חרקים ונהנים: "קונוס החגבים המטוגנים עמד בתערוכה במשך שבועיים וכל יומיים הייתי צריכה למלא אותו מחדש כי נגמר", מספרת עמית איתן (26), סטודנטית לתקשורת חזותית בבית הספר בצלאל, ש"החגבית", המיזם שיצרה במסגרת תערוכת הגמר של בית הספר, מנסה להנגיש את אכילת החרקים לציבור הישראלי.
"העולם לא עומד בקצב הגידול באוכלוסייה ומחפשים מקורות מזון חדשים כמו חרקים", מסבירה איתן את מה שעומד מאחורי המיזם המעניין. "חגבים נאכלים במדינות עולם שלישי, אבל המערב פחות פתוח לרעיון של אכילת חרקים שנושא מטענים תרבותיים שליליים. החלטתי להתמקד במין מקומי ישראלי שידבר לקהל בארץ וכשחקרתי את הנושא גיליתי שחגבים הם כשרים ולכן הם מזון שפונה כמעט לכולם והכשרות גם גורמת לו להישמע אכיל יותר. יש היסטוריה של אכילת חגבים בתימן ובמרוקו, אז זה משך אותי".
יאמי? // צילום: עמית איתן
"אני עצמי לא טיילתי במזרח, אבל אני יודעת שחגבים נמכרים שם בשווקים בכמויות והרבה ישראלים מכירים את זה משם. הבעיה היא ששם זה באמת לא נראה מזמין ולא מגרה. אני מגיעה מעולם של עיצוב, וניסיתי להבין איך אפשר באמצעות מיתוג לשנות תפיסה חברתית ולגרום לאנשים לעכל אכילת חגבים יותר בקלות. בחרתי בקונספט של 'אוכל רחוב', אבל לקחתי אותו למקום מגרה יותר ומושך באמצעות עיצוב קליל, צבעוני ועם 'וייב' צעיר שקצת מאזכר את המזרח. התוצאה הייתה 'החגבית' – משאית אוכל רחוב נודדת. 'החגבית' מגיעה אל האנשים – כמו שהארבה נודד ממקום למקום – ומפיצה את בשורת החגבים כשהיא מציעה שישה מוצרים שונים, כשהמוצר הבסיסי הוא 'חגצ'יפס' – צ'יפס חגבים מטוגנים בשלמותם שנמכרים בקונוס נייר. הכי פשוט והכי עממי".
מלבד צ'יפס החגבים, מציעה 'החגבית' גם "חגמיץ" – מיץ חגבים בטעמי פירות; "חגשוק" – חטיף חגבים עם ירקות מיובשים: קישוא, סלק ועגבניות; "חגקאו" – שוקולד חלב, מריר או לבן עם שבבי חגבים; "חגביס" – ממתק של חגב בודד בציפוי שונה לדוגמא קרם חלב ופיסטוק; "חגתה" – תיונים מעשבים שונים עם שבבי חגבים. יאמי.
טעמה בעצמה את המוצרים // צילום: עמית איתן
את החגבים רכשה איתן בחווה של יגל כוכבי, סטודנט לחקלאות שפועל לעידוד אכילת חרקים, וטיגנה אותם במחבת של דירת השותפים. "החברים התמודדו עם זה בכבוד", היא אומרת, "וזה אפילו היה די מצחיק, ועדיין יש במקפיא עוד חגבים קפואים".
התגובות למיזם היו מעורבות: "היו כאלו שאכלו והיו גם כאלו שנגעלו וסירבו לנסות, אבל היו גם אנשים שטעמו אחרי שאמרו שבחיים הם לא יגעו בזה... אני יודעת שיש גם טבעונים שבעד אכילת חגבים כי הגידול שלהם פחות מזיק לסביבה".
את בעצמך אכלת?
"ידעתי שאני לא יכולה לשווק חגבים בלי לטעום אותם ולכן באתי מאוד פתוחה לרעיון, אבל כשאתה מסתכל בצלחת ורואה את כל היצור לפניך – עיניים, רגליים, הכול – זה היה לי קשה. אחרי עשר דקות הכנסתי לפה ואחרי החגב הראשון הבאים בתור כבר נאכלים בקלות. המרקם קריספי והחגב מקבל את הטעם של התיבול".
יהיה המשך למיזם מחוץ לתערוכה?
"כרגע זו הצגה של קונספט חד פעמי, אבל הייתי שמחה שזה יתפתח מחוץ לגבולות האקדמיה כי אני באמת מאמינה ברעיון ולמדתי שאנשים פתוחים לזה יותר משחשבתי. כמובן, אם יצוץ איזשהו שיתוף פעולה או מקור השקעה אני חושבת שיש לזה מקום בעולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו