בגלל פלישת ארדואן לסוריה: דאעש קם לתחייה

הפלישה שיזם נשיא טורקיה לצפון סוריה עלולה להוביל לשחרור אלפי פעילי המדינה האסלאמית, שמוחזקים על ידי הכורדים • מי שסבור שדאעש חוסל - טועה • פרשנות

ביום החמישי לפלישת הצבא הטורקי אל האזור הכורדי שבצפון מזרח סוריה, נחרשים קמטים של דאגה במצחם של כל השותפים, חלקם בהסכמה שבשתיקה, חלקם בהפגנת אדישות כלפי המהלך הצבאי של ארדואן: ארה"ב, האיחוד האירופי, הליגה הערבית, סוריה, איראן ועיראק. אפילו פוטין.

לדאגה הזו אין כמובן שום קשר או זיקה לטרגדיה האנושית שמתחילה כעת להתחולל מחדש באזור הזה שממערב לנהר פרת. אפס חמלה על מאות אלפי האזרחים, כורדים ואחרים, נשים וילדים, שנעקרים ונמלטים בבהלה מן הכפרים הסמוכים לגבול. גם אפס צער על יותר מ־500 הרוגים ופצועים, שנמנו אחרי חמישה ימים בלבד של הפצצות טורקיות מן האוויר והפגזות ארטילריות.

החשש העיקרי אצל כל אלו שלא התאמצו מדי לבלום את ארדואן הוא הצל המתעורר של דאעש, שכעשרת אלפים מפעיליו, מוחזקים כעת בידי הכורדים בבתי כלא ועוד כמה עשרות אלפים מבני משפחותיהם כלואים במחנות מעצר באזור שבשליטת הכורדים. במאמץ אחרון לסכל את המתקפה הצבאית הטורקית אותתו הכורדים כי יש סכנה ממשית שבצל הקרבות יימלטו אותם פעילים מבתי הכלא, יחזרו לארצות המוצא שלהם ויחדשו את מלחמת הג'יהאד בכופרים. 

גם אם יש מעט הגזמה באיום הכורדי הזה - שכן מרבית בתי הכלא נמצאים מחוץ לאזור החיץ שארדואן רוצה לכונן בצפון סוריה - הוא איננו חסר בסיס או משולל היגיון. הכורדים עסוקים כעת בהגנה על עצמם ופחות בשמירה על עצורי דאעש. גם האמריקנים, שסייעו עד כה לכורדים באבטחת מתקני המעצר, טרודים יותר בשמירה על חיי כוחותיהם בסוריה, בעיקר אחרי שכמה מהם כמעט נפגעו אתמול מירי ארטילרי לא מכוון של הטורקים.

מעבר לכך, הלחימה בדאעש, שעדיין חי ובועט במקומות רבים במזרח סוריה, פסקה כמעט לחלוטין בעקבות מבצע "מעיין השלום" של ארדואן. הדבר אִפשר לפעילי הארגון שמתהלכים חופשי, לפוצץ מכוניות תופת בקאמישלי, מרכז לוגיסטי חשוב של הכורדים, בשעה שזו מופצצת מן האוויר על ידי הטורקים.

החשש מתחייתו של דאעש כתוצאה מן המתקפה של ארדואן הניעה את האירופאים במהלך נדיר ליישר קו עם וושינגטון ולאיים בהטלת סנקציות על טורקיה אם לא תחדל מן המבצע הצבאי. גם הנשיא פוטין הביע דאגה מאפשרות חזרתם של פעילי דאעש אל השטחים שבשליטת רוסיה. הליגה הערבית ערכה אתמול בקהיר כינוס חירום של שרי החוץ, ורבים מהם גינו את הפלישה הטורקית.

כעת, ייתכן שגם אצל הנשיא טראמפ, ששיחת הטלפון שלו עם ארדואן בשבוע שעבר והחלטתו להסיג כמה עשרות חיילים אמריקנים מאזור הפלישה הובילה לשרשרת האירועים, יש כמה סימני חרטה. החשש מתחיית דאעש והביקורת החריפה בשתי המפלגות בארה"ב על נטישת הכורדים, גרמו לנשיא ארה"ב לא רק לאיים על ארדואן ב"שיתוק הכלכלה הטורקית", אלא גם להורות לשר האוצר שלו, סטיב מנוחין, להיערך לפגיעה בנכסי טורקיה בארה"ב, אם יימשך המבצע הצבאי הטורקי. 

ארדואן לא ייבהל מהסנקציות 

אולי מתוך רצון למנוע פגיעה נוספת בדימויה של ארה"ב, כמי שמפנה עורף לבעלי בריתה, מיהר טראמפ להכריז על שיגור כוחות נוספים ואמצעי נ"מ לסעודיה כדי להגן עליה מפני איראן. אלא שהסעודים כבר לא ממש סומכים על וושינגטון וביקשו במקביל, מפקיסטן, לסייע ביישוב הסכסוך עם טהרן בדרכים דיפלומטיות.

הסיכוי שארדואן ייבהל מאיומי הסנקציות ויעצור את המבצע הצבאי נגד הכורדים כבר בראשיתו קלוש עד אפסי. בסוף השבוע כבר איים על האירופאים שאם יפעלו נגדו - יציף את אירופה במיליוני הפליטים השוהים בטורקיה. ההסכם לעצירת הפליטים בטורקיה תמורת סיוע אירופי של מיליארדי דולרים לארדואן עומד, כידוע, להסתיים בקרוב.

המטרה: לסכל אוטונומיה כורדית

מאחורי הפלישה הטורקית לצפון סוריה עומדת תוכנית סדורה, בת שני שלבים, שתכליתה לסכל בכוח הקמת אוטונומיה כורדית עצמאית שם. בשלב הראשון - להבריח את התושבים הכורדים ואת המיליציות הצבאיות שלהם מערים ומכפרים ברצועה של מאות קילומטרים לאורך הגבול הסורי־טורקי ולעומק של 32 ק"מ בתוך השטח הסורי ולהקים שם אזור חיץ. בשלב השני - ליישב ברצועה הזאת יותר משני מיליון פליטים סורים השוהים כעת על אדמת טורקיה. בשפה פשוטה קוראים לזה: טיהור אתני. 

לטורקים, שלהם הצבא השני בגודלו בנאט"ו, ולשותפים שלהם בדמות המורדים הסורים התומכים בארדואן, יש עדיפות צבאית ברורה על הכוחות הכורדיים ועליונות אווירית מוחלטת. כיבוש רצועת ביטחון כזו והסגת הכורדים משם הם מהלך אפשרי, אבל החזקתה של הרצועה הזו לאורך זמן וללא אבדות איננה פשוטה. לכורדים יש ניסיון רב במלחמת גרילה, ולארדואן כדאי ללמוד מן הניסיון הטראומטי של ישראל מן השליטה ברצועת הביטחון בדרום לבנון עד שנת 2000.

ישראל עוקבת בדריכות אחרי ההתפתחויות בצפון סוריה ותגובת המעצמות, ובראשן ארה"ב, לפלישה הטורקית. הברית בין ירושלים לוושינגטון חזקה ואינה דומה למחויבות של וושינגטון כלפי שאר שותפותיה האזוריות. עם זאת, יש משהו מטריד בעובדה שהכורדים, עם אמיץ, מרגישים שננטשו על ידי המעצמה החזקה בעולם, והסעודים כבר השתכנעו שהיא לא תגונן עליהם מפני האיום הגדול מטהרן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר