בבית הספר הזה יש מאות תלמידים יהודים, אבל אין בו אפילו לוח אחד, וגם לא תלבושת אחידה או ארוחת עשר, ובהפסקות התלמידים לא משחקים אחד עם השני אלא הולכים להתקלח או ללבוש פיג'מה – בגלל שמדובר בבית ספר מקוון שתלמידיו מפוזרים ברחבי העולם, במרחקים גדולים זה מזה ולעיתים גם באזורי זמן שונים ומרוחקים על פני הגלובוס.
"בית הספר שלנו מיועד לילדי השליחים שנמצאים במקומות שבהם אין בתי ספר יהודיים, ובטח שלא כאלו שמתאימים לילד חב"דניק ממוצע", מסבירה חוי קסטל, מנהלת הסניף הישראלי של בית הספר. "הצורך בא מהשטח כששליחים פנו ואמרו שאין לילדים שלהם פתרון", היא נזכרת, "ומפעל השלוחים בניו יורק בראשותו של הרב גדליה שם-טוב הרים את הכפפה. זה היה לפני 14 שנה. לקחנו ארבעה ילדים והתחלנו ללמד אותם באמצעות הטלפון – אני הייתי שולחת להם אימייל עם חומרי למידה שעה מראש, ואחרי שעה הייתה עולה מורה על הקו והם היו לומדים איתה. נתנו לזה לרוץ חודשיים, ראינו שזה עובד מצוין, ואז העברנו את בית הספר לאינטרנט".
הכיתה המקוונת הבודדת שבה למדו בתחילה ארבעה תלמידים במשך שעתיים ביום, הפכה עם הזמן לאימפריה עם שלושה סניפים שבהם לומדים 700 תלמידים מ-134 מדינות שונות, כולל סין, יפן, קמבודיה, מדינות דרום אמריקה ודרום אפריקה. סניף אחד עובד לפי שעון ישראל, שני לפי שעון אמריקה, והשלישי לפי שעון אירופה, כשבשני סניפי חו"ל לומדים באנגלית ובסניף הישראלי לומדים בעברית. בכל הסניפים לומדים תלמידים מכל העולם – מגיל גן חובה ועד כיתה ח' לבנים ו-ט' לבנות, אז הם משתלבים בלימודים בישיבות ובתיכונים בארץ.
"כדי שלא יהיה פער לימודי, התוכנית שלנו מותאמת לתוכניות הלימודים בארץ וההספק הלימודי שלנו אפילו גדול יותר, כי אנחנו יודעים שיהיו להם אתגרים גדולים כשהם יגיעו לארץ, הם יצטרכו פתאום להיות צמודים לילדים בני גילם, הם לבד בפנימייה, ואנחנו רוצים להכין אותם לקראת זה".
תמונות: מתוך עמוד הפייסבוק של 'בית ספר נט' שע"י 'משרד השלוחים'
בסניף הישראלי מלמדים שלושים וחמישה מורים ומורות דוברי עברית שכל בוקר נכנסים לאינטרנט בבית ופוגשים את התלמידים שלהם שנכנסים לכיתה מרחבי העולם: "כשמצטרפים תלמידים לשיעור המורה מברך אותם לפי אזור הזמן שלהם, 'ערב טוב' למנדי, ו'בוקר טוב' לשמעון. השעות של לפנות בוקר בתלמיד שנמצא בסין תהיינה שעות של אחר הצהריים לתלמיד שנמצא במקום אחר. יש לנו תלמיד שמתחיל את השיעור בשעה חמש לפנות בוקר כי הוא והמשפחה שלו גרים בארגנטינה. למעשה, כל המשפחה מתחילים את סדר היום שלה בחמש לפנות בוקר כדי שלילד יהיה איפה ללמוד. זה מטורף. יש כאלו שמסיימים בעשר בלילה, ובהפסקה בשל השיעור האחרון הם רצים להתקלח וחוזרים עם פיג'מה לשיעור האחרון. ביום שישי יש כאלו שלא מצליחים להצטרף כי שבת נכנסת".
למרות האתגרים הטכנולוגיים והכרונולוגיים, מנהלת בית הספר דואגת שהילדים יחוו חוויה קרובה ככל הניתן לזו שמספק בית ספר רגיל. קסטל: "למרות שהיום כולנו כבר וירטואליים וזה נראה כמעט רגיל ללמוד בבית ספר מקוון, חשוב לנו שילד יקבל את התחושות האמיתיות של חברות, דאגה, מסירות וקשר בין המורים לילדים. האתגר הוא לשבור את המסך ולחצות את הגבול שבין המסכים. בזכות הצוות המצוין אנחנו מצליחים לספק את התחושה הזו של משפחה, של ה'ביחד', באמצעות מסיבות סידור, ימי הולדת, מתנות וכל הדברים האמיתיים שתלמידים מקבלים בבית ספר שהוא מחוץ למסך. לכל תלמיד יש את הכיתה הקבועה שלו, שאליה הוא נכנס, ופוגש בה תלמידים בני גילו שחווים את אותם החוויות כמוהם. בכיתה הם יכולים לשתף את החברים ולשמוע מה עובר עליהם וזה נותן להם תחושת ביתיות וגאוות יחידה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו