"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הייאוש נעשה יותר נוח, 2019

הפרסומת של חוה אלברשטיין עם השיר "לונדון" של חנוך לוין העלתה זעקה • אבל טוב עשו שהשתמשו בו, הקמפיין מחדש את השיר המופתי הזה • דעה

,עודכן
חוה אלברשטיין בפרסומת ל-YES // צילום מסך

אם בעבר שמענו רטינות קלות בעקבות השימוש בנכסי צאן ברזל מוזיקליים בפרסומות מסחריות, הפרסומת החדשה בכיכובה של חוה אלברשטיין עם "לונדון" הנפלא של חנוך לוין, כבר העלתה זעקה גדולה השמיימה.

"מה לא בסדר בשימוש כזה?", נשאל פרופ' שמעון לוי בראיון לגל גבאי בגל"צ. בזעזוע מתובל בזחיחות, ענה לוי שהוא חייב לחשוב על "תשובה אינטליגנטית". ללמדנו אולי כי כל בן תרבות אמור לדעת שמדובר בחילול הקודש ובצלם בהיכל. עוד הוסיף לוי שחנוך לוין (שנפרד מאיתנו לפני 15 שנה) התנגד לשימושים מעין אלה ביצירותיו.

אני לא משוכנע שלוין היה דבק בהתנגדותו לכך גם היום, בעיקר משום שהמציאות התקשורתית המבוזרת השתנתה, ואיתה כמה אקסיומות הנוגעות להבחנות בין הפלטפורמות השונות. ייתכן מאוד שהטאבו התרבותי נעשה רגיש במיוחד דווקא בדור הנוכחי, בעיקר אצל שומרי הסף החרדים שהתרבות העכשווית, הפופולרית והמסחרית לכאורה, תזהם את הדימוי הנוסטלגי והטהור של "ארץ ישראל הישנה והטובה". זה, אגב, אירוני שאחד מסמליו של "העידן ההוא", אריק איינשטיין, ידוע דווקא כאחד האמנים הפעילים בעולם הפרסומות. בראשית דרכו פרסם, למשל, סכיני גילוח, ובערוב ימיו התיר להשתמש בקלאסיקה "אני ואתה" בפרסומת לחברת סלולר.

הדיון על השימוש ביצירות לצרכים מסחריים ומערכת היחסים המורכבת בין אמנות, כסף ומסרים המושפעים מהניגוד בין השניים, הם עתיקי יומין. אפשר להבין את ההתנגדות. אבל נכסי צאן הברזל של הזמר העברי כמעט אינם נוכחים ברשימות הפלייליסט של רוב תחנות הרדיו, כולל זה הציבורי, והם כמעט תמיד מחוץ לתפריטי ההאזנה של בני נוער וצעירים.

דווקא השימוש המסחרי ביצירות הוותיקות, למשל "בוקר טוב" מתוך "עוץ לי גוץ לי" של אברהם שלונסקי, שזכה לגרסה חדשה של עומר אדם, ושיבוצם בפרסומות של שירים כגון "אור" של נעמי שמר, "צל עץ תמר ואור ירח" או "אצל הדודה והדוד", מזרימים את היצירות בחזרה למחזור הדם המוזיקלי של צעירים ומבוגרים. בהרבה מקרים השימוש המחודש מפיח רוח רעננה ומעורר סקרנות אמיתית ורצון להיחשף לגרסאות המקוריות של השירים. שיעור הצפייה בשירים הוותיקים ביו־טיוב עולה פלאים, וברשתות החברתיות ובפורומים השונים גובר העניין ביוצרים והמבצעים המקוריים.

טוב עשו מנהלי עיזבונו של לוין שהתירו את השימוש ב"לונדון". זהו, לטעמי, זהו אחד הקליפים היותר מוצלחים שנעשו בז'אנר בשנים האחרונות. חוה אלברשטיין הנפלאה צולחת אותו בכבוד, תוך שהיא מביאה פרשנות פרודית נפלאה למילותיו של חנוך לוין בהקשר עכשווי של ישראל 2019. אין לי ספק שהקמפיין הזה דווקא מחזיר את "לונדון" המופתי לתודעה, ואף מוליד אותו מחדש עבור הדור שלא הכיר אותו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר