הפתעות ותעלומות: מה מצפה לנו בבחירות?

בבחירות הקרובות צפויות כמה הפתעות, בגלל הפיצול המפלגתי שלא זכור כמוהו בעבר. שלוש ואף ארבע מפלגות - אם מחשיבים גם את הרשימה המשותפת - נמצאות משמאל לגנץ וללפיד. בימין, תעלומה אחת: עוצמה יהודית. מושג הפריכות של הבוחרים, שפירושו מחויבות נמוכה להצבעה מפלגתית מסוימת, טומן בחובו אופציות מניפולטיביות של הרגע האחרון.

מתברר שניתן, על ידי לחיצה על "כפתורים" בנושאים מסוימים, להזיז בין חמישה לעשרה מנדטים מפה לשם. לא צריך אפילו להזיז אותם מגוש לגוש כדי להכריע את הבחירות: די בכך שהבוחרים שומעים קריאת כיוון מסוימת, ובתוך הגוש עצמו מתחילה לפעול פצצת מצרר אלקטורלית. לשמאל יש בהחלט מה לדאוג. קיימת סבירות רבה, שלפחות אחת מאוסף המפלגות - לא הרשימה המשותפת - לא תעבור את אחוז החסימה. ליברמן מהווה את הצנטריפוגה שמחוללת את המפץ הקטן הזה, שיגדיל את כוחו בקטן ויגרום למשבר בגדול.

הליכוד נראה כמי שנמצא על סף אותו מספר ח"כים שנמדד בסקרים של אפריל. השאלה הגדולה בימין היא בכמה יגדל הליכוד עד סוף הלילה שבין 17 ל־18 בספטמבר. האם רק במנדט אחד? ואולי בשמונה, כפי שהיה באפריל. שני אפקטים בלתי מדידים אך מכריעים: אחוז ההצבעה במגזר הערבי יהיה נמוך מהרגיל. זה פועל לטובת הימין, בתנאי שמצביעי הימין יתעוררו מתנומת סוף הקיץ. וכמו כן, רבים מחברי השמאל הסוציולוגי נמצאים עכשיו בחו"ל או טסים ממש בימים אלה בכיוון הפוך מהקלפי. אולי יש גם הרבה מצביעי ימין באוויר ואני פשוט לא נתקלתי בהם.

לונדון בערפל 

בחירות בבריטניה יתקיימו. איך זה יקרה, מתי? קשה לפענח את הערפל הפוליטי השורר היום בלונדון. בוריס ג'ונסון מאבד את השליטה על המפלגה השמרנית ועל הפרלמנט, וזה נראה כאילו הגלגלים עפים לו מהכרכרה לכל עבר.

בקונסטלציה מסוימת, ללייבור ולעומד בראשו, ג'רמי קורבין, יש סיכוי סביר לנצח ולהרכיב את הממשלה הבאה. גורם בריטי בלייבור, שהזדמן לי לשמוע לאחרונה, קובע שהשוליים של המפלגה בשנות ה־80 הפכו למרכז ב־2015 עם עליית קורבין. הוא הביא איתו לצמרת המפלגה צוות שבתוכו אנטישמים האוחזים היום בתפקידי מפתח.

הקבוצה הרדיקלית שאיתו בצמרת המפלגה, היא במהותה קומוניסטית. חבריה דוגלים בביצוע מהפכה "מלמעלה", תוך שימוש במנגנוני המדינה. הם צמחו כפעילי לייבור רדיקלים, שעסקו בימיהם באוניברסיטה בחיסול כל אגודות הסטודנטים הפרו־ישראליות; הם הושפעו מתעמולה אינטנסיבית העושה "נאציפיקציה של ישראל". בזמנו הם נהגו להלביש את מנחם בגין בתמונות כנאצי. מבחינת ישראל, שני קווי מדיניות שצפויים תחת הנהגת קורבין: הוא יכיר במדינה פלשתינית ויתחיל לפעול להטלת אמברגו על אספקת נשק לישראל. חוקרי הלייבור מבפנים קובעים חד־משמעית שהאנטישמיות של העבר, שהתאפיינה בדמוניזציה של היהודי, הפכה בימינו לדמוניזציה של ישראל/הציונות ותומכי הציונות. בעיקר מעניינת השקפת העולם המצטיירת גם מתוך יצירות המופת הטלוויזיוניות והקולנועיות של יוצרים ישראלים: ישראל היא מכשול בדרך לעולם טוב יותר, טהור יותר ורוחני יותר - "למען שלום עולמי, חסלו את ישראל". 

הברית הטבעית

מאז ייסודה, התנועה הנאציונל־סוציאליסטית בגרמניה הגדולה חרתה על דגלה את המאבק נגד היהדות העולמית. כתוצאה מכך, עקבה התנועה בעקביות, באהדה מיוחדת, אחר מאבקם של הערבים שוחרי־החירות, ובייחוד בפלשתין, נגד הפולשים היהודים. ההכרה באויב המשותף הזה ובמאבק המשותף שלנו נגדו, הם שמחשלים את הברית הטבעית בין גרמניה הגדולה הנאציונל־סוציאליסטית לבין המוסלמים שוחרי־החירות בכל העולם. ביום השנה להצהרת בלפור המחפירה אני שולח אליך ברוח זו את ברכותיי מקרב לב ואיחוליי להצלחה בדבקות במאבקכם עד הגשמת הניצחון הסופי המובטח. על החתום: היינריך הימלר".

המברק המקורי נמצא בספרייה הלאומית. צילום שלו נמצא בידיי. יחד עם תשובת המופתי, שהגיע לעצרת מחאה בברלין נגד הצהרת בלפור, כנראה ב־2 בנובמבר 1943, יש כאן ממצא מפליל. כך הגדיר זאת ד"ר יואל פישמן במאמר שפרסם באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה באפריל 2017, בעת שנחשף לראשונה מברק הברכה של הימלר והתקבל בחלל הישראלי בקול דממה בלטמנית.

המשטר הנאצי הפגין את מחויבותו והטיל את מלוא יוקרתו לתמיכה בערבים ובמנהיגם תוך השקעה כספית לא מבוטלת. לאחר שקרא אל־חוסייני את המברקים מהימלר ומפון ריבנטרופ, הוא פלט את אמירתו המפלילה כשותף לקשר לרצח העם היהודי: "...גם גרמניה נלחמת נגד האויב המשותף, המדכא את הערבים והמוסלמים בארצותיהם השונות. היא הבינה בצורה מושלמת את היהודים, והחליטה למצוא פתרון סופי לאיום היהודי, שיבלום את מזימותיהם בעולם". האם יכול להיות משהו ברור יותר מזה? 80 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, צריך לזכור שהאמת ההיסטורית היא לא פוליטיקלי־קורקט. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו