קולו של אבא: עקיצת העקרב
למה היינו צריכים להעיק על עמיתינו במשרד עם הילדים לאורך כל חול המועד? • שמוליק נמר מגיע לעבודה בידיים מלאות
,עודכן
ישבנו בסוכה, שותים את הקפה של אחרי העל האש, כשאחת הדודות מהצפון סיפרה על פוסט ויראלי שקראה בפייסבוק - סיפור אישי של מישהי שנעקצה על ידי עקרב ויצאה למסע רוחני בתוך הגוף של עצמה, כשהיא מוקפת במעגל של מלאכים שמלמדים אותה את משמעות הכאב.
התחלתי להלעיג את הסיפור של הרוחנית המחופפת הזאת על אוטומט, כשפתאום חשבתי: אולי גם אני נעקצתי על ידי עקרב? אולי יצאתי למסע רוחני, שבו אני יושב בסוכה ונהנה מרמת נוחיות של ימי המקרא, מוקף בקישוטי לבבות מטופשים שעשו הילדים שלי או שקנינו במקס סטוק, שותה קפה שחור בתוך גל חום שהחל לפני חצי שנה בערך, מוקף במעגל של זבובים וקרובי משפחה מעצבנים שאמורים ללמד אותי משהו על משמעות הכאב? זה הרגיש לי די הגיוני: הרי אין שום סיבה אחרת שיום אחרי יום, אמצא לעצמי את הפעילות הכי המונית, מעיקה ומיוזעת שיש.
• • •
באחד מימי חול המועד מצאתי את עצמי בתוך חוות חיות. אני שונא חווֹת חיות, בעיקר כי הן מכילות בתוכן הרבה חיות יחד עם ריח הגוף שלהן. בכל אופן, בהיתי באיזו עז, כשלפתע היא נענתה לצרכיה הטבעיים וחרבנה מול הפרצוף שלי. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היתה שאבות צריכים לקבל הנחה משמעותית במקומות שאליהם הם באים כדי לסבול למען הילדים. לפחות זה.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
המחשבה השנייה היתה שאולי הגיע הזמן לסיים עם פארסת החגים הזאת. אין שום סיבה שגני ילדים של הרשות המקומית ישבתו שבוע, כאילו אנחנו יושבים להנאתנו בסוכה מהבוקר עד הערב, שותים יין ומארחים אושפיזין. לא, אנחנו יוצאים לעבוד כדי לשרוד, והמדינה צריכה להתיישר לפי הערך הזה. לא צריך להיעקץ על ידי עקרב כדי להגיע לתובנה הזאת. בשביל זה מספיק גם קקי של עז.
ואם כבר, הנה עוד כמה תהיות. חג האסיף? עשו לי טובה. אני גר במושב, ולא שמתי לב לאף אחד שאוסף את התוצרת שלו באופן שונה מהרגיל, או אוסף אותה בכלל, או דורך את הענבים בגיתות. כולם פה יותר בעניין של בנים ממשיכים והרחבות.
ארבעת המינים? אם זה לא טרנסג'נדר, פאנג'נדר, ביג'נדר וסיסג'נדר, אז כנראה זה פחות רלוונטי לחיים בעולם שלנו היום. אה, ולמה אנחנו צריכים להעיק על עמיתינו במשרד עם הילדים לאורך כל חול המועד? אפילו אנחנו מתקשים לשאת אותם במשך יום שלם, ולנו יש מחויבות לאהוב אותם על פי חוק!
• • •
אחד מהאנשים שהגדרת הקרבה המשפחתית אליו לא לגמרי ברורה נכנס לסוכה ומוציא אותי מתוך הזיית העז/עקרב שלי. הוא קרא את הטור שלי בשבוע שעבר ומבקש שאזכיר את שמות ילדיו בטור הבא. קוראים להם רומי, מאיה, עידו והראל. עוד ארבעה ילדים מתוקים שעברו בבית שלי במהלך חגי תשרי (שנמשכים כנראה מאז כסלו שעבר), אכלו חטיפים, שפכו מים, שאבו ממני עוד כמה טיפות של זיעה ואנרגיה, שיחקו, צעקו, בלגנו, בכו בגלל סיבה מטומטמת וחזרו הביתה קצת יותר מדי מאוחר.
להתראות בהזיה הבאה.
טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו