לירון שמם: "תשעה חודשים לא הפסקתי לבכות"

"כולם מדברים על דיכאון אחרי לידה, אבל אף אחד לא מדבר על דיכאון בהיריון, תופעה שתוקפת כ־20 אחוז מהנשים ההרות, אבל איכשהו היא הרבה פחות מדוברת" – כך נפתח הווידוי המרגש של לירון שמם, שהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה.

• שערוריית דמי מור: הסלבס משיבים אש

• הפעם מבחירה: עדן פינס בעירום

• יוטיוב מסכמת: שנה טובה לאייל גולן

"בהיריון הראשון שלי, במשך תשעה חודשים לא הפסקתי לבכות", סיפרה שמם (39) על הטלטלה הרגשית שהכתה בה בזמן הריונה הראשון עם בתה רובין לפני כשנתיים. "בהתחלה חשבתי שהסיבה לכך היא היעדר האלכוהול, שהיה אחד מחבריי הטובים במשך שני עשורים לפחות. פתאום, בגלל פעם אחת של משגל נסוג ושני פסים מאוחר יותר, נפרדנו בדממה.

"לא ידעתי איך לתקשר עם העולם בלי לאחוז בדרינק וסיגריה, לא ידעתי גם איך להתמודד עם מבול השינויים שתקף אותי. והחרדות, הו, החרדות… יהיה שק חלבון? יהיה דופק? עמוד השדרה תקין? יש מומים? תסמונת? עדיין יש דופק? כמה חרדות באות עם ההיריון, איך אפשר לדאוג כל כך להיריון שבכלל לא תכננתי. והגוף, והכאבים, והבהלה, ככל שהתקדמו השבועות הרגשתי איך שמחת החיים שלי נשאבת ממני ועוברת פנימה לרחם". 

הסיבות לדבריה היו מגוונות, והגיעו גם מתחושות פנימיות שלה וגם מהסביבה. "לבכי היו מגוון טריגרים. למשל הפעם ההיא שנכנסתי למדוד חזיית ספורט שתוכל להכיל את שדיי התפוחים, התחלתי מהמידה הקטנה שעד כה הייתה לי, ודי מהר הבנתי שגם חזייה במידה לארג' לא תספיק לי. שם, בחדר ההלבשה של נייקי, בכיתי כמו משוגעת. בכל פעם שמישהו טרח להגיד לי שהחיים שלי הולכים להשתנות, בכיתי עוד קצת... כמה בכי היה מגיע בכל פעם שמישהו אמר לי שהשמנתי, והחברה הישראלית, אתן יודעות, אוהבת לנעוץ סכינים ואז גם לסובב אותן עוד קצת. 

"גם בחו"ל לא נרגע דכאוני, אפילו כשנסענו לרומא לחגוג מחצית היריון סירבתי לצאת מהמיטה במלון. כי מה שווה חו"ל בלי אלכוהול, ואיזה מבאס זה שופינג לגוף שרק הולך ומתנפח".

"שמם המשיכה ופירטה על התופעה שלא זוכה להתייחסות רצינית כמו דיכאון אחרי לידה. "דיכאון בהיריון הוא מתעתע במיוחד, ראשית בגלל שיש לו צידוק נסיבתי: שינוי ואובדן שליטה על הגוף, התמודדות יומיומית עם הלא נודע, גלונים של חרדות ופרידה מהחיים כפי שהכרנו אותם. יש לו גם צידוק ביולוגי: ההורמונים שמציפים את הגוף ורוקדים את המקרנה בתוך הראש שלנו הופכים את הכול לדרמטי בהרבה. ועדיין, אף אחת לא מעיזה לדבר על זה. אני העזתי. ובכל פעם שעשיתי את זה קיבלתי מבטים מוטרפים והערות מיזוגניות.

"אני העזתי. ובכל פעם שעשיתי את זה קיבלתי מבטים מוטרפים". שמם // צילום מסך

"היו גברים שאמרו לי שאני מזיקה לעוברית שלי בגלל שאני לא שמחה (וגרמו לי לבכות עוד קצת). היו נשים שבזו לי על כך שאני מעיזה להיות עצובה כשמבחינתן זכיתי בלוטו. אז נכון, כל היריון הוא נס וכל ילד הוא מקור בלתי נדלה של שמחה ואושר, גם ילדיי הם כאלה. ונכון, יש נשים שעוברות גיהינום כדי להשיג היריון, וזה לא פייר שיש נשים כמוני שזה בא להן בקלות (טפו חמסה) והן מעיזות להתלונן על זה, אבל יש נשים שההורמונים האלה לא מיטיבים עמן.

"לא כולן זורחות בהיריון, יש ממה להיפרד ויש על מה לבכות. הכול הולך להשתנות, אתם בעצמכם אמרתם לי את זה: הקריירה, החירות, החברים, הדאגות, הגוף שלקח לנו כל כך הרבה שנים לאהוב, גם הוא לא ישוב להיות מה שהיה. גם עכשיו, אחרי ההיריון השני, אני נגעלת מעצמי ותוהה אם אשוב אי פעם להיות סקסית".

על אף הקשיים שחוותה, שמם הבהירה בפוסט שהדיכאון לא פגם באהבתה לילדיה. "יש לי שני ילדים מקסימים שכל חיוך שלהם מפוצץ אותי באנדורפינים, כשהם מאושרים כל תא בגוף שלי זורח. אבל הייתי בדיכאון בהיריון הראשון שלי, דיכאון אמיתי ועמוק, ומה אתם יודעים, הוא לא השפיע בכלל על הבת המופלאה שיצאה ממנו. היא מלאת שמחת חיים, אני מביטה בה רוקדת, קופצת ושרה ומבינה היטב לאן הלכה שמחת החיים שלי בהיריון שלה. יש לה את החיוך הכי יפה בעולם ואני כל כך שמחה שהיא באה אלי, ואני מקבלת (גם אם בכאב) את השינויים שקרו לי. כן, הכול שווה את החיוך שלה. חבל שאת זה לא אמרו לי כשהייתי בדיכאון בהיריון, חבל שבמקום לקבל חיבוק, סוכר או מילים טובות, העולם מסביב רק התנהג אלי כאילו אני חריגה וכפוית טובה".

הפוסט האמיץ וחושפני זכה למאות לייקים ותגובות מחזקות שציינו את אומץ לבה ופרגנו לה על השיתוף והחוסן הנפשי שבגילוי.

• דמי מור: אמי מכרה אותי לאנס בגיל 15

• שוד ושבר: טהוניה בעקבות ליהיא גרינר

• או מיי גאד: כך נראית היום ג'אניס מ"חברים"

• 25 שנה ל"חברים": פרויקט מיוחד

• המפץ השני: הסדרה החדשה של שלדון ואיימי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו