הכל בעיני המתבונן

שלוחת אוניברסיטת מישיגן בעיר דירבורן נחשבת אחד ממעוזי הקיצוניות האסלאמית בארה"ב. כ־100 אלף מהגרים מוסלמים חיים שם, העיר פנאטית, ומשם הגיעה חברת בית הנבחרים רשידה טליב, שידועה במאבקיה נגד ישראל. לא בכדי בחרה ד"ר גלית בנצור לערוך סקר בשלוחה של אוניברסיטה זו, במסגרת עבודת הדוקטורט שלה "הכל בעיני המתבונן: הבניית תפיסת התקשורת כעוינת בקרב סטודנטים פרו־פלשתינים ופרו־ישראלים בארה"ב".

"אתה נוסע ברחובות", מתארת ד"ר בנצור את דירבורן, "וכל השלטים הם בערבית. לא היה קל לפרוץ את חומות הפחד, החשש והשנאה ולקבל מהם שיתוף פעולה לטובת המחקר".

עבודת המחקר, שנערכה באוניברסיטת בר־אילן, התבצעה בקרב סטודנטים פרו־פלשתינים ופרו־ישראלים בארה"ב. בחלק הפרו־פלשתיני של עבודתה הלכה ד"ר בנצור כמעט עד לקצה, ולא רק בגלל המקום שבו בחרה לערוך את סקריה אצל 90 הנשאלים. היא ביקשה לברר האם אכן "הקיצוניות עוברת בדם"; האם "עמדות קיצוניות בסוגיית הסכסוך והעוינות לתקשורת עוברות מהורים לילדים כבר מגיל צעיר", וכדי להצליח במשימתה הסתירה את זהותה הישראלית, שוחחה עם הסטודנטים הפרו־פלשתינים בערבית והבליטה את הרקע שלה כסטודנטית ממוצא עיראקי.

אחרי שניים־שלושה ניסיונות כושלים, שכללו גם ניסיון להיעזר בסטודנטיות התומכות באיראן ובחיזבאללה, ניאותו הסטודנטים למלא את השאלונים. גם את 85 הסטודנטים שהזדהו פוליטית כפרו־ישראלים דגמה בנצור באוניברסיטת מישיגן. הללו "גויסו" למחקר בעיקר מ"הלל", ארגון הקמפוס לסטודנטים יהודים הגדול בעולם.

קיצוניות מדור לדור

המחקר, שתוצאותיו מתפרסמות כעת, נערך בשנת 2015, בתקופה שבה רבו מאוד פיגועי הטרור בישראל, ועל רקע משבר אמון כללי של הציבור בתקשורת. בנצור ביקשה לבדוק כיצד מתגבשת העוינות לתקשורת וכיצד היא באה לידי ביטוי בקרב סטודנטים פרו־פלשתינים ופרו־ישראלים כאשר הם נחשפים לטקסטים שונים שממסגרים את הסכסוך בצורות שונות. מחקרה בחן את הקשר בין האידיאולוגיה והפעילות התרבותית של הסטודנטים בבתיהם ובקרב חבריהם לבין רמת העוינות שלהם לתקשורת.

בנצור העלתה בין היתר כי סטודנטים משני הצדדים שהיו מנותקים מפעילות ומהוויה פוליטית, תפסו את התקשורת כהוגנת וכאובייקטיבית יותר. אלו שגדלו בבתים פוליטיים ועסקו באינטנסיביות יחד עם חבריהם בסכסוך ובממדיו, תפסו את התקשורת כמוטה וכעוינת את עמדותיהם.

הורים לסטודנטים פרו־ישראלים, כך נמצא, משפיעים פוליטית ותרבותית על חיי ילדיהם יותר מאשר פרו־פלשתינים, בכל הקשור לסכסוך. הורים לסטודנטים פרו־ישראלים גם הזדהו באופן משמעותי יותר עם העמדות הפוליטיות והאידיאולוגיות שנוגעות לצד שלהם וגם היו מעורבים יותר פוליטית בנושאי הסכסוך. הורים פלשתינים משפיעים הרבה פחות על ילדיהם בשל משבר הזהות שהצעירם חווים כבנים למהגרים מוסלמים.

ד"ר בנצור מצאה שהעברת עמדות קיצוניות מהורים לילדים היא עמוקה, וכי נטיות פוליטיות כגון הזדהות מפלגתית ואידיאולוגיה פוליטית, מתפתחות כבר בגיל צעיר ומשפיעות גם כשמתבגרים.

כשליש מהסטודנטים הפרו־פלשתינים שלא הסכימו עם דעות הוריהם בהיבטים הקשורים לסכסוך, דיווחו שהם יותר קיצונים מההורים (28%). יותר ממחציתם (62%) ציינו שהם תומכים יותר בפלשתינים בהשוואה להוריהם. נושא המחלוקת הבולט בין הורים לילדיהם הפרו־פלשתינים היה גישת העולם הערבי לסכסוך. הדור הצעיר, בניגוד להוריו, הזדהה למשל עם איראן וחיזבאללה, שנתפסו כאקטיביים לטובת הצד הפלשתיני.

ד"ר גלית בנצור. "יש להנמיך את תחושת העוינות כלפי התקשורת" // צילום: ענבל דולב

כמחצית (49%) מהסטודנטים הפרו־ישראלים דיווחו שהם תומכים יותר ואף קיצונים יותר (44%) כלפי ישראל מאשר הוריהם, בהיבטים הקשורים לסכסוך. הנושאים שצוינו כמקור לאי־הסכמה בין הורים לילדים הפרו־ישראלים היו פתרון שתי המדינות, ההתנחלויות וזכויות העם הפלשתיני. עמדות הדור הצעיר הפרו־ישראלי קרובות יותר לעמדות הפלשתיניות, וזאת למרות זיהוים כפרו־ישראלים.

סיקור תלוי רשת

המחקר (שאותו הנחתה פרופ' רינה בוגוש) בחן גם את עמדות הסטודנטים ויחסם לתקשורת בשני אירועים חדשותיים בולטים ב־2015: חטיפת ורצח שלושת הנערים הישראלים ורצח הנער הפלשתיני מוחמד אבו ח'דיר על ידי ישראלים. באופן מפתיע, הסטודנטים הפרו־פלשתינים לא זיהו ברשת הקטארית "אל־ג'זירה - אמריקה" (ששידרה באנגלית ונסגרה בינתיים) מקור פרו־פלשתיני, בטרם צוינה בפניהם העובדה שמדובר ברשת חדשות ערבית. רק כאשר נחשפה זהות הרשת, הם הגדירו את הדיווחים כ"פרו־פלשתיניים". באותה מידה גם הסטודנטים הפרו־ישראלים לא הבחינו בהטיה כלשהי ברשת זו כשלא צוינה בפניהם זהותה. רק כאשר צוין במפורש שמדובר בסיקור ברשת ערבית, הגדירו אף הם את הסיקור כמוטה לרעתם.

כאשר הסטודנטים התבקשו להצביע על הטיה בסיקור ברשת פוקס ניוז, התמונה היתה שונה. שתי הקבוצות זיהו הטיה פרו־ישראלית מובהקת בסיקור האירועים, גם כאשר ידעו שמדובר בפוקס ניוז, וגם כאשר הוצגו לפניהם אותם דיווחים כבלתי מזוהים.

את ה"ניו יורק טיימס" העריכו שתי הקבוצות מלכתחילה כמקור חדשותי מאוזן וניטרלי. אלא שכאשר הוצג לפניהם הסיקור של ה"טיימס" בפרשת רצח וחטיפת שלושת הנערים הישראלים ורצח הנער הערבי, השתנה הרושם המוקדם. הפרו־פלשתינים טענו שסיקור רצח הנערים עוין כלפי עמדותיהם, בעוד את סיקור רצח אבו ח'דיר הגדירו כאובייקטיבי. הפרו־ישראלים טענו שסיקור רצח הנער הפלשתיני עוין כלפיהם, אך הגדירו את סיקור רצח הנערים כאובייקטיבי.

ד"ר בנצור סבורה שיש מקום למחקר המשך בישראל ובשטחים. היא מתריעה מפני תחושות ניכור פוליטי וחברתי ואף רצון להתבדל מהמיינסטרים באמצעות פעולות שעל סף האלימות, "כתוצאה מהעוינות הקשה לתקשורת ותפיסתה כמוטה וכעוינת".

היא גם ממליצה על חינוך לצריכה תקשורתית נכונה: "כדי ששני הצדדים ילמדו על תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית וכדי שיוכלו לבקר ולצרוך תקשורת נכון יותר, יש להנמיך את תחושת העוינות כלפיה, ולהבין טוב יותר את תפקידה כספקית מידע וחדשות לציבור".