תעזבו את הגלות: כך צריך חג סוכות להיראות

מיהו המודל היהודי שחגי החודש השביעי בונים? האם יהיה נכון לומר כי בסופו של דבר אנו מבקשים להיות "יהודי של יום הכיפורים" או "יהודי של סוכות"? האם החזון שלנו הוא למעשה לראות ביום הכיפורים את הדגם של אדם ראוי – זה שבוחר להתרחק מהנאות העולם הזה, זה שרואה בפעילות ובעשייה האנושית הכרח שאין להימנע ממנו אך לא ערך העומד בפני עצמו, זה החי ב"חיל ורעדה" מול הנוכחות הא-לוהית.

או שחג הסוכות מציב את המודל שצריך ללוות אותנו לאורך השנה כולה – חג של חיבורים. חיבורים הקושרים את עולם החיים ועולם האמונה; את שמחת האסיף בשדות החקלאיים עם העלייה לרגל לבית המקדש וההודאה על האסיף; את אכילת הבשר והיין בסעודות החג שנערכות בירושלים; את הקודש, ואת החזרה הביתה – "ופנית בבקר והלכת לאוהליך" – וחיים אנושיים וטבעיים?

תפישת קדושת הזמן, המקדשת את ה"שביעי" מעצבת את תודעת החודש השביעי הוא חודש תשרי. חודש זה מופיע בתורה כמחולל שלושה חגים: האחד בחודש השביעי שלימים נקרא ראש השנה; העשירי בחודש השביעי, הוא יום הכיפורים; וחג הסוכות – שאף הוא חלק בלתי נפרד מהרצף הזה. לא יהיה זה נכון לדבר על ה"ימים הנוראים" כצמד החגים ראש השנה ויום הכיפורים בלבד, וחובה לצרף אליהם גם את חג הסוכות.

ממערכת חגי החודש השביעי המקודש עולות שתי נקודות עיקריות. ראשונה בהן הוא שהחג של שיא החודש – בחמשה עשר יום בו – הוא סוכות. לא זו בלבד, אלא שזהו החג הארוך מכולם, והוא גם האחרון שבמערכת חגים זו. בחג הזה אנו מצווים באופן ממוקד על השמחה, על העלייה לרגל, על התייחסות לשפע הגדול שנחשף בסיום העונה החקלאית. זהו חג ארצישראלי, שכל כולה טבול בעוז החיים הטבעי המקושר עם הקודש והאמונה.

שניה בהן היא שלא ניתן להגיע לשמחה נקייה ומדויקת בחג הסוכות בלי להיטהר ולהתכפר ביום העליון והמיוחד הוא יום הכיפורים. ישנו גבול דק מידי המבחין בין חיבור לעולם הטבעי והממשי ובין התמכרות לו, בין בניית אישיות שרגליה נטועות בהוויה וראשה נעוץ בשמים ובין אישיות שדוגלת בניהיליזם ובהדוניזם ואינה מבקשת דבר נוסף. בשל כך הוקדם יום הכיפורים, שהוא חידוש הברית ונקיות הלב לפני השפע הגדול של חג הסוכות. האדם היהודי הוא אפוא אדם שנקרא להיות איש של סוכות, אבל בלי להתכחש לחובה לנכוח קודם לכך ביום העליון והנורא, הוא יום הכיפורים.

הרב יובל שרלו // צילום: אריק סולטן

התודעה הזו לא הייתה נוכחת בימים בהם היינו מנותקים מארצנו. לאורך ימי הגלות אכן כמעט ולא הייתה משמעות לחג הסוכות במובן הזה. על כן השתרשה התפישה שהימים הנוראים הינם ראש השנה ויום הכיפורים בלבד, ואילו חג הסוכות לא נתפש כחלק מהרצף הזה, אלא רק כחלק משלוש הרגלים. עתה שבנו לארץ, ודמותה המקורית והיסודית של והיהדות שבים לקדמותם, ועלינו להשיב את חג הסוכות למשמעותו המקורית. הוא צריך לעצב את אופי היהדות הארצישראלית, ואת החתירה לבניית דמויות מופלאות, המחברות שמיים וארץ, ומביאות את האמונה העמוקה לכל גווני קשת החיים. זוהי הדמות אליה אנו חותרים, וחג הסוכות מהווה לנו מורה דרך. הוא החג החותם את חגי החודש השביעי, והוא זה שנועד להקרין על דמותנו לאורך השנה כולה.

וכך נצא מהחודש השביעי מטוהרים ונקיים, ובד בבד נטועים בעולם החיים הממשיים, כבני אדם שמחים, המכירים ביכולת לחבר בין העולמות השונים, ולהצמיח את הדמות המלאה, הקושרת שמיים וארץ, חול וקודש, טבעיות חיים ועליה לרגל, וזהו המצפן שצריך להוביל אותנו לאורך השנה כולה.

הטור הוא חלקמבית מדרש "זיקים", דברי תורה של הרב שרלו בקבוצות וואטסאפ.להצטרפות לחצו כאן