מדרום תיפתח הרעה: הג'יהאד האסלאמי הוא הקלף הסביר ביותר של איראן נגד ישראל

ספק אם בטהרן יכולים לפתוח שמפניות בעקבות הדיווח עלהתקיפה האמריקנית שבוטלה ברגע האחרון.החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ שלא להגיב על הפלת המל"ט לא נדמית כחשש מעימות, אלא יותר כמתן הזדמנות נוספת להימנע ממנו.

איראן, שכלכלתה מתחילה להרגיש את כובד הסנקציות הכלכליות, מחפשת דרך לפרוץ את המצור. אחרי שנכזבה תקוותה כי מדינות אירופה (ביחד עם רוסיה וסין) יצילו אותה, היא פנתה למסלול המוכר לה היטב: טרור. תחילה על ידי פגיעה כפולה במכליות נפט מתוך תקווה להטיל מורא - ועל הדרך גם להעלות את מחירי פרמיות הביטוח, ועל ידי כך את מחיר חבית הנפט - ובהמשך על ידי איתות ברור לאמריקנים בדרך של הפלת המל"ט המתקדם, שעלותו כ־120 מיליון דולר.

נראה כי המהלכים האלה היו פחות קריאת מלחמה, ויותר קריאה לעזרה. אלא שוושינגטון, נכון לאתמול, ענתה בדרך שלה: לא למלחמה, אבל גם לא לשום סוג של כניעה בכל הקשור ללחץ הכלכלי על איראן. נאמן לדרכו -It's my way or the highway- מבהיר הנשיא האמריקני לטהרן שלא תהיה שום פשרה בכל הקשור לאינטרסים האמריקניים, שאוגדו במסמך 12 הנקודות של שר החוץ פומפאו.

נשיא איראן רוחאני. האם איראן תפנה לטרור? // צילום: רויטרס

בשלב הנוכחי לא נראה שטהרן מתכוונת להרים ידיים. כל המומחים מאוחדים בדעתם שהיא תמשיך במדיניות החביבה עליה של הליכה על הסף, כלומר עוד ניסיונות פגיעה, עוד איתותים, עוד פעולות. אפשר שבשלב הבא היא תעבור מפעילות במפרץ (נגד מכליות ונגד סעודיה והאמירויות) גם ליעדים נוספים, לרבות ישראל. מבחינת טהרן, עומדות על הפרק ארבע דרכים עיקריות לפגוע בישראל: פעילות מסוריה, פעילות מלבנון (חיזבאללה), פעילות מעזה (ג'יהאד אסלאמי) ופעילות נגד יעדים ישראליים ויהודיים בעולם, או שילוב של שני תרחישים ויותר.

התרחיש הרביעי, של פעילות בעולם, הוא הפחות סביר כרגע, משום שספק אם איראן תרצה להסתבך עם מדינות נוספות. התסריט הראשון, של פעילות בסוריה, הוא הנוח יחסית מבחינתה של ישראל, משום עליונותה המוחלטת בזירה אחרי שנים של פעילות אינטנסיבית כנגד יעדים איראניים בצפון.

התסריט השני והשלישי הם היותר מסובכים. הסביר יותר ביניהם הוא העזתי - הג'יהאד האסלאמי כבר הוכיח בשנה האחרונה יכולת להתפרע משום מקום - והמסוכן יותר הוא הלבנוני, אם כי סבירותו נמוכה, משום שלמרות האיומים שהשמיע חסן נסראללה באיומו האחרון, גם בחיזבאללה יש מעט מאוד התלהבות להיגרר להרפתקאות שלאיש אין מושג כיצד הן יסתיימו.

ועדיין, מארג העניינים הסבוך מחייב את ישראל לקדם מוכנות גם לתרחישים כאלה, שנדמים כרגע כפחות סבירים. התרגיל הצה"לי הגדול בשבוע שעבר, שעסק בלחימה "בכמה חזיתות", נועד להעביר בדיוק את המסר הזה: ישראל מוכנה; אין בכוונתה ליזום עימות, אבל אם תאותגר - תגיב.

הדברים יקבלו ביטוי פומבי ברור עוד יותר השבוע, בכינוס התקדימי של היועצים לביטחון לאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל. פתרון למצב בסוריה לא יימצא שם, אבל עצם התכנסותם של אמריקנים ורוסים בירושלים, בחסות ישראלית, הוא איתות ברור לטהרן מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה. כשברקע גם הוועידה בבחריין, סביר שבאיראן יבחרו לנשום עמוק ולחכות עוד קצת לפני שיחזרו לפעול.

בשלב הנוכחי, אפילו מיטיבי הרואי מתקשים לצפות כיצד יסתיים הסיפור - אם בהידברות, או בחילופי מהלומות שיקדמו לה, ואולי בדרך אחרת. מה שבטוח זה שאנחנו לא קרובים אפילו להתחלת הסוף של המתיחות במפרץ; כמו שהדברים נראים כרגע, אנחנו אפילו עוד לא נמצאים בסוף של ההתחלה.