"שמירת הצביון היהודי - מאבק תמידי"

ההסתדרות הציונית העולמית אינה מוכרת מספיק בציבוריות הישראלית, וחבל. העבר המפואר שלה, אשר הוקם על ידי בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני הראשון בבזל, מאכלס פרקים שלמים בספרי ההיסטוריה, אולם ההווה של הארגון מרתק לא פחות. במשך עשרות שנים ההסתדרות הסתופפה בצילה של הסוכנות היהודית, ובעיני הציבור למעשה נבלעה בתוכה. לפני כתשע שנים הקשר הותר. ההסתדרות הציונית העולמית איבדה את המקור התקציבי (הסוכנות היהודית נהגה לממן אותה בעת ששני הארגונים היו בעצם זרועות של גוף אחד), וזכתה בהזדמנות פז להגדיר מחדש את ייעודה.

יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אברהם דובדבני, היה מי שהוביל את התהליך של חישוב מסלול מחדש. "שאלנו את עצמנו מי אנחנו", הוא מספר בשיחה עם "ישראל היום", "האתגר המחשבתי הוביל להתוויית תחומי פעילות מוגדרים ומשמעותיים, תוך מניעת כפילות עם גופים אחרים. מאז ההיקף הכולל של הפעילות צמח פי כמה מונים, אבל מצבת העובדים כמעט לא השתנתה. אנחנו פשוט עובדים קשה יותר וטוב יותר מבעבר. לשמור על הצביון היהודי זה מאבק תמידי". 

הדגל הראשון שהונף בהסתדרות הציונית המתחדשת היה עידוד העלייה. מדובר במשימה מורכבת, בייחוד בארה"ב, מקום שבו, כפי שמכנה זאת דובדבני, היהודי מרגיש את עצמו קודם כל אמריקני. "אנחנו לא יכולים לשנות זאת, ואף על פי כן מנסים להעביר את המסר שאמריקה היא כתובת, ואילו ישראל היא בית. בית גם עבור היהודי האמריקני. 

"אחד הכלים לעידוד עלייה שאימצנו הוא אולפן לעברית, שבו מלמדים עברית מדוברת, ולצד זאת חושפים בפני הלומדים את המידע על ישראל ועל אפשרויות הקליטה בה. בשנתיים האחרונות פתחנו בצרפת 148 אולפנים ללימוד עברית. כשמודיעים שם על פתיחת אולפן חדש, המקומות מתמלאים בתוך שבוע. פתחנו אולפנים גם בארגנטינה ובאנגליה". 

"אין ציונות בלי יהדות"

דגל אחר, דגל ההתיישבות בישראל, נשאר בהסתדרות הציונית מימים ימימה. בהתאם להחלטות הממשלה, הארגון מטפל בהתיישבות בתוך הקו הירוק ומעבר לו. "אנחנו מקימים יישוב אחד או שניים בממוצע בכל שנה, בנגב ובגליל", מציין דובדבני בסיפוק, "יש לא מעט קשיים בדרך, כמו היעדר קרקעות פנויות בגליל, ובכל זאת אנחנו מצליחים לדאוג לייהוד הגליל".

ההסתדרות הציונית העולמית מנסה לשלב את עידוד העלייה ואת ההתיישבות, ויוזמתה האחרונה מדברת על הקמת גרעין עולים מצפון אמריקה, שיתיישבו בשכונה מיועדת במגדל העמק.

"הזיקה ליהדות ולציונות פחתה". אברהם דובדבני // צילום: יהושע יוסף

"דגל שלישי שלנו הוא החינוך היהודי בתפוצות", ממשיך דובדבני, "עלינו מ־50 ל־220 מורים שליחים בבתי ספר בארצות שונות (מתוכם כ־130 בארה"ב), ואנחנו לא מצליחים לעמוד בביקוש. בלתי אפשרי להפריד את התחום הזה ממשימה אחרת שיקרה לליבי - הנחלת העברית ליהודי העולם. לקחנו על עצמנו משימה להציל את העברית, שמעמדה בתפוצות מידרדר. פעם היית נכנס לבית ספר יהודי בדרום אמריקה והיית משוחח עם התלמידים בעברית, מכיוון שלימדו אותם את השפה מהגן. היום, לצערי, אני נאלץ לדבר איתם אנגלית, ובארה"ב אפילו עם רבנים לא מעטים אתה לא יכול לדבר עברית". 

ההסתדרות הציונית העולמית לא הרימה ידיים ומצאה פתרון יצירתי, שהתבסס דווקא על אותם הורים יהודים שאינם יכולים לשלוח את בניהם ואת בנותיהם לבתי ספר יהודיים פרטיים. "ההורים

ב־Charter Schools ממלכתיים רשאים לבחור שפה שנייה שילדיהם ילמדו בבית הספר, בתנאי שמספר מינימלי של הורים דורש זאת", מסביר דובדבני, "וכך צצו בתי ספר ממלכתיים עם לימוד עברית, שאותם אנחנו מלווים. ממשלת ארה"ב מממנת שליחים שלנו, שמלמדים את שפת העם היהודי!

"כדי להרחיב את המודעות יזמנו הקמת מועצה ציבורית לטיפוח השפה והתרבות היהודית בארה"ב. היא בנויה מיהודים אמריקנים, שכל אחד מהם חייב לדעת עברית כדי להתקבל אליה כחבר. בארה"ב יש 8,000 מורים לעברית, אך ההוראה אינה מוסדרת - אין תוכניות לימודים אחידות, אין דיפלומות למורים ואין מערכת פיקוח, ובעקבות זאת המורים לעברית מצויים במדרגה הנמוכה במדרג התפיסתי של המורים. כדי לתקן זאת המועצה הקימה את ארגון המורים לעברית בארה"ב. בתוך שלושה שבועות כבר אלף מורים נרשמו אליו, והם יעברו הכשרות שלנו. עדיין לא חוללנו את השינוי המיוחל, אולם המאמצים שלנו נושאים פרי".

אם ניקח את העברית כמקרה בוחן, מה התובנות שלך לגבי עתידה של יהדות ארה"ב ועתיד היחסים של מדינת ישראל עימה?

"הפעילות שלנו קריטית. בסקר שנערך בקרב סטודנטים יהודים בארה"ב, הם נשאלו 'מה אם לא תהיה מדינת ישראל?'. 37 אחוזים ענו שהיעלמות מדינת ישראל לא תשנה עבורם דבר, וזה הולך ומחמיר. הדורות הקודמים היו נתונים להשפעת זוועות השואה, אך אפילו אז רבים מיהודי ארה"ב לא ראו את הדברים עין בעין עם יהודים ציונים במקומות אחרים. 

"לקונגרס הציוני הראשון אחרי הקמת מדינת ישראל, שלראשונה נערך בירושלים, בשנת 1951, הגיעו צירים מכל העולם, ובהם המשלחת מארה"ב שכללה את מיטב הנציגים האמריקנים - ותארו לעצמכם שהם התנגדו לנוסח ההחלטה שהציבה כיעד התנועה את קיבוץ הגלויות בישראל. אנחנו לא בגלות, הם טענו. 

"בדורות שחלפו מאז הזיקה ליהדות ולציונות פחתה עוד ועוד. כמו כן, ובניגוד כמעט לכל קהילה יהודית אחרת, יהודי ארה"ב נעדרים את 'מטען השואה'. יש שם מוזיאונים לזיכרון השואה, אך אין חוויה שמתקשרת באופן אוטומטי לישראל כערובה לאי־הישנות של השואה ולחשיבות של מדינה ליהודים. 

"גם טיבה של ארה"ב כמדינה המרימה על נס את ערכי האינדיבידואליזם, משפיע. היהדות, והציונות בעקבותיה, הן בעלות אופי ציבורי וקולקטיבי הרבה יותר. לא שהפרט אינו חשוב בתרבות שלנו, אבל המעמד הציבורי משמעותי יותר מאשר באתוס האמריקני, ובהתנגשות בין אינטרס ציבורי לאינטרס פרטי, האינטרס הציבורי גובר. זאת הסיבה שתנועות הנוער הציוניות החלוציות כמעט לא מצליחות ביהדות ארה"ב. הרצל לא היה מצליח להקים את התנועה הציונית באמריקה. המסקנה - אם לא נגביר את העשייה דוגמת זו שאנו מבצעים שם היום, הדברים ילכו בכיוון רע מאוד".

האם אתה מסכים שהתהפכו היוצרות? אם קודם ישראל נזקקה לסיוע מיהודי ארה"ב, עכשיו על ישראל לסייע ליהודים אמריקנים לשמור על עצמם כיהודים?

"אין ספק. ממשלות ישראל האחרונות הכירו בכך שיש להן אחריות ליהודי התפוצות. ההצהרות נתמכו בהשקעות בסכומים גדולים - תוכניות 'תגלית' ו'מסע' עולות הרבה כסף. ככל שנעמיק יותר את הקשר עם יהודי ארה"ב, כך נעזור להם - ולנו. לרוב מוחלט של ילדי היהודים האמריקנים אין שום נגיעה לתכנים יהודיים או ציוניים, לא בתנועת נוער, לא בלימודים, לא במרכז קהילתי. בקונגרס הציוני הראשון הרצל אמר שאין ציונות בלי יהדות, וזה כל כך נכון. הלוואי שהיינו יכולים להשקיע מיליארדים כדי שכל ילד יהודי בעולם ילך לבית ספר יהודי ויקבל חינוך יהודי".

עצרת נוער נגד האנטישמיות // צילום: אורן בן חקון

לא לטמון את הראש בחול

תחום פעילות נוסף של ההסתדרות הציונית העולמית - המאבק באנטישמיות - הוא באחריות ממלא מקום יו"ר ההסתדרות, יעקב חגואל. 

יהדות ארה"ב מתמודדת באופן יומיומי עם גילויי אנטישמיות מימין ומשמאל, בין שמדובר בזו הקלאסית ובין שבזו המודרנית. המאבק באנטישמיות בארה"ב בא לידי ביטוי בעת ניתוח צורכי הקהילה והערנות לרגישויותיה ולמנהיגיה. 

"יש כמה מישורים בסיסיים וחשובים שדרכם אנו פועלים, והראשון שבהם - האנטישמיות באינטרנט", מסביר דובדבני, "כידוע, האינטרנט הוא אמצעי להפצת מסרים אנטישמיים, להסתה, לסילוף עובדות ולקריאות לחרם.

"נאבקים באנטישמיות". יעקב חגואל

"מתוך הבנה של חשיבות העלאת המודעות הציבורית לנושא האנטישמיות הגואה, הקימה ההסתדרות הציונית העולמית את מרכז התקשורת למאבק באנטישמיות. למרכז מצטרפים מתמחים צעירים מרחבי העולם, משתתפי תוכניות 'מסע' ממדינות שונות, אשר מסייעים באיתור ובחשיפה של ביטויים אנטישמיים באתרי האינטרנט. חשיפת הביטויים וההסתה נגד יהודים בקרב הגולשים ופנייה רשמית לגורמים האמונים על מדיניות האתרים ועל אכיפת החוק, מסייעות בהצפת הנושא ובהגברת המודעות הציבורית לחומרת התופעה.

"בתוך זמן קצר מרכז התקשורת למאבק באנטישמיות פרס לעצמו רשת גלובלית למאבק באנטישמיות, המורכבת מגולשים מכל קצות העולם, אשר מדווחים על פרסומים אנטישמיים ועל אירועים אנטישמיים. רבים מהם נחשפים ומובאים לביקורת הציבורית רק בזכות המיזם של ההסתדרות הציונית העולמית". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו