בגלל ביורוקרטיה: המשקיעים מחו"ל בורחים
בשלושת החודשים האחרונים ניכרת ירידה משמעותית בהתעניינות מצד אנשי עסקים מחו"ל בהשקעה כלכלית בישראל הצעירה, והשבוע לפני 70 שנים סיכם העיתון "הבקר" את הנושא במאמר שכותרתו היתה נוקבת: "אי אפשר לעשות ביזנס עם ישראל".
בדיקה שערך העיתון בבתי מלון בתל אביב העלתה שפחות מ־20 אנשי מסחר מחו"ל נמצאים בארץ לצורך ניהול משא ומתן עם מוסדות שונים בעניין תוכניות פיתוח והשקעות. זאת בניגוד למצב מאז קום המדינה ועד לפני שלושה חודשים, אז שהו בארץ בכל זמן נתון לא פחות מ־150 אנשי עסקים, מנהלים ונציגים של חברות עולמיות ואמריקניות, רובם יהודים, שהגיעו חדורי התלהבות לדיונים בדבר השקעות אפשריות בארץ בסך עשרות מיליוני דולרים.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
משקיעים פוטנציאליים רבים חזרו מישראל מאוכזבים ומיואשים מהביורוקרטיה הממשלתית, ובחודשים האחרונים הלכה והשתרשה ההכרה בקרב הקהילות היהודיות באמריקה, בדרום אפריקה ובבריטניה, שבשלב הנוכחי אין שום טעם לנסוע לישראל ולחפש בה הזדמנויות להשקעה, טובות ומבטיחות ככל שיהיו.
"המכונה הממשלתית שלכם כבדה מדי", הסביר אחד המשקיעים הפוטנציאליים בראיון לסופר העיתון. "היא מתייחסת למשלם מסים רגיל ולנציג קונצרן תעשייתי עולמי באותה מידה של ביורוקרטיה קטלנית. בישראל לא קיים תנאי יסוד נדרש, והוא היכולת הממשלתית לשרת את המשקיע בדרך של קבלת אישורים מהירים. אם אשקיע בישראל, איאלץ לבלות את השנים הבאות בריצות בלתי פוסקות במשרדי הממשלה והמוסדות השונים, ובכך אין לי עניין".
משקיע אחר שהגיע מדטרויט סיכם את הסוגיה במילים: "מה שלא הצליחו לעשות צבאות ערב, להפחיד משקיעים זרים, משיגה כעת הביורוקרטיה שלכם ללא כל קושי".
באר שבע בתנופת פיתוח: "תל אביב עוד תהיה פרוור שלנו"
באר שבע הופכת ליעד תיירותי פופולרי, ובחודשים האחרונים מגיעים סקרנים רבים לבקר בה. אוטובוסים מלאים בישראלים - שחלקם לא ביקרו בדרום הארץ - יוצאים בכל שבת מהמרכז לבירת הנגב.
כרזה מ־1949 המקדמת טיול לבאר שבע // באדיבות הארכיון הציוני
העיתון "מעריב" מינה כתב מטעמו בבאר שבע, והשבוע לפני 70 שנים דיווח בהתלהבות: "הבא לבאר שבע מתל אביב מקבל את הרושם שהוא נכנס לעיירה רדומה, אך נסה נא לבוא הנה מצד הנגב ואילת - ויידמה לך שהגעת לגן עדן עלי אדמות, שכן אין טובה מבאר שבע בעולם, ועוד יבוא היום שבו תל אביב תהיה פרוור של באר שבע".
באר שבע נהנתה באותם ימים מתנופת פיתוח גדולה: עולים חדשים רבים הגיעו אליה, ההשקעה הממשלתית בתשתיות ובכבישים ניכרה מכל עבר, משרדי ממשלה הקימו בה סניפים, וחנויות רבות נפתחו. בית הקולנוע המקומי היה מלא מדי ערב עד אפס מקום, והמונים גדשו את בתי הקפה החדשים. סולל בונה והסוכנות היהודית החלו בבדיקת השטח להגשמת תוכניות בנייה גדולות, מרכז תרבות גדול נבנה, וארגון "הדסה" התכוון לפתוח במקום בית חולים מרכזי לשירות תושבי הנגב.
תושב באר שבע בשם אברהם דרורי סיפר לכתב "מעריב" בעיר: "יש גם קשיים רבים, אין ספק, אבל כולנו כאן מאמינים באמונה שלמה בעתיד הוורוד הצפוי לבאר שבע".
בצלאל נפתח מחדש בירושלים
המוסד הירושלמי ללימודי אמנות ועיצוב "בצלאל" עבר, כמו שאר המוסדות בעיר, תקופה קשה בימי מלחמת העצמאות, כשנותרו בו פחות מ־20 תלמידות ושישה מבוגריו נהרגו בקרבות. השבוע לפני 70 שנים, עם שובם של עשרות תלמידים ללימודים, חנך המוסד את פתיחתו במתכונת מלאה, בכיתות ללימודי רישום, ציור, פיסול, גרפיקה ואריגה.
עבודה של האמן יוסי שטרן, שהתבלט בתערוכה
ב־28 באוגוסט 1949 נפתחה בבצלאל תערוכה גדולה, שבה הציגו 24 בוגרי בית הספר את הישגיהם. מוצגי התערוכה חולקו למדורים שונים, בהתאם לרוח התקופה: "בשירות המדינה", "מוסדות ממשלתיים", "צבא", "האזרח", "התייר", "חינוך", "מסחר" ועוד.
