הוקם "חיל הספר" - משמר הגבול הראשון
ב־13 באוקטובר 1949 הוקם רשמית "חיל הסְפָר" הישראלי, גלגולו המוקדם ביותר של משמר הגבול.
ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן־גוריון, הסביר שעם שוך הקרבות העזים של מלחמת העצמאות מצאה עצמה ישראל עם גבולות ארוכים בינה לבין מדינות ערב השכנות, "הפרוצים לכל עבר ומהווים כר נרחב לפעולה של מסיגי גבול, מבריחים, פדאיון (קבוצות טרור), גנבי בקר ועוד". לפיכך הכריז בן־גוריון על הקמת חיל הספר העברי, "שיפעל תחת פיקוד הצבא ויעבוד בשיתוף פעולה עם כוחותיו".
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
על הקמת החיל החדש הופקד דוד שאלתיאל, איש מודיעין רב־ניסיון עוד מימי ההגנה, שמינה קבוצה של קציני צבא - והללו כתבו את תורת הלחימה של החיל, עם תוכנית אימונים והכשרות שנדרשו מכל לוחם שהצטרף אליו. שאלתיאל קבע שחיל הספר נועד, ראשית, לאבטח את גבולות הארץ מפני חדירות גורמים עוינים, ושנית, להפעיל מודיעין שיספק מידע על ארגונים בשטח ישראל המקושרים עם חבורות מבריחים מעבר לגבול - ולדאוג לפירוקם.
לא פחות מ־2,000 תקנים נקבעו לחיל הספר, ובניית כוחו התבססה על חיילים ועל קצינים ששירתו באותו זמן בצה"ל והביעו עניין להצטרף לחיל החדש, לצד חיילים שעמדו לפני שחרור והסכימו להתחייב לשירות של שלוש עד חמש שנים לפחות.
תנאי השירות בחיל הספר היו טובים במיוחד, שכן בן־גוריון ראה בחיל החדש חשיבות עליונה לא רק בהיבט הצבאי, אלא גם בפוטנציאל הרחבת היישוב העברי לאזורי הספר, כאשר חיל הספר יהפוך אזורים אלה לבטוחים למחיה.
חיל הספר פעל בסך הכל פחות משנתיים, ובשל קשיים רבים הועבר מאחריות הצבא למשטרה. באפריל 1953 הקים מפכ"ל המשטרה דאז, יחזקאל סהר, את משמר הגבול, הפועל מאז ועד היום תחת אחריות המשטרה.
ישראלים תובעים את בריטניה: "שלמו לנו הכסף שהבטחתם"
השבוע לפני 70 שנים נמסר שקבוצה של 2,000 ישראלים התאגדה לארגון בשם "אגודת מחזיקי איגרות חוב", ובכוונתם לתבוע במשותף את בריטניה.
העילה: אי עמידת הממשלה הבריטית בהתחייבויות שקיבלה על עצמה כלפי אזרחים שרכשו איגרות חוב שהונפקו בשנים האחרונות לשלטון הבריטי בארץ ישראל, עת נקלעה ממשלת המנדט לקשיים כלכליים.
איגרת חוב של ממשלת המנדט // צילום: באדיבות רו"ח יהודה ברלב
האיגרות המדוברות שווקו לציבור בעיקר בשנים 1944 ו־1945. ערך כל איגרת עמד על עשרה פאונדים (חצי משכורת חודשית ממוצעת של פועל באותם זמנים), וכעת, כשנה וחצי אחרי סיום המנדט, לא זכו מחזיקי האיגרות בריבית השנתית המובטחת, וגם לא בהגרלות הכספיות שעליהן התחייב האוצר הבריטי. בלית ברירה, הם התארגנו לתביעה משותפת נגד בריטניה.
ממש באותו זמן התקיימו בין ישראל לבריטניה שיחות ממושכות בנוגע לחובות ולזכויות הכספיות שנותרו בידי כל צד בעת עזיבת הבריטים את הארץ. במסגרת זאת מינתה בריטניה את ישראל כנציגתה לסיום הפרשה מול מחזיקי האיגרות בישראל, ואף קיזזה מחובה של ישראל אליה את סך הסכום שהיה אמור להיות משולם ביום פדיון האיגרות.
ב־1953 המריצה ממשלת ישראל את מחזיקי האיגרות הבריטיות להמירן ב"איגרות המלווה העממי", שאמנם נשאו ריבית וזכות השתתפות בהגרלת פרסים (בהתאם לאיגרת), אך לא היו צמודות למדד. כך מצאו עצמם מחזיקי האיגרות מקבלים ביום הפדיון שלהן סכום של אגורות בודדות בלבד.
"לעצור את זרם העולים, אין מקום!"
צבי הרמן, חבר הנהלת הסוכנות וראש מחלקת הקליטה, כינס השבוע לפני 70 שנים מסיבת עיתונאים מיוחדת, שבה מסר דיווח עגום על מצבו החמור של מפעל העלייה לארץ.
"על פי הצפי, נגיע בדצמבר הקרוב ל־100 אלף עולים שישהו במחנות, והצפיפות שם לא תאפשר חיים נורמליים", הכריז הרמן והוסיף: "כבר כעת, עם תחילת הגשמים, סובלים דרי המחנות מתנאים בלתי נסבלים".
גשם ראשון במחנה העולים בית ליד, 1949 // צילום: טדי ברואנר, לע"מ
התברר שעלות החזקת העולים במחנות עומדת על מיליון לירות בחודש, והסיוע הכספי מהממשלה מספיק לחודש בודד. "מה יהיה לאחר מכן?" שאל הרמן בייאוש.
בניית הדירות החדשות, שהיו אמורות לשחרר את הפקק הגדול במחנות העולים, לא עמדה בקצב הנדרש, וגם תוכניתה של שרת העבודה, גולדה מאיר, להוציא בכל חודש מהמחנות 8,000 איש לעבודה הועילה כטיפה בים, שכן קצב העלייה החודשי עמד על כ־20 אלף נפש.
לנוכח המצב הקשה החלו להעלות בסוכנות הצעות "לעצור את העלייה במתכונתה הנוכחית ולאפשר הגעת עולים לארץ רק על פי כושר הקליטה". האידיאולוגים שבהנהלת הסוכנות תקפו את ההצעה בשצף קצף, ומצדדי עצירת העלייה השיבו: "במקום לדבר, בואו תמציאו לנו מיליון לירות מדי חודש, ואנחנו נסתדר".
נחנך קו אוניות חדש מניו יורק לנמל חיפה
חברת "לה גרדיה" האמריקנית חנכה השבוע לפני 70 שנים קו אוניות חדש בין ניו יורק לחיפה. נמסר שב־200 הנוסעים על האונייה הראשונה בקו נמצאים גם 25 צעירים יהודים, העומדים להשתקע בישראל. הללו נישאו מהמזח עד לסיפון האונייה על כתפי כ־100 חברי בית"ר אמריקה, שליוו את הפרידה בריקודי הורה סוערים - שבהם השתתפו גם כמה מאנשי צוות האונייה.
פתרון למחסור: "לערבב חלב טרי עם אבקת חלב"
בשל משבר החלב במדינה העלה השבוע לפני 70 שנים שר האספקה, דב יוסף, הצעה לערבב חלב טרי עם אבקת חלב. ניסיונות שערכו משקים על מנת ליישם את הרעיון העלו שפעולת הערבוב דורשת מיכון יקר, שרק באמצעותו יהיה אפשר לייצר נוזל חלב בעל מרקם וטעם סבירים. התברר שרכישת מכונות הערבוב היקרות בחו"ל עלולה לדלל את יתרות המטבע הזר של ישראל ולהביאן לקו האדום המסוכן. בשל כך נזנח הרעיון של השר יוסף.
כרזה של אבקת חלב
השוטרים נדהמו: הגנבים השתמשו בכפפות משי
שודדים שפרצו למסגרייה ששכנה בשטח בית החרושת לשוקולד "מגדן" בגבעת הרצל בתל אביב, השתמשו בכלי העבודה שבמקום כדי לפרוץ את הקופה - וגנבו 950 לירות. המשטרה שהגיעה לבית החרושת חיפשה טביעות אצבע, אך ללא הועיל: הפורצים עשו שימוש בכפפות עשויות משי, שנמצאו זרוקות לצד הקופה הפרוצה.
הנעלמים / מנהגים שהיו
תחרות הסוכה היפה
תחרות פופולרית שאליה נרשמו משפחות נלהבות שבועות אחדים לפני סוכות. בוחני כל רשות מוניציפלית היו עוברים בין הסוכות במהלך החג עצמו, סוקרים את היצירתיות ואת הדמיון שהופגנו בהכנת הקישוטים ב"עבודת יד", ובוחרים בסוכה היפה מכולן. הפרס לזוכים: תעודת הוקרה. כשנכנסו לשוק הסוכות המוכנות, עם קישוטים בשקל מתוצרת סין, דעכה תחרות הסוכה היפה, עד שפסקה לחלוטין.
הצרכנייה / פריטים מאז
דגל שמחת תורה
אמנם גם היום אפשר לראות דגלי שמחת תורה פה ושם, בעיקר בחוגים דתיים, אך בזמנים ההם לא היה ילד שלא הצטייד בדגל לחג, שהיה עשוי קרטון ועליו איורים צבעוניים של מקומות קדושים, רבנים, ספרי תורה ועוד, שהשתנו במהלך השנים. הדגל היה מחובר למקל עץ, והיו שנעצו תפוח בראשו. בעלי האמצעים רכשו דגלים משודרגים עם "זהבים", חלונות קרטון נפתחים ועוד.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
מבצע למיגור השוק השחור
משטר הצנע בישראל הצעירה התאפיין במחסור גדול במצרכים רבים. השוק, מצידו, פיתח שרשרת חלופית של אספקת מזון, שהוברח מאזורים חקלאיים למרכזי הערים בתיווך ספסרים. לתופעה קראו "שוק שחור", ולצורך מיגורו החל ב־17 באוקטובר 1949 מבצע, שבמסגרתו הקימו חוליות של משרד האספקה והקיצוב מחסומי דרכים וערכו חיפושים בכלי רכב חולפים (בצילום). העונשים למבריחים שנתפסו כללו קנסות גבוהים ואף מאסר.
צילום: פריץ כהן, לע"מ
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו