ישבו האורחים אך לפני שעה קלה. הגשם הלך והתגבר, לוקח בשיטפון את עשרת האחוזים שהוקצו לו. השעה הראשונה שלנו כזוג נשוי עברה בריקוד בגשם, מודים על הטיפות שהעולם זקוק להן, ועל כך שהתאפקו העננים לכבודנו ולא ברח להם קודם.
***
סליחה מכל מכריי וחבריי שנעלמתי להם בשבועיים שלפני האירוע. לא נפלתי בשבי, פשוט סידרתי שולחנות. סודוקו הושבה. מי מכיר את מי, מי לא מדבר עם מי, מי ייעלב שהושבתי אותו עם מי. כמו במעבר דירה, עשר פעמים אתה מחליף מקום לכל חפץ, עד שכל דבר מוצא את מקומו. וכמו במעבר דירה, תמיד נשאר ארגז אחד (אורח אחד) שלא קשור לכלום ואין לך מושג איפה לפרוק אותו, ואתה מעביר אותו ממגירה למדף, מיואש.
***
להתחתן בפעם השנייה זה לכתוב בעצמך את סיפור חייך, וגם להפיק אותו לפרטי פרטים, כשאת המבוגר האחראי. ההורים כבר לא לוקחים בשבילך אחריות על צבע המפיות ולא מקבלים החלטות על התפריט. להתחתן בפעם השנייה זה להגיע לאולם עם ארבעה ילדים, שהתעוררו איתי באותו בית ושרכו שרוכים כשאני רכסתי את רוכסן שמלת הכלה. להתחתן בפעם השנייה, כמו שדמיינתי, היה להכניס מכונת כביסה למייבש עם תסרוקת כלה על הראש, ולמעוד בשמלה לבנה על הילקוט של הילדה במסדרון.
להתחתן בפעם השנייה זו הזדמנות לאגד באמצע החיים את כל האנשים שאספת. לראות אותם מגיחים מכל פינות חייך, נקהלים אל דשא אחד. חברים מן העבר שישבו קרוב, חברים מההווה שישבו רחוק יותר, וכולם כבר יודעים שהחיים הם לא מה שהבטיחו לנו. או אסופת הנשים שליקטתי בפינצטה לאורך השנים והתקבצה לבית אחד לחגוג לי בערב שאחרי הטבילה - לא מכירות זו את זו, החוט המקשר ביניהן הוא אני - ובערב אחד הבנתי למה בחרתי לי דווקא אותן.
להתחתן בפעם השנייה זה לסגור את הכל בתוך חודש. לסנן שטויות. לא צריכים צלם וידאו - בטח לא בעידן שבו בחופה נכחו 400 סמארטפונים מונפים. לא צריך מגנטים - לאף אחד לא נשאר מקום על המקרר לעוד מגנט. לא צריך מעצבת חופה - הכסף שחסכתי על זה ילך לחופשה משפחתית. לא השקענו בלהקה, בזמרים עם שמות מפוצצים, בתקליטן נוצץ. בחור צעיר השמיע את המוזיקה. חברה טובה שהיא זמרת הקדישה לנו שיר מרגש. חבר נפש אחר ניגן בגיטרה בזמן החופה. האורחים הלכו הביתה עם חלות ביתיות שחברה אפתה.
לא הייתי בחתונה בעשור האחרון. גם רוב חבריי לא. בגיל שלנו כמעט לא מתחתנים, ועדיין לא מחתנים ילדים. מתברר שבין חתונתי הראשונה ב־99' למהדורה השנייה ב־2019, השתנה העולם. הסטנדרטים הלכו והתרחקו מכדור הארץ. קרני לייזר ברחבת הריקודים, שופרות בחופה, אותיות מפרחים בקבלת הפנים. תרגיעו, חברים. או פשוט תתבגרו ותעשו ילדים.
• לכל הטורים של אמילי עמרוסי
ההבדלים בין כלה מודל 2019 לכלה מודל 99' שהייתי נובעים גם מהפרופורציות שקיבלתי בחיים כאמא. לשדרג את בד המפות עולה כמו טיפול רגשי לשני ילדים לחודש. משלוח הזמנות מודפסות בדואר עולה כמו בגדי חורף ונעליים לארבעה ילדים. לשדרג את בר האלכוהול מעבר לבסיס - שיעור פרטי לילד לחצי שנה. עמדת שזירת פרחים - תשלום לתיכון לשנה שלמה. אין כאן קריאה לחתונה במרתף עם הרינג ומלפפון חמוץ, אך שום אורח לא ירגיש בחסרונם של קיר פרחים ותא צילום.
מכירים את המונח "יפה ברמות של כלה"? הכוונה היא "יקר ברמות של כלה". נותני השירות מקפיצים את המחירים כשמדובר בכלות. תסרוקת ערב לוקחת שעתיים עבודה ועולה 200 שקלים. תסרוקת כלה (אותה תסרוקת) עולה לפחות פי חמישה. כלות מתוחכמות יודעות להסתיר את הסטטוס המתקרב ולהתל בספקים: זר הפרחים הוא עבור "יולדת שאוהבת לבן"; הניקוי היבש לשמלת הכלה הוא עבור "שמלת ערב"; העגילים הם עבור "בת מצווה"; והטבעת היא "ליום ההולדת".
העלויות התופחות של עולם האירועים מוחקות את האפשרות הרומנטית לקבל מתנה אמיתית מהמשתתפים בחתונה. כולם מביאים צ'קים. כולם מצפים לקבל צ'קים. כולם מהמרים בינם לבינם על אחוז הכיסוי שייתנו הצ'קים. ושיא האירוע הוא ספירת הצ'קים. הלוואי שיכולתי להטיף לעולם ערכי יותר: בלתי אפשרי לכסות את כל עלויות החתונה לולא השתתפות הסועדים, ששילמו בכפייה על מנות שלא הם בחרו.
ועדיין, שתי המלצות באשר ל"כיסוי": האחת - מחמם לב לקבל לצידם פתקי ברכה בכתב יד, ברכות מושקעות שנכתבו בבית ומילותיהן נשקלו, ולא על מעטפת האולם (אגב: מי שלשל לכספת מעטפה ובה מזומן ועליה שם לא קריא? נא להזדהות). והשנייה - תדאגו לעדכן אם אין בכוונתכם לבוא. מותר להודיע שלא תוכלו להשתתף. אין צורך להוסיף נימוק או פתק מהרופא. מותר לאשר השתתפות ואחר כך לבטל. רק תודיעו כמה ימים מראש. וילות מפוארות בנו בעלי אולמות האירועים על כיסאות ריקים שבעלי השמחה שמרו לאנשים שאישרו השתתפות - ובסוף הבריזו.
***
ואחרי הבופה והשמלה, אחרי ההתחבטות המטופשת על שיר כניסה, הדיאטה חסרת הטעם, הנשיקות והחיוכים - היתה חופה ובה כריתת ברית נצח. איש אחד קידש אותי בטבעת אחת שנמצאת על אצבעי המקלידה את האותיות הללו, ואני עדיין לא מאמינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
