מאבק על השבת: "לא נאכוף דת על האזרח"

משרד הדתות, בראשות הרב יהודה לייב פישמן מימון, ניהל בתקופה זו לפני 70 שנה עשרות דיונים והתייעצויות עם גורמים רבים, במגמה לעצב מערכת חיים יציבה בין דתיים לחילונים בישראל, תוך יציקת תוכן דתי בחיי המדינה הצעירה - ללא כפייה דתית. לרגל העברת משרד הדתות משרונה שבתל אביב לירושלים, ערך שר הדתות ב־20 ביוני 1949 מסיבת עיתונאים, שבה הצהיר: "אין אנו מתכוונים לייצר בישראל שיטת ממשל הרואה באל את השליט הישיר של החברה, ולכן לא נאכוף את הדתיות על האזרח, אולם דורשים אנו שלמדינה יהיה יחס חיובי לדת".

השר פישמן מימון הדגיש שסוגיית הכשרות במדינה מדירה שינה מעיניו, בתקופה שבה הכשרות לא זכתה עדיין להסדרה משפטית־ממלכתית. "עידוד רב שואב אני מפעילותו של ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, השוקד בהתעניינות אישית ואף פועל לקידום פקודות כשרות בצבא", אמר השר והוסיף: "יש להשריש את ענייני הכשרות גם בחברה האזרחית. אני, למשל, אינני יכול להזמין אל שולחני חברי ממשלה, שכן במקרה כזה איאלץ להיענות להזמנות שלהם - ומטעמי כשרות לא אוכל לעשות זאת".

בעיה נוספת שניצבה בפני משרד הדתות שזה עתה הוקם היה ניהול ענייני הדת באזורי הארץ, בשילוב המועצות הדתיות המקומיות. "עלינו ליצור אחידות בחוקים ובכללי הדת, שיהיו זהים בכל חלקי הארץ", אמר השר פישמן מימון, בהתייחסו למהומות שפרצו באותם ימים בירושלים, כשגורמים דתיים קיצוניים דרשו לחוקק חוק עירוני שיקבע כי אדם שייתפס מעשן בשבת בפומבי ייכלא לשלושה חודשים, ובעל מסעדה שיקבל כסף בשבת ייענש בחודש מאסר. "למרות שהשבת בנשמתנו, לדברים כאלה לא נוכל להסכים", סיכם שר הדתות.

הפגנות דתיים בעד שמירת השבת בירושלים, 1949 // הצילום באדיבות הארכיון הציוני המרכזי

אקשן! הוליווד מקדמת את הקמת בתי הקולנוע בישראל

באמצע 1949 פעלו בישראל כ־120 בתי קולנוע, שאליהם נשלחו במהלך השנה מאולפני הסרטים בארה"ב לא פחות מ־200 סרטים, שהוצגו בפני אולמות מלאים והניבו רווחים גבוהים לבעלי האולמות ולתעשיית הסרטים האמריקנית.

בשל המחסור הקשה במטבע זר ששרר אז בישראל אסר שר האוצר, אליעזר קפלן, על חברות הסרטים האמריקניות למשוך את רווחיהן, שעמדו על יותר מ־600 אלף דולר. השבוע לפני 70 שנה הגיע לארץ ג'ראלד מאיר, נציג תעשיית הסרטים האמריקנית, כדי לנהל משא ומתן בסוגיה עם משרד האוצר, כנציגן של חברות הסרטים הגדולות בהוליווד, ובהן מטרו־גולדווין־מאיר, פוקס המאה ה־20 ופרמאונט.

השר קפלן הציע לאורח להשקיע את רווחי חברות הסרטים בישראל בהפעלת בתי הקולנוע בארץ, ובמסיבת עיתונאים שנערכה בתל אביב הגיב הנציג האמריקני: "רוב ראשי חברות הסרטים באמריקה הם ידידיה של ישראל ונמנים עם פעילי המגבית המאוחדת בארה"ב. גם מהבחינה הזאת הם מעוניינים למצוא פתרון שמצד אחד יספק את רצונם שלהם - ומצד שני יביא תועלת לישראל".

במהלך השנים השקיעו חברות הסרטים מרווחיהן בשיפור ציוד ההקרנה בבתי הקולנוע בישראל ובבניית אולמות חדשים, וההשקעה הגדולה ביותר היתה של פוקס המאה ה־20, שהקימה בתל אביב את בית הקולנוע הגדול והמפואר ביותר בארץ בזמנו, "תל אביב", שהכיל 2,000 מושבים מרופדים ושטיחים מקיר לקיר. השקעות שונות נוספות בוצעו על ידי חברות אחרות, עד שבוטל האיסור להוציא מטבע זר מישראל.

קולנוע "תל אביב", בבעלות פוקס המאה ה־20 (צילום מ־1957) // צילום: יעקב קלטר, מתוך הספר "The End"

מי נקראה ב־1949 "עיר העתיד"?

ב־19 ביוני 1949 הגיע לשרונה שבתל אביב (ששימשה קריית משרדי הממשלה) משה פדהצור, ראש העירייה הראשון של צפת, לזעוק בפני פקידי הממשלה את זעקתה של בירת הגליל, שבשל המרחק בינה לבין מוקדי השלטון בישראל של 1949 נדמה היה שנשכחה מלב.

ימים ספורים קודם לכן פרסמה הממשלה הודעה על כוונתה "להקים בגליל ארבע ערים חדשות, שבכל אחת מהן יחיו כ־10,000 תושבים". פדהצור הטיח בפקידי הממשלה: "יצאתם כולכם מדעתכם! אתם משרבטים על הנייר תוכניות חולמניות על ערים בגליל, כשבצפת אנו ערוכים לקבל מחר בבוקר, במבנים קיימים, מעל לרבבת תושבים חדשים". יצוין שבצפת של יוני 1949 עמדו בתי אבן נטושים רבים של יותר מ־10,000 תושבים ערבים שברחו מהעיר במלחמת העצמאות.

"תנאי הביטחון אצלנו מצוינים, האקלים נוח והתחבורה סדירה. כל שנבקש הוא סיוע בפיתוח מקורות תעסוקה ועזרה בהון לקידום תעשיית הנופש שאנו מפתחים במקום בכוחות עצמנו. צפת היא עיר העתיד, לו רק תפנו מבטכם אליה", אמר פדהצור.

רחובות בצפת, 1949 // צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

תקציב ראשון לתרבות

השבוע לפני 70 שנה פורסם תקציב התרבות הראשון בישראל. "אמנם מוקדשות לנו - הציירים, הפסלים והיוצרים - 50 אלף לירות בלבד, אבל זאת התחלה טובה", אמר לעיתון "דבר" אמן תל־אביבי. רוב תקציב התרבות, שעמד על 300 אלף לירות, הוקצה להקניית שפה לעולים חדשים (100 אלף ל"י). השאר יועד לתחזוקת בתי תרבות בשכונות עוני (30 אלף), להכשרה גופנית (15 אלף), למחלקת העתיקות (25 אלף) ולסיוע לאוניברסיטה ולטכניון (80 אלף).

תפוחי אדמה בלי תלושים

ב־17 ביוני 1949 פרסם המפקח על המזונות כי "בשל הצלחה גדולה שלה זוכה בימים אלה ענף גידול תפוחי האדמה - מוזמנים האזרחים לסור לדוכנים ולרכוש כל כמות, וזאת ללא מסירת תלוש מפנקס הצנע, הנדרש בדרך כלל".

סופר עיתון "על המשמר" מיהר לבדוק את החדשה המרעישה ודיווח: "לא מטוב ליבו של דב יוסף (שר האספקה והקיצוב; ד"ס) אין בעלי הדוכנים קורעים בימים אלה התלושים מהפנקס, אלא מכיוון שערימות תפוחי האדמה בשווקים גדולות מאוד, ובשוק העלייה בתל אביב כבר עולה מהן ריחו של הריקבון".

גידול תפוחי אדמה במרכז הארץ, 1949

מכת פורנוגרפיה בארץ

השבוע לפני 70 שנה ערכה משטרת ישראל מבצע נגד כנופיית מפיצי תכנים פורנוגרפיים: בחנות ספרים ברחוב אלנבי בתל אביב אותרו 16 חוברות שהכילו תמונות נועזות, ובפשיטה במחנה עולים החרימו השוטרים סרט פורנוגרפי שהחזיק בכליו אחד העולים, והאיש הובא כבר באותו הלילה בפני שופט ונקנס בעשר לירות. מהמשטרה נמסר ש"הפצת פורנוגרפיה הינה תופעה חדשה, והיא הובאה לארץ על ידי עולים חדשים שאין להם בושה".

כנס ראשון לזכר "אלטלנה"

ב־22 ביוני 1949, במלאת שנה לפגיעה באוניית המעפילים והנשק של האצ"ל "אלטלנה", מול חופי תל אביב, נערך באותו מקום כנס (בתמונה) בהשתתפות רבים מעולי האונייה, שגופה השרוף עגן עדיין בים. בעקבות הכנס הורה ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, לפרק את "אלטלנה" ולהטביעה, צו שמומש כעבור חודש: חלקה העליון של האונייה הוסר, וחלקה התחתון נגרר ושוקע במעמקים. מפגש לזכר "אלטלנה", שבמאבק עליה נהרגו 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל, ונפצעו עשרות, מתקיים בכל שנה בסמוך לתאריך הגעתה לארץ (20 ביוני 1948)

הצילום באדיבות ארכיון בית ז'בוטינסקי

יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו