הפתרון לבעיית האבטלה: עבודות ציבוריות
גל העלייה העצום של כ־25 אלף עולים בממוצע, שהגיעו מדי חודש לארץ לפני 70 שנים, יצר בישראל אבטלה גואה. ב־40 לשכות העבודה ברחבי הארץ נרשמו אלפי מובטלים, במספרים שגדלו מדי חודש.
ב־5 בספטמבר 1949, עם אישור תקציב המדינה השנתי בסך 95 מיליון לירות (לא כולל ביטחון), הודיע שר האוצר, המסחר והתעשייה, אליעזר קפלן, ש"לא פחות מ־40 מיליון לירות מהתקציב מיועדות לעבודות פיתוח שונות ברחבי הארץ, שיוציאו רבים ממעגל האבטלה".
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
משרד האוצר קיבל מ־39 רשויות מוניציפליות (עיריות, מועצות אזוריות ומקומיות) את רשימות צורכיהן בתחום העבודות הציבוריות והעביר אליהן בשלב ראשון הלוואות בסך כולל של 18 מיליון לירות, לביצוע העבודות על ידי מובטלים. משרד העבודה והבינוי, מצידו, הודיע שיקציב 2.5 מיליון לירות לבניית אלפי יחידות דיור חדשות, שידרשו ידיים עובדות נוספות רבות.
ההגדרה "עבודות ציבוריות" כללה מגוון רחב של פעילויות: קטיף, נטיעות וייעור, עבודות סיקול אבנים מגבעות טרשים, חקלאות, בנייה, פריצת דרכים, סלילת כבישים ועוד. העבודות היו ברובן פיזיות וקשות, ונעשו בשטחים פתוחים שהיו חשופים לשמש ולגשם. השכר היה זעום, והעובדים הועסקו בדרך כלל רק בחלק מימי החודש, לפי צורכי המעביד - והמרמור והייאוש בקרב רבים גברו והלכו.
כעבור שנה, ב־1950, שונה השם המכובס של "עבודות ציבוריות" לשם מדויק יותר: "עבודות דחק מאורגנות", שאליהן נשלחו בדרך כלל עולים שגרו במעברות ולא הצליחו להשתלב בעבודות רגילות במשק, או בכאלה שמתאימות למקצועם.
רופאי השיניים נגד מרפאי השיניים: "נוכלים, סכנה לציבור"
השבוע לפני 70 שנים, בתום מאבק ממושך בין רופאי השיניים למרפאי השיניים בישראל, פנתה הסתדרות הרופאים למשרד הבריאות בדרישה שיתערב בסכסוך ויקבע "מיהו זה הרשאי ליתן בישראל שירותי רפואת שיניים, שכן אסור להפקיר את שיני הציבור".
מרפא שיניים בפעולה, 1949 // צילום: משה פרידן, לע"מ
הסיבה למחלוקת היתה נעוצה בחוק האנגלי בנושא ריפוי שיניים, שאותו אימצה המדינה עם הקמתה. החוק קבע ש"אסור לאדם לטפל בריפוי שיניים, אלא אם כן עסק בזה במשך חמש שנים רצופות. רק עם הוכחת ניסיון כזה - יקבל רישיון".
במדינת ישראל הצעירה פעלו באותם ימים בעיקר רופאי שיניים מדופלמים, שקיבלו את תואריהם האקדמיים באוניברסיטאות אירופיות. המחלוקת נוצרה כאשר עם גל העלייה הגדול הגיעו לארץ המוני עולים בעלי ניסיון ורישיון אירופי לעבודה בתחום השיניים - והללו שיווקו את עצמם כ"מרפאי שיניים".
במאבק שנפתח בארץ בין רופאי השיניים למרפאי השיניים טענו הרופאים שהמרפאים הם "נוכלים המסכנים את שלום הציבור", ואילו המרפאים טענו ש"רופאי השיניים הם רודפי בצע הסבורים שהידע נמסר רק להם כתורה מסיני". הם הודיעו שהם מוכנים לעמוד "בכל מבחן כדי להוכיח את מקצועיותנו".
צמיחה במספר הצמחונים בישראל
השבוע לפני 70 שנים נערך בבית ההבראה הצמחוני "ישע" שבקיבוץ גבעת ברנר כנס של ראשי איגוד הצמחונים והטבעונים בארץ, לרגל הגעתו של סימון גולד, מנהיג האיגוד בארה"ב, שבו חברים 3 מיליון צמחונים. הביקור לווה במסע יחסי ציבור ובכתבות רבות בעיתונות.
1949, כנס הצמחונים ב"ישע" // צילום: חנן בהיר, אתר סיפורי גבעת ברנר
לארוחת הצהריים סעדו המסובים "בשר" שהוכן מתחליף סויה שהביא האורח מאמריקה, וכל הנוכחים הסכימו שטעם המאכל דומה מאוד לטעם של קציצות.
באותם ימים גדל איגוד הצמחונים והטבעונים בארץ במהירות רבה, מכמה מאות חברים ב־1947 ליותר מ־3,000 ב־1949. הסיבה העיקרית לגידול היתה תקופת המחסור במזון ומשטר הקיצוב בישראל: בשר, עוף ודגים סופקו במשורה, לעיתים כלל לא, ומרשמים להכנת מזונות מרכיבים צמחוניים בלבד עברו במהירות מיד ליד, פורסמו בעיתונות, נחשפו בהרצאות של נשות ויצו והוצגו בעיתון "הצמחוני" שבהוצאת האיגוד.
נהגי המוניות שובתים: "הצנע - לא על חשבוננו"
הקיצוצים שהשית משרד האספקה והקיצוב עקב הצנע פגעו השבוע לפני 70 שנים גם בנהגי המוניות, שנדרשו להפחית את מחירי הנסיעות ב־25 אחוזים.
"הורדה אכזרית זאת מתבצעת ללא התחשבות בהוצאות הגדולות לאחזקת המונית", הכריז אברהם ברמן, יו"ר איגוד המוניות, בכנס חירום שהתקיים בבית ברנר בתל אביב, ושבסיומו הכריזו נהגי המוניות על שביתה.
כבר למחרת הודיע משרד התחבורה על עיכוב צו ההוזלה והציע להקים ועדת מומחים משותפת של משרד התחבורה ונציגי איגוד המוניות, שתדון בהוצאות הנהגים לאחזקת המונית. כמו כן נמסר ש"אם תהיה הורדת מחירים, נאשר בד בבד העלאת מחירים לנסיעות לילה".
המגדלורים עוברים ידיים
לאורך עשרות שנים הופעלו המגדלורים שבחיפה, בעכו, בתל אביב וביפו על ידי חברה צרפתית, לפי זיכיון שניתן לה בזמנו מטעם המנדט הבריטי.
בית המגדלור על רכס הכרמל, חיפה
ב־4 בספטמבר 1949 הודיעה ממשלת ישראל שעל פי ההסכם המקורי, הזיכיון להפעלת המגדלורים יפוג למחרת, ומעתה המגדלורים יעברו לניהולה של רשות הנמלים. כמו כן נמסר שבקרוב ייחתם הסכם בנוגע לתשלום השנתי שמשרד התחבורה יעביר לרשות הנמלים בעבור הפעלת המגדלורים.
הגליל מתחבר לטלפון
הנהלת הדואר הודיעה השבוע לפני 70 שנים ש"נעשים מאמצים עליונים כדי לחבר את הגליל עם רשת הטלפונים הארצית על ידי הקמת מרכזייה חדשה באזור החולה".
בעיית התקשורת הגדולה קיימת ב־16 יישובי ספר בגליל העליון המזרחי, שלהם אין שום קו טלפון ביישוב, וב־3 בספטמבר 1949 הודיע הדואר על "היערכות חירום" - כדי להניח קווים מיוחדים לכל אחד מיישובים אלו.
הנעלמים / בנקים שהיו
הבנק לסחר חוץ
בנק שפעל מ־1956 בסניף בודד ברחוב רוטשילד 39 בתל אביב, והתרחב לאורך השנים על ידי הקמת "בנק ערבי־ישראלי" (ב־1959) ומיזוג כמה בנקים קטנים לתוכו בשנות ה־60 - עד שמנה 29 סניפים ברחבי הארץ וארבעה סניפים בחו"ל. בתחילת שנות ה־70, אחרי שנקלע לקשיים, רכשה הממשלה את הבנק, ועל בסיסו הקימה את הבנק הבינלאומי, יחד עם הבנק ליצוא והבנק לתעשייה.
צילום: מארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
הצרכנייה / פריטים מאז
רהיטי "לכל"
בתקופת הצנע יוצרו מזון, ביגוד, הנעלה וריהוט במחירים סבירים באמצעות ניהול ופיקוח ממשלתיים הדוקים בתוכנית כלכלית שנקראה "לכל". בניגוד לביגוד ולהנעלה, שהסחורה בהם היתה ירודה, הציעה הממשלה רהיטים (שנקראו "רהיטי לכל") באיכות טובה: מיטות, ארוניות, שידות, שולחנות אוכל וכתיבה, ספריות ועוד. הללו לא היו מלבבים למראה, אך היו פונקציונליים ושרדו שנים רבות.
כרזה לעידוד קניית "רהיטי לכל"
חוזרים ללימודים - בשיטת הזרמים
השבוע לפני 70 שנים נפתחה שנת הלימודים תש"י בשיטת ה"זרמים", שנחלקו לפי אידיאולוגיה מפלגתית: זרם העובדים (תנועת העבודה), זרם המזרחי (חינוך דתי־לאומי של תנועת המזרחי), הזרם החרדי (אגודת ישראל) והזרם הכללי. רק ב־1953, כשאושר "חוק חינוך ממלכתי", נפסקה שיטת הזרמים. הזרם הכללי וזרם העובדים אוחדו, הזרם המזרחי הפך לחינוך ממלכתי־דתי והזרם החרדי נשאר אוטונומי. בצילום: תלמידים בתל אביב, 1949
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו