הידועות בציבור

בחזונו, רואה שר החוץ ישראל כץ חיבור יבשתי אזורי חדש־ישן שישנה את פני המזרח התיכון. משני צידיו - נמל חיפה ועיר הנמל הסעודית דמאם, שלחוף המפרץ הפרסי. בדרך יקומו לתחייה גם חלקים מתוואי מסילת הרכבת החיג'אזית, ששלוחה שלה חיברה עד 1946 בין צמח שלחוף הכנרת לבין העיירה דרעא שבסוריה. במודל המסילה של שנות ה־2000 סוריה אמנם לא בתמונה, אבל סעודיה - חזק בפנים. 

רה"מ בנימין נתניהו והשר כץ שוחחו על התוכניות הללו עם שליחי הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלאט. האמריקנים אהבו את הרעיון ושילבו אותו בחלק הכלכלי של "עסקת המאה" שלהם.

התוכנית הוצגה לציבור כבר לפני שנתיים, אבל עכשיו היא חוזרת למרכז השיח המדיני באזור. כץ העלה אותה בשיחות שקיים רק לפני שבועיים עם עמיתיו באבו דאבי וקודם לכן בעומאן. התגובות היו מנומסות עד אוהדות.

כץ ונתניהו מכנים את המיזם "מסילות לשלום אזורי". הוא נועד לחבר כלכלית ואסטרטגית את סעודיה ומדינות המפרץ, דרך ירדן, לרשת הרכבות הישראלית ולנמל חיפה; לייצר "נתיבי סחר אלטרנטיביים", זולים ומהירים ובעיקר בטוחים יותר, על רקע האיום האיראני המוחשי על הנתיבים הימיים במפרץ הפרסי.

גם בסעודיה מכירים היטב את תוכנית המסילות. עקרונית, הסעודים בעד. גם ירדן היא חלק אינטגרלי מהחזון במסגרת עיסקת המאה: רכבת העמק החדשה־ישנה מחיפה לבית שאן, שהחלה לפעול ב־2016, מתוכננת להמשיך עוד מזרחה עד למעבר הגבול עם ירדן (מעבר שייח' חוסיין), וגם דרומה, למעבר גלבוע - ג'למה, באזור ג'נין, שם יוכלו להתחבר אליו הפלשתינים, אם יחדלו מסירובם המוחלט.

מירדן ימשיכו הרכבות - בשלב ראשון רכבות משא - לאירביד, לזרקא ועד לגבול ירדן־סעודיה, על תוואי נתיב הרכבת החיג'אזית. הסעודים ו"המפרציות" כבר הקימו בתחומם רשת מסילות ברזל שמכונה "הקו הצפוני־דרומי" או "קו המינרלים" - מגבול ירדן־סעודיה, לריאד ולנמלי המפרץ הפרסי, בעיקר לדמאם.

מנוע צמיחה נדיר

מנקודת המבט של ישראל מדובר ברווח מוחשי מאוד, לא רק מדיני ופוליטי, אלא גם כלכלי. חישוב מהיר שנעשה מלמד שאם שליש מהמסחר הסעודי יעבור דרך ישראל, הוא יניב מחזור פעילות של יותר מ־300 מיליארד דולר בשנה.

גם לסעודים זה משתלם - הן כדי לשדרג את שיתוף הפעולה הכלכלי והביטחוני עם המערב ולפתח שת"פ עם ישראל נגד איראן, והן כדי ליצור תחליף לנתיב הסחר הימי המאוים כיום. הנתיב הימי הנוכחי עובר דרך מיצר באב אל־מנדב לחופי תימן, שבו נוכחים החות'ים, ובמיצר הורמוז שבו נוכחים האיראנים, אויביהם של הסעודים. 

טילים סעודיים

החלופה היבשתית קצרה ובטוחה פי כמה; אורך הנתיב הימי מנמל דמאם, הנמל המרכזי של סעודיה, לים התיכון, דרך המפרץ הפרסי, הים האדום ותעלת סואץ הוא 6,000 ק"מ. לעומת זאת הנתיב היבשתי דרך ישראל לנמל חיפה הוא 600 ק"מ בלבד.

רב הנסתר עדיין על הגלוי, אבל גם הגלוי מסעיר את הדמיון. יש המכנים את סעודיה וישראל "הידועות בציבור". במוסד, שעיקר עיסוקו ביטחוני, פועלת בשנים האחרונות מינהלת שמתמקדת בתחום המדיני־אסטרטגי. ראש המוסד יוסי כהן הוציא אותה לאור בכנס הרצליה האחרון. כהן הבהיר כי "האינטרסים המשותפים והמאבק נגד יריבים משותפים - כולם יחד מייצרים חלון הזדמנויות, אולי חד־פעמי - להגיע להבנה אזורית שתוביל להסכם שלום כולל".

סימנים ראשונים להתגמשות סעודית כבר ניתן לראות. סעודיה אפשרה כבר לפני כשנתיים לטיסות של חברת אייר אינדיה, בין ישראל לבין הודו, לעבור בשטחה האווירי. כך משך הטיסה להודו התקצר משבע לחמש שעות. סחורות ישראליות, גם חקלאיות (למשל אבטיחים), כבר מגיעות למדינות המפרץ דרך טורקיה וירדן. 

לפי פרסומים, חברות סייבר וטכנולוגיה ישראליות שרשומות בחו"ל פועלות בשוק הסעודי. בקרוב תתיר כנראה סעודיה לערבים מישראל לעבוד בתחומה ולהצטרף ללגיון הזרים העצום, יותר מ־10 מיליון איש, שגרים ועובדים ואף זכו למעמד של תושבי קבע בממלכה. מדובר בעיקר בערבים בוגרי אוניברסיטאות בישראל בתחומי הרפואה, התכנון וההנדסה, אך גם בעובדי כפיים ובבעלי מקצועות פשוטים יותר.

על גודל פוטנציאל הקשרים בין ישראל לבין מדינות המפרץ וסעודיה, שפועלות כלכלית תחת מועצה משותפת, מעיד נייר שחיבר לאחרונה יצחק גל, עמית מחקר במרכז דיין שבאוניברסיטת תל אביב, מומחה ליחסי סחר וכלכלה בין ישראל לבין שכנותיה הערביות. 

אף שמדובר בחישוב תיאורטי, הממצאים של גל דרמטיים: הפוטנציאל הלא ממומש מלמד על אפשרות לגידול משמעותי בתוצר הישראלי לנפש אל מעל סף של 50 אלף דולר לשנה בתוך עשור, והזנקה של ישראל לקבוצה של 15 המדינות העשירות בעולם. "מנוע הצמיחה הזה", מעריך גל, "הוא תוספת שנתית של 45-50 מיליארד דולר ליצוא הסחורות והשירות של ישראל בתוך עשר שנים, שמשמעותה היא תוספת של כ־50 אחוזים לסך היצוא הישראלי כיום, והפיכת השוק הערבי לשוק החשוב ביותר של ישראל לצד השוק האירופי". 

אלא שמעבר לשיתופים הכלכליים, החלק המורכב פי כמה, שנושא פירות לטווח המיידי, אך עלול להיות מסוכן לטווח רחוק יותר, הוא התחום הביטחוני. 

מי ישמור על האורניום?

על פי פרסומים, ישראל, סעודיה והמפרציות מקיימות שיתופי פעולה בתחום הביטחוני, המודיעיני והאסטרטגי, בעיקר מול איראן. ד"ר יואל גוז'נסקי, שריכז את הטיפול בנושא האיראני במועצה לביטחון לאומי תחת ארבעה ראשי מל"ל ושלושה ראשי ממשלה וכיום, כחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת ת"א, ממשיך לעסוק בעניינים אלה. 

ד"ר יואל גוז'נסקי. "באמירויות ובסעודיה נבנו כורים, בינתיים לצורך אזרחי" // צילום: יוסי זליגר

"ישראל נמצאת במעין מלכוד", אומר גוז'נסקי, "מצד אחד, יחד עם ארה"ב אנו מטפחים - לפי פרסומים תקשורתיים - את שיתוף הפעולה עם הסעודים נגד איראן. מצד אחר אין מספיק ערנות במערכת להשלכות של שיתוף הפעולה. יש כמעט התעלמות ממה שקורה בתחום הגרעין ובתחום פיתוח הטילים בסעודיה ובמדינות המפרץ; היום הן איתנו, מחר - באזור שלנו - אין לדעת".

מה החשש העיקרי שלך?

"באיחוד האמירויות כבר נבנו ארבעה כורים גרעיניים בסיוע של דרום קוריאה ובאישור אמריקני, שמיועדים לייצור חשמל. האיחוד התחייב שלא להעשיר אורניום; אבל בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, הצהיר כבר בשנה שעברה שאם איראן תפתח נשק גרעיני, סעודיה לא תחכה. עכשיו הסעודים בונים כור מחקר קטן בסיוע ארגנטינאי, שלא ניתן להפיק ממנו פלוטוניום לפצצה. עד עכשיו זה לא מזיק, אבל יש פוטנציאל לנזק ולמסוכנות עתידית, אם יהיו שינויים שלטוניים בסעודיה ובמפרציות. אסור להתעלם מכך. ברקע מתקיימת גם מערכת יחסים לא ברורה בין סעודיה לבין פקיסטן הגרעינית".

איזה סוג של מערכת יחסים?

"סעודיה מימנה חלק גדול מתוכנית הגרעין הפקיסטנית. החשש לטווח ארוך הוא שפקיסטן תעביר ראשי קרב גרעיניים לסעודיה, או תסייע בעצימת עין להקמת מתקן להעשרת אורניום. לטווח הקצר החשש הוא שאם איראן פורצת לגרעין, הסעודים יבקשו והפקיסטנים מסוגלים להיענות ולהציב מטוסים נושאי פצצות גרעין על אדמת סעודיה. תרחיש כזה צריך להדאיג אותנו".

מערכת הביטחון הישראלית אינה ערה לאפשרות הזאת?

"רק בחצי השנה האחרונה למדנו שלסעודיה יש מפעל לייצור טילים. רק לפני חודשיים גילינו שארגנטינה סיפקה להם כור מחקר גרעיני, שכבר נבנה בריאד. לצד ההתגרענות של סעודיה והמפרציות, יש תהליך של שחיקה ביתרון הצבאי הישראלי. סעודיה ואיחוד האמירויות מצטיידות בנשק מתוחכם מאוד. 

"מטוסי ה־F-16 של איחוד האמירויות ושל סעודיה מתקדמים יותר מאשר אלו שלנו. הסעודים לוחצים עכשיו על הממשל בארה"ב למכור להם גם את ה־F-35 שבו אנו מחזיקים. כשאמריקנים מסרבים לחלק מהבקשות, הסעודים פונים לסין ולרוסיה. ארה"ב אומרת לנו, במידה מסוימת של צדק, שאם אנחנו לא נעביר לסעודים, הסעודים יקנו מהרוסים או מהסינים. זה משחק עדין".

האם ישראל אינה משמיעה את קולה בעניין?
 יש כאן דילמה. מצד אחד היחסים הקרובים עם אותן מדינות, ומצד אחר - רכישות הנשק המסיביות שלהן, כמו ההצטיידות הגרעינית, פיתוח טכנולוגיית חלל ורכישת לווייני ריגול על ידי איחוד האמירויות. נכון לעכשיו הם לא יריבים שלנו, אבל משטרים קיצוניים יותר יכולים לתפוס את מקומם".

לא מזיקים כמו קטאר

בפברואר חובר במשרד החוץ מסמך, שהעריך שסעודיה לא תוציא לאור בקרוב את פוטנציאל זהות האינטרסים עם ישראל בתחומים שונים. גוז'נסקי שותף להערכה זו. "אחרי הכל", הוא מבהיר, "סעודיה היא מדינה שמרנית ופוריטנית, ערש האסלאם הקיצוני. רבות מהאידיאולוגיות האסלאמיות הקיצוניות מבוססות על הפירוש הווהבי של האסלאם שמקורו בסעודיה. לא מזמן צלחנו, לכאורה בשלום, את פרשת רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, שחשף את הפן המוסרי הבעייתי של השלטון בסעודיה (רק באפריל האחרון הוצאו שם להורג ביום אחד 37 אנשים שנחשדו בטרור; נ"ש). אני לא מעריך שהסעודים בשלים לצאת מהארון. זה מורכב מדי. הם שומרי המקומות הקדושים הכי חשובים לאסלאם".

ואכן, האמביוולנטיות הפנים־סעודית עלתה לאחרונה גם מנתוני סקר שהעלתה העיתונאית הסעודית סוכינה אל־מושחייח'ס לחשבון הטוויטר שלה. היא עצמה, שתומכת בנרמול היחסים עם ישראל, החליטה לבדוק מה חושבים על כך עוקביה. אלפים השיבו. 33 אחוזים היו בעד, 47 אחוזים התנגדו ו־20 אחוזים השיבו שהם ממתינים לתוצאות הסקר. רבים לא הסתפקו בתשובות לקוניות והרשת סערה. 

אנשי ממר"י (המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון) תיעדו את השיח הפנים־סעודי ופרסמו חלק ממנו. האינטלקטואל הסעודי עבד אל־חמיד אל־חכים, בעבר מנהל מרכז המזרח התיכון למחקרים אסטרטגיים ומשפטיים בג'דה, צייץ: "חובה לפתוח את דלת הביקורים לישראל, ואז אזרחים ממדינות המפרץ יגלו את האמת לגבי החברה הישראלית ויגלו שהיא שוחרת שלום. חשתי בכך בעצמי כאשר ביקרתי בישראל".

סולטאן אאל סולם, שצייץ מריאד, כתב: "ישראל לא הזיקה לסעודיה ולמפרץ כמו איראן וקטאר, בעוד קטאר ואיראן מנהלות תחרות עם הזדון", ואילו בנדר אל־מור'תרב קבע: "ישראל היא עובדה קיימת שיש לקבל. היא מדינה השואפת לשלום עם מדינות המפרץ".

מהצד המתנגד כתב המשורר הסעודי פהד בן עבד אל־עזיז בן ג'מעה: "ישראל גזלה מדינה ערבית שהיא פלשתין האהובה. הסכמה ליחסים, משמעה קבלה של הכיבוש". גולשת סעודית אחרת צייצה: "ישראל היא עודנה ישות פושעת, שכובשת אדמה ערבית". 

פורמלית סעודיה היתה ועודנה מדינת אויב לישראל. במלחמת העצמאות היא סייעה אקטיבית לצבאות הערביים, וב־1967 ו־1973 היא שלחה סיוע למדינות ערב שלחמו בישראל. אחרי מלחמת יום הכיפורים הסעודים הובילו את חרם הנפט על המערב, שתמך בישראל במלחמת יום הכיפורים, ואחרי חתימת הסכמי קמפ דיוויד בין ישראל לבין מצרים, סעודיה ניתקה את קשריה עם מצרים. 

רק בסוף העשור הראשון של המאה ה־21 החלו להתפרסם ידיעות על שיתוף פעולה חשאי עם ישראל, במטרה לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית. על פי הדיווחים הללו - ראש המוסד דאז מאיר דגן ביקר בסעודיה, וישראל אישרה לגרמניה למכור לסעודים 200 טנקי לאופרד 2. ב־2016 כבר תועדה לחיצת יד היסטורית בין שר הביטחון דאז משה יעלון לנסיך הסעודי תורכי אל־פייסל, ובאותה שנה הגיע לביקור היסטורי בארץ הגנרל הסעודי בדימוס אנוואר עשקי, בראשות משלחת של אנשי עסקים ואקדמיה מהממלכה.

באפריל 2018 הצהיר יורש העצר בן סלמאן בראיון ל"אטלנטיק", כי הוא מכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל. בסוף אותה שנה הכחיש משרד הביטחון דיווח שישראל מכרה לסעודיה מערכות של כיפת ברזל, כדי שתוכל להגן על עצמה מפני החות'ים מתימן.

בשנה הקרובה, ואולי כבר בחודשים הקרובים, עשויים להיחשף ממדים נוספים מהקשר בין שתי המדינות. גורמים מדיניים מתקשים עם זאת להאמין שבקרוב יכוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים עם סעודיה. גם הם מודים, שעם כל הרצון - וקיים כזה - המכשולים עדיין רבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו