התשובה לפרויקט הטילים של חיזבאללה

כולנו גאים ותומכים כעת בפיצוץ של מיקסר ורטיקאלי מיוחד שמשמש  לייצור דלק מוצק לטילים שהתרחש במעוז החיזבאללה שבביירות. האם באמת יש רק אחד כזה בכל לבנון? 

כולנו שמחים על כל פיצוץ של מחסן טילים מדויקים כזה או אחר שמצוי ברשות המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה. אך האם כל זה מספיק?   

זו מלחמת מאסף חסרת תוחלת שנועדה ובוודאות לכישלון בטווח הבינוני והארוך. היסטורית הוכח כי לא ניתן לעצור את הטכנולוגיה החדישה, ובוודאי שלא לזמן ממושך.

הנשק הבא של חיזבאללה: טילים כבדים מדויקים     

צריך להבין ולהפנים, עידן הרקטות הכבדות וארוכות הטווח בעולם הסתיים, אין היום כדאיות כלכלית ומבצעית לייצר אותן. כל ההתעצמות הצבאית של חיזבאללה מכוונת להקמת ארסנל של טילים כבדים מדויקים בנוסף לכמות האדירה של רקטות קצרות טווח שבידה.

מרכז המחקר הבריטי bicom פרסם בפברואר השנה הערכה שבידי החיזבאללה נמצאים כיום כ-14 אלף רקטות כבדות, ארוכות טווח וטילים. המאמץ העיקרי של החיזבאללה אינו ברכש או ייצור רקטות קצרות טווח אלא בהסבת הרקטות הכבדות מסוג זלזאל 2 (טווח 210 ק"מ, ראש קרב במשקל 600 ק"ג) לטילים מדויקים. תהליך ההסבה הוא פשוט ואורך כשעתיים-שלוש בלבד. כותבי המאמר טוענים שבתי המלאכה לשדרוג הרקטות נמצאים בעומק של 50 מטרים מתחת לפני האדמה ולכן יהיה קשה מאד לפגוע בהם. המיקסר שפוצץ מיועד לפרויקט ייצור טילים "מאפס".

רקטה ללא אמצעי דיוק בדרך כלל מחטיאה וגם אם היא פוגעת במטרה אזי תהיה זו רק מטרה אקראית, אולם פגיעת ראש נפץ במשקל 600 ק"ג עלולה לגרום לנזקים עצומים גם אם אינה פוגעת פגיעה ישירה. טיל מדויק אחד מסוכן ויעיל פי 10 מרקטה כבדה מקבילה בגודל ובטווח. מדוע? כי הטיל המדויק פוגע בוודאות במטרה חשובה שנבחרה. ומכאן, שמדינת ישראל תעמוד במוקדם או במאוחר (בתום פרויקט ההסבה או עוד לפניו) בפני איום קיומי. 

כיפת ברזל לא תתן מענה לטילים מדויקים 

מערך ההגנה הנוכחי מבוסס על טילים נגד טילים. כיפת ברזל בכלל "לא במשחק" כשמדובר ברקטות וטילים ארוכי טווח. טילי היירוט האחרים יקרים מאוד – לפי ויקיפדיה טיל קלע דוד עולה כמיליון דולר וטיל חץ 3 מיליון. יעילותם של הטילים ביירוט האיומים לא גבוהה במיוחד ולכן משתמשים בדרך כלל בשני טילים מיירטים כנגד כל איום של טיל מדויק. המשמעות היא שיירוט בודד באמצעות קלע דוד עולה כשני מיליון דולר ויירוט בודד באמצעות חץ – כששה מיליון דולר ולכן מספר טילי היירוט במלאי יהיה מועט ביחס לכמות האיומים המסוכנים שבהם הטילים נדרשים לטפל. המערך הקיים אינו יכול לתת מענה למתקפה נרחבת של אלפי טילים מדויקים, ואפילו לא לאלפי רקטות כבדות ארוכות טווח לא מדויקות. 

כיפת ברזל. לא נותנת מענה לבעיית הטילים המדויקים // צילום: אייל מרגולין 

הפתרון: תותחי לייזר 

חייבים להתניע בדחיפות פרויקט לאומי ליצור מערך הגנה משולב שהמרכיב הראשי שלו הוא תותח לייזר רב עוצמה. 

המערך המשולב יכלול את מערכות היירוט הקיימות מבוססות הטילים (כיפת ברזל, קלע דוד וחץ) אשר תשמשנה ליירוט בטווחים ארוכים וכגיבוי, בעיקר בתנאי מזג אוויר קשים בהם יעילות הלייזר נמוכה.  תותח הלייזר היחיד שיכול לתת מענה ליירוט טילים ורקטות הוא ה"סקייגארד לייזר" כימי רב עוצמה בהספק 1000 kW  - גרסה מבצעית משודרגת של תותח הלייזר נאוטילוס (הספק 350 kW) שעבר ניסויי יירוט של איומים שונים, כולל רקטות ומטחי פצמ"רים, בשדה הניסויים White Sands של צבא ארה"ב ב 100% הצלחה. עלות יירוט רקטה כבדה או טיל בתותח הלייזר הזה הוא 1,000 – 2,000 דולר בלבד. 

תותח לייזר // צילום: חיל הים האמריקני 

ינואר 2007 הציעה חברת Northrop Grumman למדינת ישראל לספק שלוש מערכות עובדות תוך שנתיים כולל התחייבות לעמידה במפרט הביצועים, בלו"ז ואפילו לשלם קנסות פיגורים. הצעה זו נדחתה וכל הפרויקט הוקפא היות והוא בוצע עבור מדינת ישראל במימון משותף אמריקאי-ישראלי.

ממשלת ישראל צריכה להגדיר את ההגנה האקטיבית מפני טילים כפרויקט בעל עדיפות לאומית עליונה ולפנות לחברת Northrop Grumman בדרכים המתאימות כדי לקבל הצעה מחודשת על בסיס התכנון הקיים, כאשר המימוש יהיה בשיתוף חברות ישראליות.

אלי בר און הוא מומחה לחקר ביצועים וניתוח מערכות

אלי מירון הוא ד"ר לכימיה פיזיקלית, לשעבר בכיר במערכת הביטחון

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו