70 שנים אחרי

בן־גוריון פועל להציל את ירושלים ממינוי "נציב" מטעם האו"ם, ממשלת ישראל משחקת אותה איקאה, וחיפה מתכננת להיות מנהטן (אבל עם בניינים נמוכים בהרבה) • זה מה שקרה השבוע לפני שבעה עשורים

כרזת מחאה נגד התוכנית בעניין ירושלים, 1949 // צילום: באדיבות הארכיון הציוני // כרזת מחאה נגד התוכנית בעניין ירושלים, 1949  ,
כרזת מחאה נגד התוכנית בעניין ירושלים, 1949 // צילום: באדיבות הארכיון הציוני // כרזת מחאה נגד התוכנית בעניין ירושלים, 1949

ישראל נגד "פיקוח בינלאומי" על ירושלים 

השבוע לפני 70 שנים נקרא הציבור בישראל להתכנס לאסיפות מחאה, עקב פרסום תוכנית "ועדת הפיוס" מטעם האו"ם, שהמליצה לנהל את ירושלים תחת משטר בינלאומי.

כזכור, בתום קרבות מלחמת העצמאות בירושלים, ב־30 בנובמבר 1948, חתמו מפקד חטיבת עציוני, משה דיין, ומפקד הכוחות הירדניים, עבדאללה א־תל, על מפה ששרטטה את גבולות הפסקת האש בגזרה. הגבולות, באורך שבעה קילומטרים, הפרידו בין האזורים שבהם שלטו הירדנים במזרח ירושלים לאלה שנשלטו על ידי ישראל במערב העיר, והיוו חלק מהסכם שביתת הנשק עם ירדן שנחתם ב־3 באפריל 1949. 

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

עיקרה של "תוכנית ירושלים", כפי שנוסחה על ידי נציגי ארה"ב, טורקיה וצרפת, מרכיבות "ועדת הפיוס", היה שהעיר תחולק לאזור ערבי ולאזור יהודי, כל אחד מהם יזכה לשלטון עצמי - אך על ירושלים כולה יופקד נציב מטעם האו"ם שיטפל בענייניה השונים. 

התוכנית הכירה באופן רשמי בחלוקת העיר ובריבונות ישראל על חלקה המערבי, והיתה אמורה ליישם את סעיף 8 בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן, שכלל סידורי גישה של ישראלים לעיר העתיקה, להר הבית, לכותל המערבי ולהר הזיתים. 

עם זאת, סעיפים רבים בתוכנית היו בניגוד לדעת ממשלת ישראל, במיוחד הקביעה שיישמר המאזן הדמוגרפי בין שני חלקי העיר, שפירושה שירושלים היהודית לא תוכל לקלוט תושבים נוספים בשטחה. גם הדרישה ששתי המדינות יתחייבו לא להכריז על ירושלים כעל בירתן המריצה את ממשלת ישראל לפעול לדחיית התוכנית.

שר החוץ, משה שרת, טס לניו יורק להשתתף בעצרת האו"ם, שדנה בתוכנית ב־18 בספטמבר 1949. כעבור יומיים דיווח לארץ ש"נציגי מדינות רבות העריכו שהתוכנית לא מציאותית". 

בסופו של דבר, דחתה עצרת האו"ם את דיוניה לחודש דצמבר, אך ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, לא המתין והכריז ב־13 בדצמבר 1949 על ירושלים כעל בירת ישראל. 

קיצוב בכמות החלב השבועית: "השר מקפח את התינוקות"

ביקורת חריפה נמתחה השבוע לפני 70 שנים על משרד האספקה והקיצוב, שפרסם את מדיניותו בדבר קיצוב החלב, שממנה התברר שלכל תינוק בן יומו, ועד גיל שנה, תוקצב מנת חלב שבועית של שני ליטרים וחצי בלבד. 

כרזה לעידוד שתיית חלב בקרב ילדים

בדיקה שביצע העיתון העלתה שברוב ארצות העולם המנה היומית המינימלית לתינוק עומדת על שלושת רבעי הליטר, יותר מכפליים בהשוואה לישראל. 

במאמר שפורסם בעיתון "על המשמר" נכתב ש"שום אם לא תוכל לתת לילדה התינוק תזונה מספקת עם מנה של כ־350 גרם חלב ליום, ובמיוחד חמור הדבר בנוגע לאלה מהתינוקות שבחצי השנה הראשונה לחייהם אינם יונקים ואינם יכולים לעכל מזון אחר מלבד חלב, כיצד יחיו ויתפתחו תינוקות אלה?"

"אין ספק ששר הקיצוב, דב יוסף, והמומחים כביכול שמינה לעצמו בעניין זה מקפחים את ילדי ישראל בנושא תזונת החלב וגם את האם העברייה, שכן היא לא תהין (תעז; ד"ס) ללגום ממנת החלב שלה כשאין לה די חלב בשביל תינוקה", כך כתב "על המשמר" והוסיף ש"האם מודע כבוד השר לעובדה שבקביעה שרירותית של מנת חלב יומית זעומה לתינוקות, הוא למעשה מעניש גם את ההורים?"

בעקבות תגובת משרד האספקה והקיצוב ש"יש שפע של אבקת חלב בשוק", השיבה נשיאת ויצו: "לא הבאנו ילדים לעולם כדי להאכיל אותם במיני מזונות תעשייתיים פחותי ערך קולינרי".

יבואני אבקות החלב הודיעו ש"אבקת חלב היא חלב לכל דבר", ואילו מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר יוסף מאיר, פנה לתנובה באומרו ש"תפוקת החלב בארץ עומדת על 80 מיליון ליטרים בשנה, והיא מאפשרת לספק בקלות לכל תינוק 750 גרם חלב ביום, אך אתם מפרישים יותר מדי חלב עבור ייצור מוצרי חלב ופחות לשתייה". 

תנובה, מצידה, ענתה שהיא תעלה מייד את כמות החלב לשתייה ב־30 אחוזים, ושר האספקה והקיצוב הודיע ש"אם כך - אנו מעלים כבר כעת את מנת החלב היומית לתינוקות לחצי ליטר ליום, לכל הפחות".

תערוכת רהיטים בחסות ממשלתית

בירושלים, בתל אביב ובחיפה נפתחה השבוע לפני 70 שנים תערוכה של רהיטי בית המותאמים לדירות הצנועות של ישראל 1949, כמו גם לרמת ההכנסה הממוצעת במשק באותם זמנים. התערוכה הוצגה במסגרת מדיניות הקיצוב ("צנע"), שהושקה באפריל 1949, ובה הטילה הממשלה על האזרח הגבלות צריכה וצמצום בתחומי המזון, ההלבשה, ההנעלה והריהוט - כשמאידך, פעלה לאפשר לאזרחים לרכוש מוצרים הכרחיים במחירים מופחתים.

חדר תצוגה בתערוכת הרהיטים הממשלתית // צילום: באדיבות הארכיון הציוני

בתחום הריהוט הקים משרד האספקה והקיצוב ועדה מיוחדת, שקבעה מהו מינימום הריהוט הדרוש למשפחה ישראלית ומאילו חומרים ייוצרו הרהיטים - כך שיהיו באיכות ובמחיר סבירים. מפרטי הייצור השונים נשלחו מבעוד מועד לכל יצרני הרהיטים בארץ, והם כללו גם את המחיר שיצרן המשתתף בתוכנית יקבל על כל פריט. הממשלה, מצידה, התחייבה בפני היצרנים לרכוש מהם את המלאי על פי ההזמנות שהיא עצמה תספק.

בתערוכה, שמשכה אליה המוני מבקרים, נבנו חללים מרוהטים בגודל של חדר שיכון ממוצע. מחירי הרהיטים בחדר התצוגה בתמונה המצורפת למטה היו: 17 ל"י לארון שתי דלתות, 4.5 ל"י לשולחן, 2.9 ל"י לכיסא, ו־19 ל"י למיטת יחיד עם מזרן ושמיכה. שכר פועל מקצועי באותם ימים עמד על כ־75 ל"י בחודש.

ועדה משותפת, שהורכבה מנציגי משרד האספקה והקיצוב ומנציגי היצרנים, מונתה כאחראית לריכוז ההזמנות שהתקבלו מהאזרחים, להעברתן ליצרנים ולשיווק המוצרים למזמינים.

פרוטקציה לכדורגלני הנבחרת: יאכלו בשר

שר האספקה והקיצוב, דב יוסף, הנפיק השבוע לפני 70 שנים רישיון מיוחד, המאשר לספק מנות בשר יומיות לכדורגלני נבחרת יוגוסלביה שעומדים להגיע לישראל למשחקי גומלין במסגרת מפעל הגביע העולמי.

בעקבות פניית איגוד הכדורגל הישראלי, הודיע דובר משרד האספקה שהשר ניאות להקציב מנות בשר גם לשחקני הנבחרת הישראלית, וזאת החל מארבעה ימים לפני המשחק, "כדי שלא יבואו אחר כך בתירוצים על חולשה פיזית במשחק בשל אי אכילת בשר". 

"מגרדי שחקים" בחיפה

דובר עיריית חיפה הודיע ב־12 בספטמבר 1949 ש"על פי סידור מיוחד תוקם בחיפה, בשטח שבין בת גלים למושבה הגרמנית, שכונה מודרנית שתדמה למנהטן שבאמריקה, בשל מגרדי השחקים 

(כך במקור; ד"ס) שיוקמו בה".

נמסר שהשכונה מיועדת ל־2,000 משפחות שיגורו במגדלים, וכי "מגרדי השחקים האמורים לקום יהיו בני עשר קומות". איך נגיד בעדינות? נראה שהדובר החרוץ לא ביקר מימיו באמריקה.

תלונות נגד אטליזים

אזרחים רבים התלוננו שהם אינם יודעים באילו ימים ושעות נמכרות מנות בשר ועוף באטליזים בהנחה, על פי תלושי הצנע. לקוחות אף טענו שבעלי אטליזים מסתירים את המידע במכוון, וכשלקוח מגיע לאטליז נמסר לו ש"היום אין חלוקה" - אבל גם מועברת לו הצעה בלחישה לרכוש במחיר גבוה מנת בשר או עוף "ממה ששמור אצלי במיוחד בצד".

השבוע לפני 70 שנים שלח המפקח על המזונות הוראה לבעלי אטליזים למכור על פי תלושי הצנע בימים רביעי וחמישי בשעות 19:00-15:00, וביום שישי בשעות 14:00-07:00. הוא איים בהסרת רישיון על כל בעל אטליז שיפעל בניגוד להוראות.

הנעלמים / עסקים שהיו

סוכנות עתי"ם 

עתי"ם ("עיתונאות ישראלית מאוגדת") היתה סוכנות הידיעות היחידה שפעלה בישראל. היא הוקמה ב־1950 ובמשך 56 שנים העבירה ידיעות חדשותיות לכלי התקשורת השונים, בדומה לסוכנויות ידיעות בעולם. עתי"ם סיפקה שירותים לסוכנויות ידיעות זרות, לכתבים מחו"ל שגרו בארץ, ללקוחות עסקיים, למשרדי ממשלה, למוסדות ציבור ועוד. בתחילת שנות ה־2000, ובשל התחרות מצד האינטרנט, הפכה עתי"ם למיותרת - וב־2006 נסגרה כליל.

לוגו סוכנות עתי"ם

הצרכנייה / פריטים מאז

כוס מתקפלת

בזמנים ההם, כשהדירות היו קטנות והכל התנהל בצמצום, ניסו לייצר כל פריט כך שיהיה אפשר לקפלו בקלות, לחיסכון במקום. המגמה כללה שולחנות, כיסאות ומיטות מתקפלים, ואחר כך גם כלים דוגמת הכוס שבתמונה, שבתחילה יוצרה ממתכת ובהמשך מפלסטיק צבעוני. הכוס המתקפלת הורכבה מכמה חוליות שנכנסו זו לזו באופן טלסקופי, עד שהפכו לטבעת שטוחה ונוחה לאחסון.

צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין

איגוד חדש: מצחצחי הנעליים 

באסיפה שהתקיימה באולם "אהל שם" בתל אביב, השבוע לפני 70 שנים, הוקם איגוד מקצועי של מצחצחי הנעליים בתל אביב ונבחר יו"ר בשם משה גרשוני. "תפקידנו לארגן את המקצוע ולקבוע כללי התנהגות נאותים, לקיים מגעים עם העירייה בנוגע לרישיונות התעסוקה של חברינו, להגיע להסכמות עם בעלי החנויות שבחזיתן אנו פועלים ולהעלות את קרנו של מצחצח הנעליים העברי", אמר גרשוני. בצילום: מצחצחים ברחוב אלנבי

יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il

תיקון: ד"ר חיים רומנו ז"ל, שתמונתו הופיעה בכתבה על רופאי השיניים שפורסמה בשבוע שעבר, היה רופא שיניים ולא מרפא שיניים, כפי שנכתב בטעות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר