תפקיד ישראל מול איראן: סיוע מודיעיני

אי אפשר לנתק את הידיעה על שותפותה למעשה של ישראל בקואליציה שנאבקת כעת באיראן במפרץ הפרסי, מהמערכה הכוללת שמנהלת ישראל נגד איראן בשנים האחרונות.

המערכה הזאת - שהחלה בעשור הקודם במאבק לשלילת נשק גרעיני מאיראן, ועברה להתמקד בשנים האחרונות במניעת התבססותה בסוריה ובניסיונות להגביל את כמותם ואיכותם של אמצעי הלחימה שהיא מפיצה באזור, בעיקר לחיזבאללה - הפכה את ישראל למומחית מספר 1 בעולם לסוגיה האיראנית. לא מדובר בדיון תיאורטי־אוניברסיטאי, אלא בהתמחות מעשית, שילוב של מודיעין ומבצעים שמוכרים במערכת הביטחון כ־מב"מ (המערכה שבין המלחמות).

המאבק הזה כלל, בצידו הגלוי למחצה, אינספור מבצעים ותקיפות (הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, דיבר על יותר מ־1,000 פעולות בשנים 2018-2017), ובצידו הגלוי פחות פעילות מודיעינית ענפה שנועדה לשים את ישראל צעד אחד לפחות לפני היריב השיעי, וראשו האיראני.

למעשה, הדומיננטיות המודיעינית הישראלית באזור היא כה גדולה, עד שישראל ניצלה אותה גם למחוזות נוספים. בשנותיה האחרונות של מלחמת האזרחים בסוריה היתה ישראל גם המובילה במעקב אחרי כוחות דאעש בסוריה; הידיים שפעלו היו לרוב ידיים מערביות, אבל המידע היה לא פעם כחול־לבן, כפי שהעיד בכמה מקרים ראש המוסד, יוסי כהן, שאמר כי מודיעין ישראלי הציל חיים של אלפים במזרח התיכון ובמדינות המערב.

מכאן שלא מפתיע לגלות שגם בנעשה כעת במפרץ הפרסי מסייעת ישראל לידידותיה הגלויות יותר (במערב) ופחות (בנסיכויות הנפט ובמפרץ). אפשר להעריך שמדובר בסיוע מודיעיני בעיקרו, ופחות בסיוע מבצעי. לא רק מהטעם שספק אם מערכת הביטחון הישראלית תסתכן בחשיפת פעילות מבצעית בפני זרים שאינם אמריקנים (וגם זה במשורה), אלא כי שותפות ישראלית מבצעית פעילה בקואליציה בינלאומית עלולה להיות חרב פיפיות: בדיוק כמו במלחמת המפרץ הראשונה והשנייה, מצופה מישראל לשבת מאחור, בידיעה שפעילות גלויה מצידה עשויה להיות מנוצלת על ידי היריב - במקרה הנוכחי, האיראני - כדי לחבל במאמץ העיקרי.

עם זאת, ספק אם ישראל אינה פועלת עצמאית כנגד יעדים שהיא מגדירה ככאלה שמסכנים את הביטחון הלאומי שלה. תקיפות כאלה מתבצעות בסוריה לרוב, אבל אפשר להניח שלא רק; בשבועות האחרונים דווח פעמיים על תקיפות מסתוריות (סמוך לעיר תיכרית בצפון עיראק ובאזור בגדד), שכוונו נגד מחסני טילים של משמרות המהפכה האיראניים, שיועדו כנראה לעבור לסוריה בשיירות יבשתיות במטרה להימנע מתקיפת המשלוחים האוויריים. בשני המקרים טענה התקשורת הערבית כי ישראל עומדת מאחורי התקיפות; בישראל העדיפו שלא להתייחס לדיווחים.

ועדיין, חשוב לזכור: במאבק באיראן, ישראל היא לא נושאת הדגל, וכדאי שלא תהיה. לא רק במאבק הנוכחי, המיידי, סביב חופש השיט והפעילות הצבאית במפרץ הפרסי, אלא גם במאבק הרחב יותר - נגד תוכניתה הגרעינית, יכולות הטילים שלה והפצת הטרור על ידיה למדינות האזור. את המאבק רצוי שתמשיך להוביל ארה"ב, יחד עם מדינות נוספות (אפשר לקוות שאירופה תגלה קצת יותר מעורבות גם בעניינים שאינם קשורים במישרין בנכסיה הכלכליים). תפקידה של ישראל הוא לסייע מאחור, בעיקר מודיעינית, ולדאוג לשמר הרתעה בגבולותיה, כדי להבטיח שהמתיחות במפרץ לא תזלוג גם למזרח התיכון.