סידור עבודה: כל האתגרים והמשימות המדיניות המצפים לממשלה הבאה

עם תום הקרב הפוליטי, תמתין לממשלה החדשה המציאות. כמעט שנה של שיתוק ממשלתי כתוצאה ממערכת הבחירות הכפולה הולידה צרות חדשות והחמירה ישנות. גם הזירה המדינית, אשר נתניהו קצר בה הצלחות, תדרוש מענה דחוף בכמה סוגיות בוערות.

1. יחסי ישראל־ארה"ב - אחרי שנתיים וחצי של יישור קו בין ישראל לבין ארה"ב בכל הנוגע למאבק ברפובליקה האסלאמית, הנשיא טראמפ החל למתן את הטונים. הוא אמנם לא שינה את המדיניות בפועל והממשל שלו הטיל רק השבוע עיצומים חדשים על האייתוללות, אך פיטורי היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, הסכמת טראמפ לצרף את שר החוץ האיראני ג'וואד זריף למפגש ה־G20 והדיבורים על פגישה אפשרית עם רוחאני, מלמדים שטראמפ מחפש כיוון אחר. האתגר הראשון של ראש הממשלה הבא יהיה גיבוש מדיניות שתשאיר את ארה"ב קרובה לישראל ואי־חזרה על מה שקרה בשלהי כהונת אובאמה, כאשר ישראל איבדה יכולת להשפיע על אופי ההסכם שנחתם עם איראן. לנתניהו המיומנות והיכולות לתמרן בזירה האמריקנית. אם ייבחר לכהונה נוספת, הוא יידרש להן. הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד את טראמפ.

2. התוקפנות האיראנית - כמעט בלי ששמנו לב ישראל הרחיבה לכל רחבי המזרח התיכון את מוטת התקיפות שהיא מבצעת כנגד איראן. עבורנו אין צעד מתבקש יותר, לנוכח התוכנית האיראנית הסדורה ללכוד את ישראל בתנועת מלקחיים ובבוא העת אף לאיים עליה עם פצצה אטומית. ואולם, במונחים בינלאומיים זהו דפוס פעילות חריג מאוד. מלבד ארה"ב, קשה להצביע על מדינה נוספת שנוהגת כך.

ישראל הרחיבה לכל רחבי המזרח התיכון את מוטת התקיפות שהיא מבצעת כנגד איראן. נשיא איראן, חסן רוחאני // צילום: אי.פי

אז ארה"ב של טראמפ איתנו וגם מדינות ערב מעניקות גיבוי בשתיקתן, או אפילו בפומבי לעיתים. אך ההסכמה הזו אינה מובנת מאליה ועשויה להשתנות ביום סגריר. ממשלה חדשה, תורכב על ידי מי שתורכב, תהא חייבת לשמר את מרחב הלגיטימיות הבינלאומית לפעולותיה של ישראל.

3. שיקום משרד החוץ - אף שמעולם לא אישר שזו אכן מדיניותו, נתניהו ריסק את שירות החוץ של מדינת ישראל. הוא העביר חלק מסמכויותיו ופעילויותיו ההיסטוריות למוסד, למטה לביטחון לאומי ולמשרדי ממשלה אחרים. אפשר לשער שהקו הפייסני שאפיין בעבר את בכירי המשרד לא הלם את השקפת עולמו. יותר מכך, ברור שההדלפות, שלא אחת פגעו בו פוליטית, דחפו אותו לפעול עם גופים צייתניים ומסוגרים יותר. כל זה קרה בשעה שנתניהו עצמו האדיר את שמה של ישראל בעולם.

שיקום השירות הדיפלומטי

בלי מערך מדיני שימשיך את פריצות הדרך של ראש הממשלה, מאמציו נידונים לכישלון. למעשה, למימוש כל האתגרים המוצגים ברשימה זו, נדרש מערך מדיני חזק. כי במקרים רבים, כמו זה של ראש ממשלת הודו (כיום ידידו האישי של נתניהו) או נשיא הונדורס (שפתח נציגות בירושלים), פעילות של משרד החוץ לפני שנים היא זו שזרעה אצלם את הקשר החיובי עם ישראל. כך שבהיעדר פעילות כזו כיום, אנחנו מפספסים את מנהיגי העתיד.

במילים אחרות, ממשלה חדשה תהא חייבת לשקם בדחיפות את השירות הדיפלומטי של ישראל. כי אפשר לגוון, לתקן ולשפר אותו אבל גם בעולמנו המקוון והדיגיטלי, אין תחליף לאנשים בשטח שיציגו את דברה של ישראל בכל מקום בעולם. 

4. שיקום התמיכה הדו־מפלגתית - שילוב סיבות ונסיבות שלישראל אין בדרך כלל שליטה עליהן, גרם בשנים האחרונות למפלגה הדמוקרטית בארה"ב ללכת שמאלה. חלק ממנהיגיה ביקורתיים מאוד, שלא לומר עוינים לישראל. למשל, ברני סנדרס מציע להקפיא את הסיוע הביטחוני לישראל, וחברות הקונגרס המוסלמיות, המתבטאות בניחוח אנטישמי. התוצאה היא שגם מועמדים דמוקרטים מרכזיים פונים שמאלה ומתרחקים מישראל.

הממשלה הבאה תהא חייבת ליזום פעולות לחיזוק הקשר עם המפלגה היריבה לטראמפ // צילום: אי.פי

ואולם, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את הדמוקרטים. יש את כל הסיבות לחשוב שבמוקדם או במאוחר יחזור נשיא דמוקרטי לבית הלבן, ושלהי כהונת אובאמה לימדו עד כמה ישראל זקוקה להגנתו באו"ם ובכלל. כך שהתמיכה הדו־מפלגתית היא נכס קיומי לישראל, ולכן הממשלה הבאה תהא חייבת ליזום פעולות לחיזוק הקשר עם המפלגה היריבה לטראמפ. צריך לומר שגם כיום נעשים מאמצים רבים, ואולם אין בהם די. מניעת כניסתן של חברות הקונגרס תומכות החרם אולי היתה מוצדקת אך הרחיקה תומכים מסורתיים של ישראל. כך שמטעויות כאלה צריך להימנע.

הקשר הסיני

5. אירופה - יחסי ישראל והיבשת העשירה הגיעו לשיווי משקל לאו דווקא חיובי אך כזה שמאפשר לשני הצדדים לחיות בדו־קיום זה עם זה. גם בסוגיה הפלשתינית, גם בזו האיראנית, ההתקפות ההדדיות התמתנו במעין הפסקת אש בלתי רשמית. הדבר קרה כתוצאה מהתלכדות שלל תהליכים בינלאומיים, ובראשם השלכות הטרור וההגירה של "האביב הערבי" וניצחון טראמפ על אירופה. אך דווקא את התקופה הטובה יחסית צריך לנצל לפריסת מצע לקראת ימי סגריר שמן הסתם יבואו. אירופה לא שינתה את עמדותיה בסוגיה הפלשתינית אלא רק הורידה טונים.

בכל הנוגע לאיראנים, מפרידה תהום בינינו לבינם. לנו ברורה עוצמת הסכנה האיראנית אך עבור האירופאים היא שותף סחר לגיטימי. כך שגם כאן נדרשת עבודה רבה בהעברת מסרים, גם לציבור הרחב וגם למקבלי ההחלטות, לקראת היום שבו יתלקח בממדים גדולים העימות עם איראן.

6. המורכבות הסינית - מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין מתנהלת מעל ראשנו וכביכול בלי קשר אלינו. אבל רק כביכול. ראשית, ממשל טראמפ מציג לישראל דרישה שאי אפשר לסרב לה, להגביל את צעדיה של סין. שנית, גם ללא הלחצים מבחוץ, בארץ גוברת המודעות למצבים שעלולים להתפתח כתוצאה משליטה של חברות סיניות בתשתיות רגישות, כגון רשתות סלולריות. בד בבד, דווקא בגלל התחזקותה של סין ומה שנראה כהיחלשותה של ארה"ב, ישראל חייבת להמשיך לטפח את קשריה עם מעצמת־העל המזרחית. בטווח הארוך, סביר מאוד שנזדקק לה.

אלה רק חלק מהאתגרים המדיניים הממתינים ממש מאחורי הדלת. אתגרים מסוג זה חשובים לכל מדינה אך קיומיים למדינה כמו ישראל. מי שלא ינהל את הממשלה, אם וכאשר תקום, יהיה חייב להשקיע בהם את מלוא מרצו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו