לא כך חשב אהוד ברק לסיים את הקאמבק הפוליטי שלו, שהחל בקול תרועה רמה, סרטונים ויראליים ונאומים חוצבי להבות. במשך שבועות תכנן את המהלך שהיה אמור להחזירו למרכז הבמה הפוליטית, אולי אפילו כמועמד לראשות הממשלה. השבוע זה נגמר. הסיכוי שהמדורג במקום העשירי ברשימת "המחנה הדמוקרטי" ייכנס לכנסת שואף לאפס.
אחרי כל הדיבורים על "מפץ", מזכירה החבירה של ברק וסתיו שפיר למרצ את הבאזז שקדם להקמת "התנועה החדשה" שהביאה להצטרפות ניצן הורוביץ למפלגת השמאל - הרבה רעש בתקשורת, כמעט אפס תוצאות בקלפי.
כמו אז, כך גם עכשיו, נאלצים חברי מרצ הוותיקים לשלם את המחיר ולהידחק לאחורי הרשימה כדי לאפשר למצטרפים החדשים להצטופף יחד פנימה, ולראות אותם בעוד כמה חודשים חוגגים במזנון הח"כים בעוד הם נותרו בבית. לזכותו של ברק ייאמר כי הפעם לא נטש את חבריו, אלא דאג להם לסידור עבודה מכובד וכרטיס כניסה לבית הנבחרים רגע לפני שישוב לביתו, לעסקיו חובקי העולם ולפסנתר הניצב בסלון.
היתרון הגדול של גוש השמאל כתוצאה מהמהלך, הוא שמרצ התרחקה מקו הסכנה של אחוז החסימה. אם בימין ייסגרו בשבוע הבא הרשימות עם שתי מפלגות מימין לליכוד, ייאלץ נתניהו לנהל את קמפיין הבחירות שלו עם יד קשורה מאחורי הגב כדי לוודא שאף אחת לא תיפול כמו בפעם הקודמת, בעוד בני גנץ ויאיר לפיד יוכלו להתנפח על חשבון מפלגות גוש השמאל ללא חשש.
לכן החיבור השבוע, אף שלא מדובר במפץ של ממש, אפילו לא מפצון, טומן בחובו בשורה לא פשוטה לנתניהו ויאלץ אותו ככל הנראה לפעול לחיבור מקביל גם בימין. בדיוק הפוך ממה שקרה בפעם הקודמת, אז החיבור באיחוד מפלגות הימין דחף את בני גנץ ויאיר לפיד זה לזרועותיו של זה ולהקמת כחול לבן כאלטרנטיבה העיקרית לשלטון נתניהו.
החיבור הוא גם בשורה טובה ליו"ר מפלגת העבודה החדש, עמיר פרץ. לא רק שהוא מבדל אותו ואת מפלגת העבודה ממפלגת השמאל המובהקת שקמה זה מכבר - מה שיאפשר לו להגשים את תוכניתו לנסות לקחת קולות מהימין - אלא שהמהלך גם עושה סדר אצלו בבית, אחרי ששפיר, המורדת המרכזית שהפסידה לו בפריימריז ולא נתנה לו יום אחד של חסד, פרשה ועימה ככל הנראה עוד כמה מאות פעילים החושבים כמוה, מותירים את פרץ בעל הבית היחיד על מפלגתו.
שטיח לרגלי העולים
מאז פוזרה הכנסת והוכרזו הבחירות, לא היה סקר אחד שהעריך כי לגוש הימין יהיה רוב של 61 הנדרש על מנת להבטיח את המשך שלטונו של נתניהו. בשבוע האחרון עסקו כל המפלגות בחיבורים ובהיערכויות לקראת סגירת הרשימות בשבוע הבא, אולם כל איחוד או פילוג, מימין או משמאל, לא משנה את מפת המנדטים שלפיה לימין אין כרגע רוב.
הסיבה אינה קשורה לא לאיילת שקד ולנפתלי בנט וגם לא לברק ופרץ. היא לא תשתנה אם יהיה מגה־איחוד בימין או אולטרה־פילוג בשמאל. היא קשורה אך ורק במפלגה אחת של אדם אחד - אביגדור ליברמן. לפי המצב בסקרים, ברצותו נתניהו ימשיך וברצותו ייפול. שמונת עד עשרת המנדטים שהוא מקבל (תלוי בסקר) הם לשון המאזניים של בחירות 2019 ב', ובמטה הליכוד שברו עד כה את הראש איך לשנות את התמונה ולקלף מליברמן כמה שיותר מנדטים שעשויים להיות קריטיים ברגע האמת.
