70 שנים אחרי

רגע היסטורי: מלחמת העצמאות הסתיימה

אף שחלפו ארבעה חודשים מאז המבצע הצבאי האחרון של צה"ל ("מבצע עובדה", מארס 1949) וקרבות מלחמת העצמאות פסקו - עדיין היתה ישראל שרויה פורמלית במצב מלחמה, שכן הסכמי שביתת הנשק בינה לבין ארצות ערב טרם הושלמו.

ואולם, השבוע לפני 70 שנים, בתום חודשי משא ומתן קשים עם המדינה הערבית האחרונה, סוריה, הגיעו לסיומן השיחות בין הצדדים, שהחלו בינואר 1949 ברודוס, בתיווך האו"ם. הבעיה העיקרית בהשגת הסכם שביתת הנשק היתה שהצבא הסורי שלט בתום הקרבות בשטח שלפי תוכנית החלוקה נועד להיות חלק ממדינת ישראל. בסופו של דבר, הושג הסכם מעורפל, ולפיו הצבא הסורי ייסוג לגבול הבינלאומי, וכל השטחים שהוחזקו על ידיו ממערב לגבול הבינלאומי ייהפכו לאזורים מפורזים. ישראל ראתה באזורים אלה שטחים שמותר לה לקיים בהם פעילות חקלאית־אזרחית, ואילו הסורים התנגדו לכך - עובדה שגרמה במשך השנים לתקריות אש רבות.

הצדדים התכנסו ב־20 ביולי 1949 לטקס חתימה על הסכם שביתת הנשק, שהתקיים באוהל בסמוך לקיבוץ מחניים. מייד לאחר מכן הוחזרו לישראל 39 אנשי המושבה משמר הירדן, שישבו בשבי הסורי יותר משנה, מאז נפילת המושבה ביוני 1948.

יום חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה סימן את סופה הרשמי של מלחמת העצמאות, שהחלה ב־30 בנובמבר 1947, ובה נפלו 6,000 ישראלים, גברים ונשים - כאחוז אחד מכלל אוכלוסיית המדינה עם הקמתה.

שר האוצר נגד האופוזיציה: "לא הכל שחור במדינה הזאת"

המצב הכלכלי הקשה, לצד משטר הצנע והקיצוב, מעוררים תסיסה והתמרמרות בציבור, ובשבועות האחרונים כמעט לא עובר יום ללא הפגנות. השבוע לפני 70 שנים התפתחה תגרה אלימה בהפגנה שבה השתתפו מאות, ובה נפגעו כמה שוטרים - ו־11 מפגינים נעצרו.

כרזה לקיצוב מזון // באדיבות הארכיון הציוני

במגמה לעצור את ההידרדרות התכנסה הכנסת לדיון מיוחד. הנואם המרכזי היה שר האוצר, אליעזר קפלן, שאמר: "האופוזיציה מייצרת תבערה בכל נושא וממהרת לשפוך שמן על כל מדורה. מנהיגיה ניחנים בקוצר רואי משווע ובחוסר אחריות לאומית בסיסית כלשהי. האם יש לאופוזיציה, המתלהמת באובססיה חולנית, הצעה כיצד להאכיל מאות אלפי פיות והמוני עולים ללא תוכנית קיצוב מאורגנת ומסודרת?"

השר קפלן הזהיר ש"הפעילות השלילית שלכם עלולה לערער את יסודות המשק, היא מייצרת חרדה עצומה, הורסת את יסודות האמון, מבריחה מכאן משקיעי חו"ל ועשויה לגרום לאסון כלכלי שלא בצדק, שכן לא הכל שחור במדינה הזאת".

כדי להוכיח את טענתו מנה השר את רשימת הישגיה של ישראל. הוא סיפר שמאז קום המדינה, שנה קודם, הוקמו בארץ כבר יותר מ־150 מפעלי תעשייה ומלאכה ("ממוצע של מפעל בכל יומיים"), והמפעלים צפויים לייצא בשנה הקרובה ביותר מ־20 מיליון לירות.

לדבריו, הפריון התעשייתי עלה בשנה האחרונה ב־75 אחוזים בממוצע, 30 אלף יחידות דיור נמצאות בבנייה, חלק גדול מ־150 אלף העולים שעלו בחצי השנה האחרונה מצאו תעסוקה, וכך גם רוב החיילים ששוחררו מהצבא.

הוא הוסיף ואמר שמספר משלמי מס ההכנסה עלה מ־88 אלף נישומים ל־125 אלף, וסיים באומרו ש"כל מי שיסיט עיניו ממחזות האימה שאותן מציגה לנו האופוזיציה יראה שיש כאן גם הרבה מקום לאופטימיות".

בקרוב: רדיו נייד לכיס, עם סוללה!

הביקוש למקלטי רדיו בארץ הרקיע שחקים ב־1949: שידורי קול ישראל החלו להיקלט באזורים רבים ושעות השידור היומיות הורחבו, וגם המוני העולים ביקשו להאזין לתחנות רדיו שבארצות מוצאם, כדי להישאר בקשר עם שורשיהם בגולה. באותם ימים מקלטי רדיו טרם יוצרו בארץ, והיבוא שלהם נעשה במשורה, בשל ההגבלה על הוצאת מטבע זר שהושתה על היבואנים.

ילדי קיבוץ ראש הנקרה מאזינים לרדיו // צילום: משה פרידן, לע"מ

חברת אמקור, שהוקמה בתחילת 1949, הודיעה על כוונתה להקים בחולות הרצליה בית חרושת למקלטי רדיו, אולם מפעל אחר בשם "כל חשמל", שנפתח השבוע לפני 70 שנים ביפו, הקדים אותה והציע מקלטי רדיו מתוצרתו לכל דורש.

מחיר התענוג לא היה נמוך כלל: בזמנים שבהם משכורת ממוצעת של פועל עמדה על כ־50 לירות בחודש, נעו מחירי מקלטי הרדיו בין 30 ל־80 לירות - ואף יותר.

במפעל "כל חשמל", שהוקם על ידי עולים חדשים מצרפת יחד עם בעלי הון מאירופה שהחזיקו במפעלים לייצור חלקי רדיו, הרכיבו 12 פועלים את רכיבי מקלט הרדיו בתוך תיבות עץ. בעלי המפעל הודיעו בתדריך לעיתונאים שבתוך כמה שבועות יעבדו במקום 50 פועלים, שייצרו כ־400 מקלטי רדיו בחודש.

בנוסף, הם הבטיחו לייצר את "ההמצאה האחרונה שהגיעה מאירופה - מקלטי רדיו קטנים המופעלים על ידי סוללה, שאפשר להכניסם בקלות לכיס החולצה".

דיווח: "15 אלף ישראלים מבקשים להגר לארה"ב"

סופרו התל־אביבי של העיתון האמריקני "הראלד טריביון" דיווח השבוע לפני 70 שנים ש"בקונסוליות האמריקניות בישראל הצטברו יותר מ־15 אלף בקשות של ישראלים השואפים לקבל הגירה לארה"ב". לדברי העיתונאי, הסיבה העיקרית לרצון ההגירה היא "המשבר הכלכלי החמור השורר בישראל". מבין הבקשות, יש כ־3,000 פונים המודים שבאו לישראל רק כדי להגר ממנה הלאה לארה"ב.

מחיר אחיד לתספורת

השבוע לפני 70 שנים התברר שיש מי שמרוצים מכך שמשרד האספקה והקיצוב קובע מחירים אחידים למוצרים ולשירותים בכל הארץ: כך, למשל, מחיר תספורת לגבר היה 200 פרוטות בתל אביב ו־150 פרוטות בירושלים, אולם ב־24 ביולי 1949 קבע משרד הקיצוב מחיר אחיד של 160 פרוטות לתספורת. בעוד הספרים בתל אביב הורידו את המחיר, לספרי ירושלים ניתנה כעת רשות להעלות מחירים, והם הפנו כל לקוח מתלונן לצו שהוצג על הקיר.

מספרה בירושלים //צילום: משה פרידן

הליליפוטים רוצים הנחה

שבעת החברים נמוכי הקומה של להקת "ליליפוט" עלו לאחרונה לארץ, והשבוע לפני 70 שנים הגיעו לפגישה עם פקידי האוצר בקריית הממשלה שבשרונה. השבעה, שהתפרסמו עוד ברומניה, ביקשו להתחשב במצבם ולשחרר אותם ממס השעשועים שנגבה מהם על הופעותיהם ברחבי הארץ. במהלך הפגישה הפשילו השבעה את שרווליהם והציגו לפקידים את מספרי האסיר שנצרבו על זרועם באושוויץ, שם שימשו שפני ניסיון של ד"ר יוזף מנגלה. סיפורם של חברי להקת "ליליפוט" שולב ב־2010 בסרט הקולנוע הישראלי "פעם הייתי", בבימויו של אבי נשר, כשבית הקולנוע בחיפה שאותו ניהלו בזמנו שולב בעלילה.

הנעלמים / מקצועות שהיו

מוכר סברס

מוכרי הסברס היו מגיעים לשכונה עם עגלה וצועקים "סברס קר! סברס קר!", ומייד היו מתקבצים לידם רבים מבני השכונה - כאלה שהיה להם גרוש מיותר לבזבז, לצד כאלה שציפו לקבל "כיבודים" מהחברים. עקרות הבית היו יורדות עם כלי וממלאות אותו בחצי תריסר סברסים כקינוח טבעי וטעים לארוחת הצהריים. לכולם היה המוכר מקלף את הסברס בחיתוך מיומן משני קצותיו, תוך סילוק זריז של הקליפה הקוצנית.

מוכר סברס // צילום: אפרים אילני

הצרכנייה / פריטים מאז

מגן אף

פריט שהיה בשימוש בקיץ והיה אהוד בעיקר על המבוגרים מאוד, שנהגו לשבת שעות על כיסא נוח בחוף הים, מול השמש היוקדת, וביקשו להגן על העור העדין של אפם. מוצר הפלסטיק, בצבע לבן, היה מורכב על גבי מסגרת משקפי השמש, בחלק שבין שתי העדשות. בתום שעות של שיזוף נותר האף בצבע לבן־ורדרד, בצורה שהזכירה לרבים ליצן פורים שפידר את אפו בפודרה.

צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין

חריש נגד עכברי השדה

בניהולה של המחלקה להגנת הצומח התקיים ב־25 ביולי 1949 מבצע לחיסול אוכלוסיית העכברים בשדות החקלאיים, שנזקם נאמד באותה שנה בכשליש מיבולי הגרעינים. מכת העכברים פשטה כמגיפה בכל הארץ עקב שנת הגשמים הברוכה, שגרמה לריבוי צמחי הבר בשדות. במבצע, שנוהל על ידי פקחים חקלאיים, נחרשו ביום אחד כל השדות החקלאיים (בצילום) ופוזרו גרגירי רעל - צעדים שהביאו להשמדת מרבית אוכלוסיית המזיקים.

צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו