תוכנית: עולים ישוכנו בפרדסים נטושים
השבוע לפני 70 שנים הועלתה בכנסת הצעה להפוך 25 פרדסים נטושים לכפרים חקלאיים לעולים, שבהם ישולבו התיישבות, מגורים וחיי עבודה בשטח. את ההצעה הגיש ח"כ צבי יהודה (מפא"י), ממייסדי דגניה א' ונהלל, כדי להפוך עשרות אלפי דונמים של פרדסים במרכז הארץ ל"צורת התיישבות נחשונית ופורצת דרך", כפי שטען בנאומו בכנסת.
עולים חדשים בפרדס במרכז הארץ, 1949
"עולים רבים נמשכים לעבודת החקלאות בפרדס, וכעת נוכל להפוך אותם מפועלים שכירים לבעלים של הפרדס עצמו, שבו הם גם יתגוררו", הסביר יהודה. הוא הוסיף שהתוכנית מתבססת על "שילוב של שלוש רגליים: העולים, קרן קיימת לישראל (קק"ל) ופלוגות מתנדבים".
על פי היוזמה, יוקם בצמוד לכל פרדס כפר שיאכלס 100 משפחות עולים, כל אחת מהן תקבל 20-10 דונמים בפרדס. משפחות העולים יידרשו להון עצמי ראשוני של 2,000 לירות, שיספיק לפיתוח משק ולהקמת בית בן שני חדרים, שיכיל גם מטבח, פרוזדור וחדר שירותים. 300 לירות מהתקציב ישמשו לקיום כל משפחה בששת החודשים הראשונים לשהותה במקום, עד שהפרדס שבבעלותה יניב פרי.
תפקידה של קק"ל בתוכנית יהיה להעמיד את הקרקע לרשות העולים ולטפל בכלל הנושאים הטכניים, ובהם העמדת תשתיות חקלאיות, פיתוח תוכנית חלוקת הקרקע, הנחת קווי מים וחשמל והקמת מבנים ציבוריים בכפר. ואילו על פלוגות המתנדבים, שיגיעו מתנועת המושבים, יוטל לסייע לעולים החדשים בצעדיהם הראשונים, בהדרכה, בסיוע ובהכוונה בכל תחומי החקלאות הנדרשים.
"בעזרת רצון טוב מצד המוסדות אפשר להתחיל ביישום התוכנית באופן מיידי", סיכם ח"כ יהודה את הצעתו במליאת הכנסת. "ובתוך פרק זמן קצר תחזינה עינינו ב־25 כפרים חקלאיים של עולים חדשים, שיוציאו מהפרדסים את פרנסתם ביגע כפיים, לתפארת".
אחרי התנכלויות הערבים: "כפר סבא בטוחה יותר ומתפתחת"
חדשות משמחות הגיעו השבוע לפני 70 שנים בעניין המושבה כפר סבא, אחרי שסופר העיתון "דבר" ביקר במקום ודיווח לקוראיו: "לאחר שנים רבות של דשדוש במקום בשל בעיות ביטחוניות רבות, נראה שכפר סבא הקטנה עושה כעת בבטחה את צעדיה לקראת הגשמת תוכניות פיתוח והפיכת המושבה למקום בטוח ונוח לחיות בו".
ביה"ס אוסישקין בכפר סבא, 1949. ברקע: בתי המושבה // צילום: דניאל קפלן, לע"מ
כידוע, סבלה המושבה במשך שנים רבות ממיקומה בלב סביבה ערבית עוינת, ובה הכפרים כַּפר סאבא, ביאר עדס (כיום, הוד השרון) וקלקיליה, שתושביהם נהגו להתנכל באופן שוטף, ולאורך שנים, לתושבי המושבה בדרך של עקירת עצי פרדסים ושריפת יבולים.
"התנכלויות הערבים פסקו כעת כמעט לחלוטין", דיווח סופר "דבר". "השקט והשלווה במקום, ביחד עם אפשרויות פרנסה רבות, הפכו את כפר סבא למבוקשת על ידי עולים חדשים רבים, וילדיהם כבר ממלאים את כיתות בית הספר אוסישקין שבמקום".
צורכי השיכון של העולים יצרו תעסוקה מלאה בענף הבניין, שבו הועסקו מאות מבני המושבה. "ויש ביקוש לעוד ועוד ידיים עובדות, גם בבניין וגם בחקלאות. עתידה של כפר סבא לא נראה מעולם כה מבטיח", סיכם העיתון "דבר".
כמו כן נמסר שהמושבה הקימה, ביחד עם ההסתדרות, חברה שתפקידה לעודד תעשייה במקום על ידי הקמת ביתני תעשייה מותאמים לצורכיהם של בעלי בתי חרושת, שרבים מהם מגיעים למושבה כדי לברר בנוגע לאפשרויות השתלבות במקום.
כשחברי הכנסת כיכבו על קלפים
ב־10 ביולי 1949 הגיע לסיומו מבצע קידום המכירות העצמי שערך העיתון "מעריב" במשך כמה חודשים, ובמסגרתו צירף לגיליונותיו, בכל יום, תמונה בגודל קלף של חבר או חברת כנסת. את התמונות התבקשו האספנים להדביק על טפסים מיוחדים שסיפק העיתון.
שלא כמו באוספים של קלפים אחרים, שמשכו בעיקר את תשומת ליבם של ילדים, אוסף תמונות חברי הכנסת העסיק את המשפחה כולה, והעניק לאזרחים אפשרות להכיר באופן ישיר את הדמויות שעליהן שמעו ברדיו או קראו בעיתון. יצוין שבזמנים ההם נהגו העיתונים להתפרסם ללא תמונות, או עם תמונות בודדות בלבד - בעיקר במהדורות סוף השבוע.
מתוך אלבום חברי הכנסת הראשונה // צילום: בידספיריט ישראל
120 חברי הכנסת סיפקו תקציר של קורות חייהם, שהודפס בצידו האחורי של הקלף. עד מהרה התפתח בקרב הילדים שוק "החלפות" של קלפים, שבמסגרתו קלף של שר היה שווה חמישה קלפים של חבר כנסת, ואילו קלף של ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, היה שווה עשרה קלפים אחרים.
השבוע לפני 70 שנים פרסם "מעריב" רשימה מפורטת של קיוסקים ברחבי הארץ, שאליהם נדרשים לסור אספנים שברשותם טפסים עם 117 קלפים לפחות. למגיעים הובטח שיקבלו בחינם, עם הצגת הקלפים, אלבום מהודר הכולל את תמונותיהם המודפסות של כל חברי הכנסת הראשונה, וכן חתימותיהם האישיות.
אורחת מוטורית: קאדילק מודל 1949 מאמריקה
המונים התקבצו השבוע לפני 70 שנים מול מלון גת רימון, ששכן ברחוב הירקון 79 בתל אביב. הסיבה להתקהלות היתה מכונית שחנתה בחזית המלון, ושעליה העידו מומחים שהיא "המכונית המפוארת ביותר בעולם".
מדובר היה בקאדילק מודל 1949, בצבע לבן בוהק ועם ריפודים תואמים, שהיתה שייכת לצ'רלס וולוק, נשיא חברת "פרמונט מניפקצ'ורינג", שהגיע לישראל מדטרויט שבאמריקה כדי לבדוק אפשרות להקים כאן בית חרושת למנועי מכוניות ומטוסים.
קאדילק מהדגם שהגיע לארץ
"העניינים מתקדמים יפה", אמר וולוק לעיתונאים, כשהוא נשען על מכוניתו הנוצצת.
בקרב המתקהלים עלתה השאלה לאיזו מטרה הביא האורח הנכבד את מכונית הענק מאמריקה. על כך השיב אחד הנוכחים בקול: "כדי לעשות רושם על שר האוצר, שיאשר לו את ההלוואה שהוא מבקש להקמת המפעל שלו".
התחזה לאחיו - ונכנס מיוזמתו לבית הסוהר
ב־8 ביולי 1949 הוגשה תביעה מוזרה במיוחד נגד תושב תל אביב, שעניינה היה "ישיבה של יומיים בבית הסוהר שלא כחוק, על פי רצונו הבלעדי של הנתבע". עד מהרה התברר שמדובר באזרח שהגיע לקופת בית המשפט בשליחותו של אחיו, כדי שישלם בשם האח קנס כספי על עבירת בנייה שביצע.
אבל כאן החל העניין להסתבך: האיש נטל מול אנשי בית המשפט את זהותו של אחיו, וכשהתבקש לשלם את הקנס - טען פתאום שאין עליו כסף, אף שהאח צייד אותו מראש בסכום הדרוש. במקום זאת אמר לאנשי בית המשפט שהוא בוחר בישיבה בבית סוהר במשך יומיים.
המשטרה האשימה את התושב בהתחזות לאדם אחר ובישיבה בכלא שלא כחוק. וכאילו לא די בכך, גם אחיו הזועם תבע אותו בדרישה שישיב לו את סכום הכסף שנתן לו - ושאותו גזל ממנו במרמה.
הנעלמים / מקומות שהיו ואינם
אצטדיון המכביה
אצטדיון ששכן בסמוך לחוף ימה של תל אביב, בצמידות לשפך הירקון, ופעל במשך 80 שנים - מאז הוקם לשרת את משתתפי משחקי המכביה הראשונה שנערכו בארץ ב־1932. המקום הכיל 5,000 מקומות ישיבה ועוד 15 אלף מקומות עמידה, ושימש במשך שנים אצטדיון הכדורגל של מכבי תל אביב. בהמשך שירת כמגרשה של מחלקת הנוער של האגודה, עד שנהרס ב־2012 ועל שטחו הוקם גן שעשועים לילדים.
הצרכנייה / פריטים מאז
מצית לכירת גז
כירת הגז בעלת שלוש הלהבות, שהוכנסה למטבחים בזמנים ההם, נחשבה לחידוש טכנולוגי גדול שאפשר לעקרת הבית להיפטר ממתקני החימום האחרים - הפרימוס הרועש והפתילייה.
להבת הגז הודלקה בגפרור בוער שקורב לראשה, עד שהגיע פטנט חדש בדמות מצית מכני: היו מסובבים את כפתור הגז, מקרבים במהירות את ראש המצית לכירה, ובלחיצה על ידית המצית יוצרים את הניצוץ להדלקת להבת הכירה.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
הדגים נעלמו מהשווקים
לאורך שבועות במהלך 1949 נעלמו דגי הים מהשווקים בארץ, ובעלי חנויות דגים (דוגמת זה שבצילום) נאלצו לשבות ממלאכתם. לניסיונות לברר מה קרה השיבה תנובה, ספקית הדגים הראשית: "זו לא העונה". ביום שישי, 8 ביולי 1949, פרסמה תנובה מודעה בעיתונים ש"כעת יש דגים", וגרמה להסתערות קונים. ואולם, למרבה האכזבה, התברר שהמודעה פורסמה בטעות מוקדם מדי, והדגים חזרו לחנויות רק בשבוע שלאחר מכן.
צילום: פריץ כהן, לע"מ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