המטה הרוסי הוקם "בחסות" ליברמן. נתניהו // צילום: אי.אף.פי
בשבוע שעבר הושק המטה הרוסי של הליכוד. יהיה זה מטה מנופח ועתיר תקציב. ייקחו בו חלק דמויות מוכרות מאוד ואהודות על הציבור דובר הרוסית כזאב אלקין ורוברט אילטוב. אחרי שורה של סקרים ומחקרים גיבשו בליכוד את האסטרטגיה להתמודדות מול ליברמן. המסקנות שעלו הן כי מצביעיו המסורתיים של ליברמן פחות מתעניינים בזהות רה"מ והרבה יותר בנושאי דת ומדינה. כשליברמן אומר שיתמוך במפלגה הגדולה ביותר לרובם אין בעיה עם זה. כשהוא מבטיח שיפעל לממשלה ללא חרדים, זו מבחינתם הבשורה הגדולה ביותר.
לכן החליטו בליכוד ללכת למתקפה על קהל היעד דווקא מכיוון אחר. להציג את ליברמן כמי שמנציח את בעיית העולים החדשים ולא כמי שיכול לטפל בה. בעוד הקמפיין העיקרי של הליכוד בשפה העברית יהיה התעלמות כמעט מוחלטת מהאיש, בשידורי התעמולה בשפה הרוסית יהדהדו בליכוד את המסר שלפיו בעוד הציבור הרוסי הוכיח כי הוא יכול להשתלב בישראליות הוותיקה כמעט בכל תחום מתחומי החיים, דווקא בייצוג הפוליטי הוא ממשיך לתמוך במפלגה סקטוריאלית, דבר הפוגע במעמדו ובתדמיתו.
יתרה מכך, יטענו בליכוד, ליברמן יודע שאם יפתור את בעיות העולים, בעיקר בנושא הפנסיות, מפלגתו למעשה תאבד את הלגיטימיות שלה מלהתקיים, לכן הוא מטרפד כל הצעה שנועדה לפתור את הבעיה. רק במו"מ האחרון, זה שהתפוצץ בסוף, הסכימו כבר בליכוד לתת לכל עולה פנסיה תקציבית בסך 70% משכר המינימום וכל זה בעלות כוללת של כ־2.5 מיליארד שקלים. מי שלא לקח את זה הוא ליברמן, שלא מעוניין כאמור לפתור את בעיית הפנסיות.
קמפיין הליכוד יציע לעולים להשתלב במפלגת השלטון ולהיות חלק מההנהגה. בכירי המטה הרוסי יתקפו את ליברמן על הפער העצום בין דיבוריו ומעשיו בפועל ויתחייבו כי הליכוד ידאג בעצמו לנושא הפנסיות והדיור הציבורי. בשלב כלשהו בקמפיין יתחייב נתניהו בעצמו כי תיק העלייה והקליטה יישאר בידי הליכוד על מנת להבטיח בפעם הראשונה כי נושא העולים מטופל מבלי לסמוך על אחרים.
הם יודעים שליברמן ינסה לגרור את הליכוד ואת הסיעות החרדיות לעימותים קולניים בתקשורת, ולכן ההחלטה היא להתעלם ממנו. ככל שמדובר בשפה העברית. אם יצליחו או לא, זו כבר שאלה אחרת.
התקוממות צפויה
רוב שרי הממשלה ממנים עם כניסתם לתפקיד צוות חדש ומנכ"ל חדש למשרדם, שכן מדובר במשרות אמון שהמינוי להם הוא בסמכות השר, ללא מכרז כתנאי קבלה מחד, וללא צבירת ותק או צורך בשימוע לפני פיטורים מאידך. רק מעטים מהשרים מותירים את המנכ"ל הקודם של השר שהיה לפניהם, וזאת כמובן אם השר החדש מוצא את מידת האמון המתאימה שתאפשר להם לעבוד יחד.
לכן השאלה שהתעוררה השבוע בדבר פיטוריה של מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור בידי השר הנכנס אמיר אוחנה אינה שאלה חוקית, שכן החוק בוודאי מאשר זאת, אלא בתחום הנורמות.
החוק והוראות היועמ"ש (שאף מחמירים מהחוק) קובעים נהלים ברורים של אסור ומותר בזמן ממשלת מעבר (אגב, מונח חוקי מושאל מהעבר שאינו קיים בחוק הנוכחי), ואין כל סיבה להחמיר יותר מהם. הטענה כאילו מדובר במינוי זמני ולכן אין לשר סיבה למנות מנכ"ל חדש לפי טעמו, מופרכת ביסודה. אם כבר, ההפך הוא הנכון.
המטרה: הרחבת הרשימה. בנט ושקד // צילום: מרים צחי
אם שר שנכנס לתפקידו מרגיש שנוסף על כל המגבלות החלות עליו, בשל זמניותו ובשל נוהל ממשלת מעבר המונע ממנו קבלת החלטות כבדות משקל, הוא צריך גם להתמודד עם מנכ"ל שאותו ירש ועלול להערים קשיים נוספים על תפקודו, חובה עליו למנות אדם שיראה איתו עין בעין ולא להיות עסוק במלחמות וכיפופי ידיים כל חודשי כהונתו הקצרים. זאת, בהנחה שאכן מדובר בכהונה קצרה, כי בפוליטיקה הוכח לא פעם שאין דבר יותר קבוע מהזמני.
(אם היה אפשר, כדאי היה לשאול את שמעון פרס שניהל קמפיינים סוערים למינויו ליו"ר זמני של מפלגת העבודה פעם אחר פעם).
אבל הטענה ההזויה ביותר, שנשמעה על פי כמה דיווחים מפי גורמים בפרקליטות, היא כי מינוי המנכ"ל החדש נועד להשפיע על מינוי פרקליט המדינה הבא. מי שבוחר בפועל את הפרקליט הוא היועץ המשפטי לממשלה. הוא גם זה שעומד בראש ועדת האיתור לתפקיד. אך היועמ"ש לא בא לבד לוועדה אלא עם עו"ד נוסף שאותו הוא ממנה בעצמו. נציב שירות המדינה חבר גם הוא בוועדה. נוסף על שלושתם, חברים בוועדה שופט בדימוס, שאותו ממנה נשיאת העליון. וכן נציג האקדמיה הממונה על ידי הדיקנים בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות. עד כאן - לשר המשפטים אין למעשה כל נגיעה ושום קשר למינויים של חברי ועדת האיתור.
נוסף על החמישייה הזאת חבר בוועדה גם מנכ"ל משרד המשפטים, שהוא מינוי מובהק של השר. כלומר, אחד בלבד מתוך שישה אמור לייצג את עמדת השר הממונה בשאלה מי יהיה הפרקליט. אבל הביקורת הקטלנית על אוחנה מפי גורמים באופוזיציה ובתוך משרד המשפטים מבקשת למעשה כי גם את הנציג הבודד הזה יש למנוע משר המשפטים מלממש.
חזון הימין הרחב
בשבועות האחרונים ניהלה איילת שקד ויכוח עז עם נפתלי בנט לגבי המשך דרכה של מפלגת הימין החדש. הוויכוח לא נסב על המקום הראשון, אלא סביב שאלת האלקטורט שאליו תפנה המפלגה בבחירות. בנט היה משוכנע כי יש ציבור ימני מאוכזב־נתניהו גדול ובעל פוטנציאל רב. אם בבחירות הקודמות היו כמה אופציות כמו הימין החדש, משה כחלון ומשה פייגלין, בסיבוב הזה נותרה הימין החדש האופציה הריאלית היחידה. אם לא נרוץ לבד, סבר בנט, מאוכזבי נתניהו בימין עשויים לתמוך בלית ברירה בכחול לבן או בליברמן, ולהביא להקטנת גוש הימין.
שקד לא השתכנעה. בחזונה היא מובילה מפלגה גדולה וכללית שיש בה הכל מהכל: חילונים עם חרד"לים, ליברלים ושמרנים, גברים יחד עם נשים. כל עוד התנהל הוויכוח לא יכלו השניים לסגור על שיתוף פעולה. ביום חמישי שעבר הודיע בנט לשקד כי השתכנע שצריך ללכת בדרכה.
המהלך שמובילה שקד, אם יצלח, יהיה גדול ומקיף מאי פעם. לא רק הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי. אלא גם עוצמה יהודית וגם זהות של פייגלין. לכולם יש מקום ברשימה בראשותה ובכוונתה לנהל מו"מ עם כולם על מקום ברשימה.
מבדל את העבודה ממפלגות השמאל. עמיר פרץ // צילום: ראובן קפוצינסקי
מי שמעורר קשיים הוא בעיקר הרב רפי פרץ, שייאלץ כנראה לוותר על המקום הראשון ומתנגד נחרצות לשיטת הריצ'רץ' שמובילה שקד. נתניהו, שעל פי גורמים פעל מאחורי הקלעים לטרפד את הצבת שקד במקום הראשון, יחשוב על כך פעם נוספת בעקבות המהלכים בשמאל.
אבל שקד נערכת גם לתרחיש שבו המגעים מתפוצצים והימין החדש תתמודד לבד. במקרה כזה, היא אומרת, יש כמה שמות מעניינים ומפתיעים שיוצבו ברשימה. היא מסרבת לנקוב בשמם וגם לא לרמוז (למשל, האם מדובר בעיתונאים ינון מגל ושמעון ריקלין).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו