בצעד חריג: חייל עורפי הוכר כנפגע במבצע צבאי

יותר מחמש שנים אחרי מבצע צוק איתן, הוכר לאחרונה בהוראת בית משפט מכונאי מטוסים בטייסת קרב בבסיס תל נוף כנכה צה"ל, לאחר שלקה בפסוריאזיס, מחלת עור גנטית שיכולה להתפרץ כתוצאה מדחק נפשי בעקבות חשיפה לגורמים סביבתיים.

החייל התגייס כארבעה חודשים לפני פרוץ המבצע, ובמהלכו הכשיר מטוסים לגיחות מבצעיות ודאג לבטיחות המטוסים וחימושם. למרות שלכאורה לא היה בקו הלחימה, הוא היה נתון ללחץ כבד במסגרת תפקידו בשל הצרכים המבצעיים הדחופים ובשל היותו נתון לסכנת חיים ממשית עקב מתקפת טילים שנורו לבסיס בו שהה.

לקראת סוף המבצע גילה החייל לראשונה נגעים על המרפקים שהתבררו כמחלת הפסוריאזיס. אף אחד מבני משפחתו אינו סובל מהמחלה וכיום מחלת הפסוריאזיס התפשטה בכל גופו. לדבריו, הגורם להתפרצות המחלה היא העובדה שסבל מהלחץ ומהסכנה במהלך המבצע.

קצין התגמולים של משרד הביטחון דחה בתחילה את התביעה, בהסתמך על חוות דעתו המייעצת של שטען שאין לראות את שירותו הצבאי של החייל כגורם סטרסוגני טראומתי, מאחר ששירת כאיש טכני ולא כלוחם. החייל בתגובה הגיש ערר לוועדת הערעורים של משרד הביטחון בבית משפט השלום בבאר שבע, באמצעות עורכת הדין חן לוי, ממשרד מרקמן את טומשין.

בבקשת הערעור נטען כי עצם העובדה שהחייל לא שירת כ"לוחם" אינה אמורה להוות מדד רלוונטי לבחינת תביעתו, מכיוון שהמוסד של "קצין התגמולים" וחוק הנכים הוא היחיד אשר יכול לפצות את החייל ששירת כחייל חובה, בגין הנכות הקשה שנגרמה לו עקב הדחק הנפשי אליו נקלע במהלך מבצע "צוק איתן". לדבריה חוק הנכים אינו מבחין בין "דם לדם", אינו מבחין בין חייל לוחם לבין חייל בעורף ומבחינת התפיסה הסוציאלית עוד מימי בין גוריון- כולם שווים- הן החייל בחובה והן הרמטכ"ל.

בעקבות ערעור על ההחלטה, קצין התגמולים החליט להכיר בקשר הסיבתי בין התפרצות המחלה לזמן ועקב שירותו הצבאי. בית המשפט נתן להחלטה לאחרונה תוקף של פסק דין.