מבקר האמנות של העיתון "דבר" לא רווה נחת מהתערוכה וכתב, בין השאר: "עם כל ההישגים האמנותיים הטכניים והמעשיים של התערוכה, ועם כל השיפורים, קשה להימנע מהרושם שאין לנו עדיין כל סגנון מקורי בשטחי האמנות השונים. בדרך כלל מנסים אמנינו הצעירים לסגל לעצמם נוסחאות צרפתיות, ובזמן האחרון גם אמריקניות, ולמזג אותן איכשהו עם רעיונות או נוסחאות שהם שואבים מעתיקות ארצנו, ממסורת העיטור הדתי ועוד. אך עדיין לא הושג כאן נוסח אמנותי חדש, שלם ומקורי".
עם זאת, המבקר שיבח אמן אחד בלבד, שלימים אכן יהפוך למאייר מפורסם בארץ: "מתבלט במיוחד יוסף (יוסי) שטרן, בחור צעיר שצפוי לו עתיד מזהיר בתחום הרישום, הקריקטורה והכרזה, שבהם הוא מתגלה כאמן במלוא מובן המילה".
דו"ח: "תנאים מזעזעים במחנות העולים"
ב־29 באוגוסט 1949 הגיש השופט שמואל לייבוביץ דו"ח מפורט, לבקשת ראש הממשלה, על מצב מחנות העולים בארץ. "התנאים מזעזעים ומבישים", נכתב בדו"ח, "שירותים רפואיים לקויים, אספקת מזון לא מספקת, לכלוך ועזובה בכל פינה, עלייה גדולה בעבריינות וייאוש ניבט מעיני המשתכנים". בסעיף ההמלצות ציין השופט לייבוביץ ש"דחוף מאוד לנסות להכליל את מדינת ישראל במסגרת התוכנית האמריקנית לשיקום אירופה ('תוכנית מרשל', שיושמה אחרי מלחמת העולם השנייה; ד"ס)".
אם וילדיה במחנה עולים, 1949
חידוש בתל אביב: רמזור
במודעה שפורסמה בעיתונות העברית ב־25 באוגוסט 1949 נמסר ש"בשבועות הקרובים יופעל בתל אביב, לראשונה, מתקן חשמלי לכיוון התנועה באורות אדומים, צהובים וירוקים, לאחר שהציוד שנקנה בחו"ל על ידי העירייה עושה את דרכו לארץ". הכוונה, כמובן, היתה לדווח לציבור שבעיר יותקן רמזור, אולם המילה "רמזור" טרם הומצאה ב־1949.
תל אביב היתה העיר השנייה בארץ להתקנת רמזור בכבישיה, אחרי שאחד כבר הותקן ביולי 1949 בחיפה - בצומת הרחובות בלפור והרצל. הירושלמים, מצידם, נאלצו להמתין עד 1955, ורק אז הותקן רמזור ראשון בעיר בצומת הרחובות קינג ג'ורג' ויפו.
הגבלות בנסיעה חקלאית
לשם הבטחת סדר באספקת ירקות ופירות, ובמגמה להדק את הפיקוח על הקיצוב ולהילחם בשוק השחור, פרסם משרד האספקה והקיצוב הנחיה הקובעת שהובלת המוצרים תתבצע מהמשקים לשווקים העירוניים אך ורק בשעות 24:00-16:00. כמו כן, נקבע באילו כבישים מורשות משאיות התוצרת לנסוע - כבישים שבהם יעמדו פקחים של משרד האספקה והקיצוב. נמסר שגורמים שיפרו את ההנחיות "יוענשו בכל חומרת הדין".
הנעלמים / עסקים שהיו
בית מרקחת שכונתי
גם היום עדיין פועלים מעט בתי מרקחת שכונתיים, אך רובם כבר נבלעו על ידי רשתות הפארמה והשאירו אותנו עם זיכרון נעים מהזמנים שבהם הרוקח/ת הכירו את כל מי שבא בדלתם, על מכלול כאביו וצרותיו הבריאותיות. במוסד שכונתי זה תמיד שרתה אווירה של כבוד וחשיבות, ועל הדלת היה תלוי שלט קטן עם שם הרוקח וכתובתו - שמא יזדקק מישהו לתרופה דחופה באמצע הלילה.
בית מרקחת שכונתי במרכז הארץ
הצרכנייה / פריטים מאז
פנקס חיסכון
בשנים ההן ניסו ההורים ללמד את ילדיהם לחסוך, והבנקים מצידם ערכו מסעות שיווק, שבמסגרתם חילקו לכל ילד קופת חיסכון, מתוך מגמה שדמי הכיס שלו לא יבוזבזו בקיוסק - אלא יישמרו בקופה. כל ילד החזיק גם פנקס חיסכון עטוף בפלסטיק שקוף (שעליו הדפיס הבנק קלישאה בנוסח "חסוך היום למען המחר"), ובכל פעם שהקופה רוקנה בבנק, רשם הפקיד בפנקס את הסכום שהתקבל.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
פיקוח על מוכרי הקרח
בעקבות תלונות רבות שהתקבלו במשרד האספקה והקיצוב בנוגע למוכרי קרח, הסתיים השבוע לפני 70 שנים קורס פקחים מזורז, שתפקידם (בתמונה) היה לארוב למוכרים בהגיעם לשכונה, להמתין בצד לתחילת המכירה - ואז לבדוק אצל הקונים אם לא הופקע מחיר בלוק הקרח שרכשו. הפקחים גם הוסמכו למדוד את יחידת הקרח שנרכשה ולוודא כי היא עומדת בגודל התקני
מוכר קרח // צילום: פריץ כהן, לע"מ
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו