הרצח של דביר שורק ז"ל הוא תמצית הגורל העברי

הנה הגורל העברי בתפר אחד: בתוך ימי האבל על מקום של רוח שהיה ואיננו לפני כמעט אלפיים שנה, על דרך אפרתה שבה רחל מבכה על בניה זה 3,500 שנה,מוטל תלמיד ישיבה עם פאות, חייל בצבא ההגנה לישראל, שסבו נרצח לפני 19 שנים בהר עיבל. ברגעיו האחרונים מחבק תלמיד הישיבה ספר שקנה במתנה למוריו, ספר על ניצולת שואה מהבלקן שחיברדויד גרוסמן. גרוסמן הוא אב שכול.

זו מלחמה איומה של אור וחושך, אמרה אמה של אורי אנסבכר הי"ד בראיון השבוע. ושוב אור וחושך, שוב גיל 19. בצד האחד עלם רגיש, עדין נפש, נשמה שאין לה סוף, ששב מקניית מתנות, ובידיו טקסטים, דפים כרוכים. בצד השני רוצח שמעולם לא היה חי. שיא של אור מול שיא של חושך.

משפחת שורק היא העידית של העם הזה, נשאי עתיד של רוח ותרבות המתגבהים מעל מגזרים. האב יואב הוא עיתונאי ואיש רוח, אדם שיודע לברוא תודעות. האם רחל עוסקת באמנות. האחות נועה - משוררת. בית של רגישות ושל יופי. אומרים שהטובים ביותר וכולי: אכן הטובים ביותר. אבל לא רק בגלל סגולתם. לפעמים משום שהם מוכנים לגור בסמוך לגבולות ארצנו, שם מסוכן יותר.

הרב בנימין הרלינג ז"ל

האב יואב הוא חבר ותיק. ממקימי מוסף "שבת" של "מקור ראשון", מוסף לתרבות, הגות ותורה, שאותו ערך במשך שנים. פרסם את הספר "הברית הישראלית" ועורר הדים. הקים וערך את המגזין "סגולה". הקים גם את כתב העת "השילוח" ומונה לעורכו. הוא אחד מנושאי הדגל של בשורת ההתחדשות הדתית, היציאה מקיפאון הגלות. והוא מבוע של מילים, איש של ביטוי. אתמול, בקבוצת עיתונאים שאני חברה בה, כתב האיש היצירתי הזה רק ארבע מילים: ה' נתן, ה' לקח. כך בשעת בוקר, כשבנו מוטל לפניו. לא ניסיתי למנוע קולי מבכי. געיתי. אנשים עצומי אמונה הם.

אחרי בשורת המתכת הזאת, שהפכה את בטני, נסעתי עם הילדים לתערוכת "צה"ל שלנו". מיצג מרגש של הצבא החזק במזה"ת. ראינו שם מערכות משוכללות ליירוט טילים, מטוסים מתקדמים, טכנולוגיות מודיעין כמעט אלוהיות, וטנקים וצוללות - אך מה כל אלו שווים כשמחבל חמוש בכלי מטבח פשוט מחורר את גופו של בן 19, לא חמוש, ולאיש אין מושג מה עושים מול זוועות כאלה הנשלחות בגלים אל חופינו מדי כמה שבועות. כאילו בלתי נמנע שדם יהודים ישקה את האדמה.

חייל יהודי עם פאות. דביר שורק ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה

אנחנו בוכים את הדביר שנשרף. בעוד יומיים נצום עליו. ודביר שורק, אדם רך, גלעין של פרי, נגדע. חיי התום שלו, נעים בין רבי נחמן מברסלב לדויד גרוסמן, נכבו. הוא לא יהיה עוד, במובן הפיזי של היות. קצר פה כל כך האביב.