בתי חולים שנתבעים על רשלנות רפואית בישראל נוהגים להגיש לבית המשפט חוות דעת של רופאים בכירים, הנשכרים מטעמם כדי לבדוק את פרטי המקרה, וקובעים בדרך כלל שהתנהלות בית החולים היתה תקינה • אולם תחקיר "שישבת" מגלה כי מאחורי הקלעים מוסרים המומחים חוות דעת נוספת לעורכי הדין של בתי החולים - ובה דברים שונים ואף הפוכים מאלה שכתבו לבית המשפט, כולל אישוש לטענות על רשלנות בטיפול • עשרות מסמכים שהגיעו לידינו, שבהם חוות דעת כפולות של בכירי הרופאים בישראל, חושפים את השיטה - ומעלים חשד חמור לעבירות אתיות, ואף לעדויות שקר בבית המשפט
כשנכנסה א' לחדר הלידה, הכל התנהל כרגיל. הצוות הרפואי בבית החולים בצפון ליווה את היולדת בת ה־31, והיא קיבלה אפידורל לשיכוך הכאבים. אבל בתוך כמה דקות, הלידה המרגשת הפכה לסיוט.
א' התמוטטה, הפסיקה לנשום ועורה הכחיל. הצוות הרפואי הנשים אותה והעביר אותה מייד לניתוח קיסרי, שבו נולד בנה הבכור כשהוא בריא ושלם. מצבה של האם היה חמור: לאחר הלידה אובחנה אצלה בצקת מוחית, ובמשך תקופה ממושכת היא לא הצליחה לדבר או להזיז את גופה.
ב־2015, כמה שנים לאחר הלידה הקשה, הגישה א' תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים. לטענתה, הצוות הרפואי התרשל באופן שבו הזריק לגופה את האפידורל, ואף טיפל במצב שנוצר באופן שגוי, ולכן נגרם לה נזק נוירולוגי, קוגניטיבי ונפשי קשה ובלתי הפיך. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, ונשענה על חוות דעת רפואיות שלפיהן התגלתה רשלנות קשה במעשיהם של הרופאים המרדימים. סכום הפיצוי שנדרש עמד על מיליוני שקלים.
עורכי הדין של בית החולים העריכו את סכום הנזקים ב־5 מיליון שקלים, וסברו כי יש להתפשר עם המשפחה על 2.7 מיליון שקלים. הם ניסו לקבל חוות דעת של רופאים בכירים, שיסייעו להם בתביעה.
על פי מסמך שכתבה בנובמבר 2016 עורכת דין ממשרד עו"ד איתן האזרחי למחלקת התביעות של סוכנות הביטוח מָדָנֶס, המשרד פנה לאחד מבכירי הרופאים המרדימים בארץ כדי שיכתוב חוות דעת בנושא. "המומחה הסכים, אך ציין בפנינו כי 'מדובר בתיק מאוד בעייתי מבחינת החבות' והדגיש שהוא מאוד מבקש שלא להגיע להיחקר על התיק (בבית המשפט)", כותבת עורכת הדין.
רופאה בכירה אחרת, מנהלת מחלקה בבית חולים בצפון, התבקשה לחוות את דעתה בנושא הנזק שנגרם לתובעת. בחוות דעתה, שהוגשה לבית המשפט, היא ניסתה לערער על הקשר הסיבתי בין האירוע הרפואי לבין מצבה של התובעת. אולם למרבה התדהמה, מציינים הפרקליטים כי מאחורי הקלעים היתה עמדתה "שונה לחלוטין" מהעמדה שהציגה לבית המשפט, ותאמה את עמדתו של המומחה הראשון, את עמדתה הפנימית של הרופאה מטעם סוכנות מדנס (שהעלתה כשלים רבים בטיפול), ואפילו את הרשומה הרפואית מתיק היולדת בבית החולים.
הפרקליטים מציינים כי חוות דעת זו אכן סייעה לבית החולים ולהם להפחית משמעותית את סכום הפיצויים שישולמו לתובעת ולמשפחתה מההצעה הראשונית של 2.7 מיליון שקלים. הם כותבים כי ההצעה שהביאו לבית החולים היא "מצוינת, ומשקפת קניית סיכון כדאית מאוד". המשפחה קיבלה את ההצעה.
• • •
למרבה הצער, המקרה הזה אינו חריג. תחקיר "שישבת" חושף תופעה חמורה של חוות דעת כפולות, שמגישים רופאים בכירים בתביעות של רשלנות רפואית. כך עובדת השיטה: לאחר שמוגשת נגד בית חולים או מוסד רפואי אחר תביעת רשלנות רפואית בדרישה לפיצויים כספיים, היא מועברת ל"מחלקה לניהול סיכונים" של המוסד הרפואי, או לעורכי הדין שלו, שמעדכנים את סוכנות הביטוח. במסגרת ההגנה פונים עורכי הדין לקבל חוות דעת של רופאים מומחים שאינם עובדים באותו מוסד, רובם בכירים ומוכרים וממלאים עמדות מפתח בבתי החולים הגדולים. המטרה: לחקור את המקרה ולהבין עד כמה מוצקות טענות התביעה.
על פי ממצאי התחקיר, יש קבוצה מצומצמת של רופאים בכירים בתחומי הרפואה השונים, שנותנים את מרבית חוות הדעת עבור בתי החולים. על פי הערכות, כל אחד מהרופאים הללו נתן עד היום לפחות עשרות חוות דעת כאלו. על כל חוות דעת מקבל הרופא המומחה תשלום של אלפי שקלים מסוכנות הביטוח.
התחקיר מגלה כי הרופאים המומחים כותבים חוות דעת לבית המשפט - אבל בנוסף לה, הם מתבקשים על ידי עורכי הדין של הנתבעים למסור את דעתם "מאחורי הקלעים", שכוללת את נקודות התורפה בתביעה. זאת, לצורך תכנון ההגנה המשפטית וקבלת החלטה על סכום הפיצויים שיוצע לתובעים כפשרה. עמדה זו מוסתרת מהתובעים ומבית המשפט, ובמקרים רבים היא שונה בתכלית מזו שהוגשה לבית המשפט - ותומכת בטענות התובעים על רשלנות בטיפול.
ההתנהלות הזאת, שעולה משורה ארוכה של מסמכים שהגיעו לידינו, מעלה חשד חמור לעבירות אתיות, וייתכן שאף פליליות, שכן הגשת חוות דעת מקצועית לבית המשפט דינה כעדות בשבועה, וחלות עליה הוראות הדין הפלילי בדבר מתן עדות שקר.
בסיפור מעורבים רופאים בכירים, עורכי דין בכירים ומשרדיהם, חלק מבתי החולים וקופות החולים, והמוסדות העיקריים שמבטחים את הגופים הרפואיים: סוכנות הביטוח מדנס, שמבטחת את רוב קופות החולים, חלק ניכר מבתי החולים ואת מרבית הרפואה הפרטית בארץ באמצעות חברת הביטוח הראל (שמבטחת בעצמה באמצעות חברות ביטוח גדולות בחו"ל), וחברת הביטוח הממשלתית ענבל, המבטחת את מוסדות הבריאות שבבעלות המדינה, כולל בתי החולים הממשלתיים, משרד הבריאות עצמו, לשכות הבריאות המחוזיות, ועוד.
נראה כי רופאים ומנהלים של מוסדות רפואיים יודעים על התופעה הפסולה, אבל מטייחים אותה, כדי שלא תיחשף ברבים. בחודשים האחרונים הוגשו תלונות מפורטות בנושא להנהלת משרד הבריאות וללשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, אולם דבר לא נעשה. אפילו במקרים הנדירים שבהם חוות הדעת הכפולות והסותרות נחשפו בבית המשפט, העדיפו השופטים להתעלם מהסתירה ומהחשד למתן עדות שקר.
עורך דין בכיר בתחום הרשלנות הרפואית אומר כי "המוטיבציה של הרופאים היא קודם כל כספית, מאחר שמדובר ממש ב'תעשייה' של חוות דעת. אבל אצל חלק מהרופאים, בעיקר בתחום הגינקולוגי, שבמסגרתו מוגשות התביעות הרבות ביותר, מדובר לא רק בהכנסות גבוהות, אלא גם ב'ציפוף שורות' מצד הרופאים הבכירים - כחלק מהגנה על הגילדה הרפואית ומהמאבק שיש לנהל, לדעתם, נגד הכמות ההולכת וגדלה של תביעות רשלנות רפואית המוגשות בארץ".
לדבריו, "בנוסף יש כאן במקרים רבים פגיעה בנפגעי הרשלנות הרפואית עצמם, שחלקם מקבלים בגלל שיטה זו פיצויים מופחתים, למרות שנותרו נכים קשה לכל חייהם או חלילה קרובי משפחתם נפטרו, ואילו עכשיו, למרות זאת מנסים בחלק מהמקרים להתל בבית המשפט ולפגוע בתובעים".
"אלה דברים שראיתי במו עיניי ושמעתי במו אוזניי", אמר לנו עורך דין שעבד בעבר במשרד גדול, המייצג בתי חולים וקופות חולים בתביעות רשלנות רפואית. "היו לא מעט מקרים שבהם המומחה אמר לנו שייתן את חוות הדעת להגנה על בית החולים כדי שננהל משא ומתן, אבל ביקש מראש לא להביא אותו לעדות בבית המשפט, כי לדעתו היתה רשלנות והתיק בעייתי להגנה משפטית.
"היו מקרים שרופאים בכירים כתבו חוות דעת שדוחה את טענות התביעה, אבל אמרו לנו במפורש שחוות דעתם האמיתית שונה מזו שהם חתמו עליה ושהוגשה לבית המשפט. היו כאלה שכתבו מאחורי הקלעים חוות דעת שתומכת בטענות של התובע. ולפעמים, אם יש חלקים בחוות הדעת של רופא שעלולים להיות לטובת התובע, מבקשים מהם למחוק אותם".
עו"ד דוד שרים // צילום: אופיר הראל
בישראל מוגשות מדי שנה כ־2,000 תביעות רשלנות רפואית. כ־85 אחוזים מהן מסתיימות בהסכמי פשרה ולא בהכרעה של בית המשפט. על פי ההערכות, בתי החולים וקופות החולים משלמים לתובעים פיצויים בשווי כולל של כמיליארד שקלים. האינטרס שלהם הוא, כמובן, להפחית ככל האפשר את סכום הפיצוי בכל תביעה.
לדברי עו"ד שי פויירינג, רופא בהכשרתו, שמייצג תובעים שנפגעו מרשלנות רפואית, "תופעת חוות הדעת הכפולות הפכה לפרקטיקה קבועה, שהשתרשה כמעט בכל תיק של רשלנות רפואית. יש חוות דעת רשמית, שמוגשת לבית המשפט תחת אזהרה לומר את האמת, שאחרת הרופא צפוי לעונשים הקבועים בחוק הפלילי באשמה של עדות שקר, ובמקביל, אותו רופא מגיש לנתבעים, בכתב או בעל פה, חוות דעת נוספת מאחורי הקלעים, שהיא שונה או אפילו הפוכה ממה שהוא כתב לבית המשפט.
"זאת הפרה גסה ביותר של האתיקה הרפואית, כשרופא מומחה מוסר למעשה עדות שקר לבית המשפט, שכל מטרתה למלט את בית החולים או קופת החולים מתשלום הוגן לנפגעי הרשלנות הרפואית. רבים מהנפגעים מקבלים עקב כך פיצויים מופחתים, למרות שנותרו נכים קשה לכל חייהם, או שקרובי משפחתם נפטרו.
"מה שיותר חמור הוא שכבר לא מדובר במקרים בודדים ויוצאי דופן, אלא בתופעה ממוסדת, ששותפים לה בתי חולים ורופאים בכירים".
עו"ד דוד שרים, רופא בהכשרתו, שמייצג נפגעי רשלנות רפואית ועבד בעבר כיועץ של קופות החולים וצה"ל, מסכים שהמסמכים הנחשפים בתחקיר מצביעים לכאורה על הטעיה מכוונת של בתי המשפט ושל הנפגעים.
"לא נראה שזו סטייה שולית, אלא ממש שיטת הונאה, שיש לה השלכות על כל אזרח בארץ ועל היכולת לנהל משפט צדק בתיקי רשלנות רפואית בישראל. ברגע שהרופאים משקרים, הם מוליכים שולל את השופט, שאין לו שום יכולת לדעת שהם משקרים, ושדעתם האמיתית היא אחרת. בטח לא כשמדובר ברופאים בכירים, מנהלי מחלקות וכו'.
"למרות שסיבת המוות השלישית בעולם המערבי היא תקלות רפואיות, עד היום כל הגורמים שאליהם הופנו תלונות בנושא, כולל משרד הבריאות והלשכה לאתיקה, לא עשו דבר. חובה עליהם לנקוט עמדה ברורה ויד קשה נגד המומחים הרפואיים שהפכו, לכאורה, לחרב להשכיר נגד מטופלים.
"צריך לזכור שהרופאים שכתבו את המסמכים הללו הם רק השליחים. מעליהם יש מנגנון שלם שהמציא את השיטה הזאת. הגיע הזמן לטפל גם בו".
• • •
אחד המקרים הדרמטיים שהתגלו בתחקיר הוא זה של ת', צעירה שנפטרה יומיים לאחר שילדה בת בבית חולים בצפון בשנת 2012. בכתב התביעה שהגישו בעלה וילדיה לבית המשפט המחוזי בירושלים, הם טוענים כי ת' החלה להתלונן על כאבי ראש וטשטוש ראייה למחרת הלידה. בבדיקות התגלה דימום מוחי קשה, שנוצר כסיבוך של רעלת היריון (פרה־אקלמפסיה). ת' הובהלה במצב קשה לבית החולים רמב"ם בחיפה, אבל נפטרה למחרת.
לטענת המשפחה, שהסתמכה על חווֹת דעת של גינקולוג ונוירולוג, סביר מאוד שניתן היה למנוע את רעלת ההיריון ואת הסיבוכים הקשים שהובילו למותה, אילו ת' היתה מאובחנת ומטופלת בזמן. בית החולים הגיש כתב הגנה ובו דחה את כל טענות התביעה, בהסתמך על חווֹת דעת שחיברו שני רופאים מומחים - האחד מומחה בכיר במיילדות וגינקולוגיה, והאחר נוירוכירורג בכיר.
הגינקולוג הבכיר כתב בחוות דעתו: "האם ליולדת היתה פרה־אקלמפסיה לפני או במהלך הלידה? בהחלט לא! ליולדת לא היתה היסטוריה של יתר לחץ דם במהלך ההיריון, ואף לא היו לה גורמי סיכון משמעותיים לפרה־אקלמפסיה. אולם, ממסמך פנימי שנכתב במשרד משרד אהרנסון, שר, אבולעפיה, אמודאי ושות', מהמשרדים הגדולים המייצגים בתי חולים בתביעות רשלנות, עולה כי המומחה אמר "מאחורי הקלעים" את ההפך הגמור: לדעתו מדובר בתיק קשה להגנה, וחרף האמור בחוות דעתו, ברור שהתובעת סבלה מרעלת היריון חמורה.
"ערכי לחץ הדם הגבוהים של המנוחה לאחר הלידה, בשילוב התלונה על כאבי הראש ובהמשך גם טשטוש הראייה, חייבו את הצוות הרפואי לבצע למנוחה בדיקת חלבון בשתן ולתת לה תרופת מגנזיום למניעת הפרכוסים", וכי התרופה "בסבירות גבוהה היתה מונעת את הדימום ורעלת ההיריון... המומחים סבורים כי הדימום יכול היה להימנע לו היה ניתן למנוחה הטיפול הנדרש".
בעקבות זאת כתב עורך הדין למחלקת התביעות של מדנס כי הוא ממליץ להתפשר עם התובעים על סכום של 850 אלף שקלים. הפרקליט מציין במכתבו שגם המגשרת שמונתה לדון בתיק, שופטת בדימוס, העלתה בדיונים ספקות בנוגע לגרסה שמסרה לה ההגנה: "השופטת אמרה כי לדעתה יש בעיית אחריות קשה בתיק, וכי יש תחושה שהצוות הרפואי לא ביצע את כל הפעולות הסבירות שהתבקשו ממנו בניסיון למנוע את התוצאות הטרגיות".
בנקודה זו קרה דבר בלתי צפוי, ששינה לחלוטין את התנהלות הצדדים. חוות הדעת הפנימית שחיבר הגינקולוג הבכיר - זו שסותרת את חוות הדעת שהגיש בחתימתו לבית המשפט - התגלגלה לידי עורכי הדין של התובעים, והם מיהרו להגישה לבית המשפט.
פרקליטי בית החולים נאלצו להגיע לפשרה עם התובעים, שבמסגרתה שולמו למשפחה פיצויים בסך מיליון וחצי שקלים (כמעט כפול מהסכום שאושר בתחילה על ידי מדנס). כמקובל בפשרות כאלה, נאמר בהסכם כי הפיצוי הוא "לפנים משורת הדין, בלי שהדבר יהווה הודאה מצד הנתבעים בגרימת נזקים כלשהם ובלי שהדבר יהווה הוכחה או ראיה כלשהי".
אלא שההסכם, שהוצג בבית המשפט המחוזי בירושלים, כולל גם סעיפים חריגים וחסרי תקדים, ובהם התחייבות של התובעים להוציא את המסמך הפנימי החסוי של עורכי הדין ומדנס מהתיק המשפטי, וסעיף שצריך לקרוא פעמיים כדי להאמין שנכנס להסדר פשרה בתיק רשלנות רפואית: "התובע (בעלה של היולדת; ר"ר) מצהיר בשמו ובשם ילדיו הקטינים כי הוא חוזר בו מכל טענה כלפי הנתבעים, באי כוחם והמומחים הרפואיים מטעמם, בנוגע כביכול לחשד למתן עדות שקר או כוונה להעיד עדות שקר, וכן ביחס לכל טענה אחרת שמשתמע ממנה חוסר תום לב בניהול ההליך".
בעלה של היולדת גם התחייב לא להגיש בעתיד כל תלונה לבית המשפט או לכל מוסד או רשות אחרים בנוגע לתביעה.
עו"ד שי פויירינג // צילום: דודו גרינשפן
תביעה אחרת שהוגשה ב־2014 ממחישה אף היא את התופעה של חוות הדעת הכפולות. התביעה הוגשה נגד בית חולים בצפון ונגד חברת אמבולנסים ומגוללת את סיפורה של תושבת הצפון, שמתה חמש שנים לפני כן באמצע שנות הארבעים לחייה - על פי הטענה כתוצאה מרשלנות פושעת.
על פי כתב האישום, החולה סבלה מבעיות נשימה ולב, ופונתה לבית החולים לאחר החמרה במצבה. בחדר המיון היא נבדקה על ידי רופא מתמחה בתחילת דרכו, ובהמלצתו, הועברה בניידת טיפול נמרץ לבית חולים אחר. היא הגיעה לשם מחוסרת הכרה, וכעבור זמן קצר נפטרה.
טענות התביעה מתבססות על כמה חוות דעת, שקבעו כי הטיפול שניתן למנוחה בבית החולים הראשון ובמהלך הפינוי היה רשלני. רופא מומחה מטעם המשפחה, מבכירי המרדימים בישראל, כתב כי "העברת החולה לבית החולים השני עומדת בניגוד גמור לנהלים של העברת חולה במצב קריטי, ואני רואה בה משום רשלנות, שתרמה משמעותית למותה של המנוחה".
בית החולים שנתבע הסתמך על חוות דעת שכתב רופא מומחה, שכיהן בעבר בתפקידים בכירים במערכת הבריאות, ולפיה "הטיפול היה נכון, ובית החולים נהג כשורה בעת שהזמין ניידת טיפול נמרץ לצורך העברת החולה לבית החולים השני. מדובר במקרה מצער, אך איני מוצא כל רשלנות מצד בית החולים, ואין קשר בין התנהלותו לפטירת המנוחה".
אולם ב־1 ביולי 2018 שיגרה עורכת הדין שמייצגת את בית החולים בתביעה מכתב לסוכנות מדנס, וממנו עולה כי עמדותיהם של היועצים שעימם שוחחה שונות ממה שהוצג בבית המשפט.
"משיחות עם יועצינו הרפואיים עולה כי המנוחה הגיעה לבית החולים הראשון במצב קשה ביותר, ושבמצב דברים זה, היה על הצוות להנשימה מיידית ולתת לה תרופות לשמירת לחץ הדם... היה צריך לאשפזה בדחיפות ביחידה לטיפול נמרץ, ואסור היה להעבירה במצבה הנשימתי הקשה באמבולנס...
"כמו כן היה על בית החולים לוודא שהמנוחה מועברת באמבולנס טיפול נמרץ עם שני אנשי צוות מלבד הנהג, כדי שניתן יהיה לבצע לה החייאה במהלך הדרך במקרה הצורך. בית החולים לא עשה את כל אלה".
זאת ועוד, על פי המסמך, הרופא המתמחה שטיפל באישה בבית החולים הראשון ביקש להיפגש עם עורכי הדין. "הרופא סיפר לנו כי מה שנכתב ברשומה הרפואית, ובהמשך גם בתצהיר של עדותו הראשית לבית המשפט, אינו מדויק", כתבה הפרקליטה. "למרות שנכתב ברשומה הרפואית כי הוא התקשר לבית החולים השני כדי לתאם את ההעברה של המנוחה, הרופא 'לא סגור' על כך שאכן התקשר.
"הוא הוסיף וציין בפנינו (לראשונה!) כי לאחר שהמנוחה התקבלה בבית החולים השני, התקשר אליו רופא מבית החולים, צעק עליו בטלפון וביקש לדעת מדוע ההעברה לא תואמה. הרופא שנפגשנו איתו ציין כי הוא 'מוטרד' מעניין זה ברשומה הרפואית ובתצהיר עדותו הראשית".
עורכת הדין העריכה את הנזק בתיק בכ־400 אלף שקלים. בתגובה לגילויים המטרידים השיבה מנהלת התביעות בחטיבת האחריות המקצועית במדנס: "ספק אם ניתן היה להציל את החולה, גם אם היתה מגיעה ישירות לבית החולים השני במצבה. השאלה היא האם עדותו 'המהורהרת' של הרופא שטיפל בחולה יכולה ממש להפיל את התיק? מה אומר המומחה מאחורי הקלעים, אם בכלל?"
המכתב הפנימי של עורכת הדין דלף והגיע לידי עורכי הדין של המשפחה, שהגישו אותו בנובמבר האחרון לבית המשפט בנצרת. חלק מתוכנו אף הגיע לידיעת עורכי הדין של חברת האמבולנסים, והחברה הזדרזה וחתמה על הסדר עם המשפחה, שלפיו תקבל המשפחה 100 אלף שקלים פיצויים על חלקה של חברת האמבולנסים בפרשה.
בהסדר, שאמור לקבל בקרוב תוקף של פסק דין בבית המשפט, מתחייבת המשפחה "להשמיד את המכתב המוזכר ולא לעשות בו או בפרסומו כל שימוש ולא להעבירו לאחר". התביעה נגד בית החולים עדיין מתנהלת.
עו"ד עמיקם חרל"פ // צילום: יהושע יוסף
עורך דין ותיק, שעבד במשרד עורכי דין גדול שמגן על בתי חולים וקופות חולים, מעיד שראה מקרוב איך עובדת השיטה הפסולה. "במקרים רבים שבהם קיבלנו תיק להגנה נפגשנו עם הרופאים שטיפלו בתובע, וכששמענו מהם שהיתה תקלה קשה, היינו פונים למומחה, כדי שייתן חוות דעת להגנה. לא פעם, המומחים הללו היו עושים אקרובטיקה בניסיון להסביר שבעצם לא היתה רשלנות רפואית, ומבקשים מאיתנו לא להגיע לחקירה בבית המשפט.
"חווֹת הדעת שהוגשו לבית המשפט במקרים הללו היו לא אמיתיות, כאלו שמתחמקות ומנסות 'להחליק' את האמת, לפעמים תוך הסתמכות על איזה מאמר רפואי אזוטרי בכתב עת מקצועי, כדי להוכיח שבעצם לא היתה בעיה בטיפול. בפועל, הרופאים אמרו לנו דבר אחד ולבית המשפט דבר אחר. זה באמת נורא. אנחנו מצידנו ידענו שצריך לסיים את התיק לפני שמגיעים למשפט".
היו הבדלים בתשובות שקיבלתם מרופאים מומחים שונים?
"כן. הכל תלוי בזהות הרופא וביושרה המקצועית שלו. אני זוכר גינקולוג בכיר מאוד, שסיפק לנו מאות חוות דעת בתביעות של רשלנות רפואית, ולא היתה פעם אחת שהוא לא נרתם להגן על בית החולים, גם אם מאחורי הקלעים אמר שהתביעה לגמרי מוצדקת, ושחוות הדעת מטעם התובע היא לגמרי נכונה. זו היתה שיטה אצלו.
"היו גם מקרים שרופאים הסכימו לתת חוות דעת מטעם ההגנה, אבל הזהירו מראש שלא יוכלו להגן עליה מקצועית בבית המשפט, כי העדות שלהם 'לא תחזיק מים' ויש סכנה שהאמת תצא לאור, גם לגבי המקרה עצמו וגם לגבי טיב העדות. במקרים האלה בתי החולים ואנחנו, עורכי הדין, מיהרנו לסיים את התיקים בפשרה כספית".
מנהלי בתי החולים וקופות החולים יודעים על התופעה הזאת?
"כן, המערכת מגבה את משרדי עורכי הדין והיא יודעת שיש מקרים שאסור שיגיעו לדיון בבית המשפט, גם בגלל חוות דעת כאלו שמוגשות בשם בתי החולים עצמם. לעיתים היתה אי־נחת אצל הבכירים בבתי החולים, אבל זה אף פעם לא הפריע להם להגיש את חוות הדעת האלו לבתי המשפט. הם ממש ראו את זה כחלק משיטת העבודה.
"מצד שני, יש גם לא מעט רופאים שלא הסכימו לכתוב חוות דעת כשסברו שהתובע צודק, והציעו לנו לפנות למומחה אחר. חשוב גם לדעת שהפרקטיקה של מתן חוות דעת שסוטה מהאמת הרפואית קיימת גם בצד של התובעים. בשנים האחרונות אני נתקל בהרבה מומחים שמוכנים לתת חוות דעת נגד המערכת הרפואית, למרות שלעיתים הבסיס הרפואי־מדעי לטענות שלהם לוקה בחסר".
עורך דין אחר אומר כי "הבעיה האמיתית כאן היא שחוות הדעת הללו ניתנות כעדות בשבועה. הרי זה הגיוני שההגנה תתרכז בנקודות החוזק שלה ותנסה להסתיר את נקודות החולשה, אבל זה מאוד־מאוד בעייתי כשרופא כותב דברים שונים לגמרי לעורכי הדין ולבית המשפט.
"מבחינה משפטית אפשר אולי להגן על זה כשתי עמדות לגיטימיות, אבל ברור שמבחינה ציבורית ומוסרית זה חמור מאוד שבית חולים ציבורי או ממשלתי, וגם מוסד פרטי, ממשיכים לטעון טענות הגנה מופרכות שאין להן בסיס.
"מהניסיון שלי, בתי החולים רוצים למזער את הנזק הכלכלי שיגרמו להם הפיצויים, והם ישתמשו לשם כך בכל אמצעי שיכול לסייע להם. הם פועלים כאילו היו עסק פרטי למטרת רווח, ולא מביאים בחשבון את המשמעות הציבורית והמוסרית של מעשיהם".
עו"ד מיכאל אלנתן // צילום: אלון פורת
בשנת 2015 הגיש ע' תביעה נגד אחד מבתי החולים בארץ, בעקבות ניתוח להסרת פוליפ מהאף, שעבר בנובמבר 2008. הוא טען כי הניתוח בוצע באופן רשלני וכושל, עד כדי כך שהמנתחים חדרו בטעות למוחו וגרמו לו לפגיעות קשות ובלתי הפיכות. בשנים שלאחר הניתוח הוא נאלץ לעבור ניתוחים לתיקון תוצאותיו, אבל הוא סובל מבעיות תפקודיות ונפשיות קשות.
במסמך שכתב עורך דין ממשרד איתן האזרחי ושות' ליחידה לניהול סיכונים בבית החולים ב־20 במארס 2017, הוא מציין כי בית החולים הסתייע בחוות דעת רשמית של מומחה בכירורגיית ראש וצוואר. בחוות הדעת ציין הרופא שהסיבוך שאירע בניתוח "הוא ידוע ומוכר, יכול לקרות לכל מנתח, וקורה גם למנתחים המנוסים ביותר. מהיכרותי עם מטופלים שחוו סיבוכים דומים שטופלו ותוקנו, סיבוכים אלה לא הותירו נזקים אובייקטיביים ולא דווח על בעיות נפשיות דומות".
להגנתו של בית החולים נחלץ גם אחד מבכירי הנוירוכירורגים בארץ, שכתב כי "עם התרחשות הסיבוך הוא טופל מיידית ובדרך הנכונה, ולא נותר כל חסר נוירולוגי אובייקטיבי. לא קיים אצל התובע כל נזק נוירולוגי תפקודי".
ואולם, עורך הדין כותב כי העמדה שהשמיעו שני המומחים מאחורי הקלעים היתה שונה בתכלית מזו שהגישו לבית המשפט, וכי "מדובר בנזק גדול מאוד! לא רק חדרו לבסיס הגולגולת, אלא גרמו להרבה הרס בבסיס הגולגולת, ולא היו מוכנים ומיומנים כדי לטפל מיידית. הכניסו חומר ביולוגי, אך זה לא מספיק. לא ידעו איך להתמודד עם הסיבוך! נעשו טעויות במהלך הניתוח, וברגע שהם חשבו שנגרם נזק, ניתן וצריך היה להרחיב את הניתוח, להגיע לבסיס הגולגולת ולזהות את האזור הפגוע. כנראה חששו לגרום ליותר נזק. הפגיעה היא מעבר לרגיל - שטח הפנים שבו נגרם ההרס יחסית גדול, דימום מוחי בנוסף לדלף".
באותו מסמך מעריך עורך הדין את הנזק לנפגע ב־583 אלף שקלים, ומציין ש־300 אלף שקלים יהיו פשרה ראויה.
מקרה אחר עוסק בתושבת הצפון שהגיעה בספטמבר 2014 לבית חולים עם חתך באגודל ידה כתוצאה מזכוכית שנשברה בביתה. האישה טופלה בהרדמה מקומית, החתך נתפר, והיא הופנתה להמשך מעקב בקופת חולים.
ב־2016 הגישה האישה תביעה נגד בית החולים, בטענה שלא זיהה כי סבלה גם מפגיעה בגיד, וכתוצאה מכך היא נותרה עם נכות קבועה בכף היד. עו"ד פ', שייצג את בית החולים בתביעה, דיווח על המקרה וציין כי ההגנה הגישה לבית המשפט חוות דעת שחיבר מומחה לכירורגיה של כף היד, שבה הוא קובע כי "הצוות הרפואי במיון פעל נכון ובהתאם לסטנדרטים המקובלים. הנכות שצוינה אינה קשורה לטיב הטיפול, אלא לפציעה עצמה, על כל השלכותיה, ולאשם התורם של הנתבעת".
אבל בהמשך המסמך כותב עורך הדין: "מאחורי הקלעים אמר המומחה שהטיפול בחדר המיון לא היה מיטבי. לא ברור אם נבדקו תנועות האגודל, והרשומה הרפואית לוקה בחסר. לשיטתו, הבדיקה במיון היתה שטחית ולא מקיפה, ובבדיקה טובה ניתן היה לאתר את הקרע בגיד".
• • •
כאמור, תביעות רבות על רשלנות רפואית מוגשות לאחר סיבוכים בלידה. כך, למשל, במקרה של תביעה שהגישה צעירה נגד בית חולים בצפון, בטענה שטיפול רשלני ולקוי שקיבלה גרם לה ללדת תינוק עם שיתוק מוחין באוגוסט 2003. על פי מסמך שכתבה עורכת דין ממשרד איתן האזרחי, מומחה בכיר בגינקולוגיה חיבר עבור ההגנה חוות דעת שהוגשה לבית המשפט, ובה פירט את כל מהלך הטיפול וקבע חד־משמעית כי "היולדת קיבלה את הטיפול הראוי והנכון, בהתאם לפרקטיקה המקובלת".
באופן חריג הוסיף המומחה לחוות הדעת דברי תוכחה יוצאי דופן, שתקפו את תופעת תביעות הרשלנות. בין היתר כתב: "אין הרפואה, טובה ככל שתהיה, מהווה ערובה להצלחה. אין הדעת סובלת כי כל תוצאה החורגת מהתקין, סיבוך או תופעת לוואי של טיפול או הליך הינם בחסותו הבלעדית של הרופא המטפל.
"לכל הליך רפואי, לרבות היריון ולידה, ישנם סיבוכים פוטנציאליים הן לאם והן לעובר. לדאבוני, לא כולם בני מניעה, ולא אחת אנחנו עדים לסיבוך קשה, לעיתים גם באופן שלא היה ניתן לחזות מראש. אין אנו דנים לפי מבחן התוצאה, שהרי העתיד עלום, וזוהי בגדר חוכמה בדיעבד שאין לה מן העניין כאן כלל וכלל. מבחן האמת הינו מבחן הדרך והניהול בטרם התוצאה".
בסוף חוות הדעת הצהיר המומחה, כמקובל: "אני נותן חוות דעתי זו במקום עדות בבית המשפט, ואני מצהיר בזאת כי ידוע לי היטב, שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין חוות דעתי זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה בבית המשפט".
אבל לצד חוות הדעת הרשמית, כתב המומחה לעורכת הדין מסמך שכותרתו "מאחורי הקלעים בעניין התביעה", ובו הדגיש כי "יש במקרה הזה לא מעט נקודות תורפה". הוא פירט שבעה כשלים בטיפול של בית החולים, ובהם: "בית החולים לא קיים דיון מספיק בנוגע לירידת ההמוגלובין אצל היולדת, חסרה התייחסות למשמעות ולהמלצות של הרופא לבדיקה חשובה שבוצעה במהלך ההיריון, אין התייחסות של הרופאים בקהילה ובבית החולים לכך שאצל אותה אישה היתה בעבר לידה בחודש שביעי עם יילוד שנפטר, אין מעקב אחר החשד להמטומה שהתגלתה אצל היולדת, ואין המלצה להמשך המעקב".
המומחה הוסיף כי "התיעוד הרפואי על הלידה מאוד לקוני, למעשה לא קיים כמעט שום תיעוד". הוא רמז על אפשרות של טעות באבחנה של מי השפיר הדמיים שהתגלו בלידה: "צוין בסעיף מי השפיר כי המים היו דמיים, דבר שיכול ללכת עם היפרדות שליה, או לעיתים טעות באבחנה. עם זאת, בסעיף יציאת השליה נכתב כי השליה יצאה תקינה".
המומחה מתח ביקורת על המעקב הרפואי שבוצע בקופת החולים ובטיפת חלב, וציין: "המעקב בקהילה היה מאוד חלקי. בוצעה שיחה בין אחות טיפת חלב לבין האישה שלא הגיעה עקב דימומים, מדוע לא הופנתה התובעת לאלתר למיון? מן הראוי היה שהרופא המטפל יבצע אולי בדיקת סונר באשר להמטומה שהודגמה. המעקב בקהילה מאוד לקוני, ללא שום תיעוד".
למרות כל הכשלים, המליץ המומחה לעורכי הדין שלא להתפשר עם התובעים מייד, "בעיקר משום שהתביעה בעצמה לא התייחסה למרבית נקודות התורפה, ומשום שהתנהלות בית החולים היתה בסך הכל תקינה, ובגדר הרופא הסביר". עבור חוות הדעת במקרה קיבל הרופא 11,700 שקלים.
אותו גינקולוג מומחה נתן חוות דעת גם בתביעה אחרת על רשלנות רפואית נגד בית חולים בצפון. על פי התביעה, במהלך לידה טבעית משכה מיילדת בבית החולים את ראשו של העובר בצורה חזקה ומוגזמת, למרות שפעולה כזאת חייבת להיעשות על ידי רופא, בוודאי נוכח הערכת המשקל הגבוהה של העובר, כמעט 4 ק"ג. עקב כך נוצרה כליאת כתפיים, שגרמה לתינוק נכות בלתי הפיכה.
חוות הדעת של המומחה, שהוגשה לבית המשפט, דוחה כמובן את טענות התביעה. לדבריו, "שבר בכתפיים הוא סיבוך בלתי צפוי ובלתי ניתן למניעה בלידה טבעית. במקרה זה לא היתה כל אינדיקציה שיש לבצע ניתוח קיסרי, מה עוד שסיבוך כזה יכול להתרחש גם בניתוח. (כליאת כתפיים) היא אירוע משמעותי שהיה מצוין בגיליון הלידה, ככל שהיה מתרחש".
אלא שמאחורי הקלעים הציג המומחה לעורכי הדין ממשרד איתן האזרחי תמונה שונה. הוא קבע כי "בהיעדר גיליון לידה מסודר, שממנו ניתן להסיק על ההתרחשויות בלידה, לא ניתן להגן על המקרה. שבר יכול להתרחש ללא פֶרע כתפיים, אלא כתוצאה מחילוף אגרסיבי שנועד להציל את חיי היילוד, אבל בתרחיש כזה היינו מצפים למצוא עדות לכך ברישומים. במרבית המקרים מתרחש שבר כזה כתוצאה מכליאת כתפיים או חילוץ אגרסיבי, ולא ניתן להגן על המקרה ללא רישום מסודר". עורכי הדין העריכו את הנזקים ב־622 אלף שקלים.
שמו של אותו גינקולוג מופיע גם בחוות דעת שנתן בתביעת רשלנות אחרת, שעניינה לידתה של תינוקת עם שיתוק מוחין בנובמבר 2011. כתב התביעה טען כי הטיפול שקיבלה היולדת בבית החולים היה כושל, וההחלטה לא לבצע ניתוח קיסרי היתה שגויה.
חוות הדעת הרשמית של המומחה הוגשה לבית המשפט באמצעות משרד עורכי הדין נשיץ־ברנדס, שייצג את בית החולים. נכתב בה כי ניתוח קיסרי בתנאים המתוארים לא היה מקצר את הליך הלידה, וקרוב לוודאי שלא היה משנה גם את מצבה הנוירולוגי של התינוקת.
אולם מהמסמכים שבידינו עולה כי המומחה כתב לעורכת הדין מאחורי הקלעים: "עם כישלון הוואקום בפעם הראשונה, היה מקום לשקול ביצוע ניתוח קיסרי. הרשומה הרפואית לוקה בחסר, ואין בה דיון לגבי משך הלידה, למרות היעדר ירידת ראש באופן מספק. לא ברור איזה הסבר קיבלה היולדת, וקיימים מקטעים ארוכים של אי־ניטור העובר במהלך הלידה". המומחה המליץ להגיע לפשרה בתיק.
מהמסמכים שהגיעו לידי "שישבת" עולה כי אחד המומחים המובילים בארץ בתחום האולטרה־סאונד סיפק גם הוא חוות דעת כפולה במסגרת תביעת רשלנות נגד אחד מבתי החולים.
על פי התביעה, ביצוע כושל של בדיקת אולטרה־סאונד בשבוע ה־37 להיריון הביא לכך שהרופאים לא גילו מומים בעובר, ובמארס 2014 נולדה לתובעת ולבעלה תינוקת שסובלת מפיגור וממומים בליבה.
ביוני 2018 כתב עורך דין ממשרד אהרנסון, שר, אבולעפיה, אמודאי ושות' לעורכת דין מסוכנות מדנס כי המומחה חיבר עבור ההגנה חוות דעת רשמית, שבה קבע שלא ניתן היה לזהות את הבעיות בבדיקת האולטרה־סאונד בהיריון. המומחה טען כי "לא היו כשל או רשלנות שניתן לייחס לעובדי בית החולים, ומכל מקום, האב הצהיר כי הוא מסרב לבדיקות פולשניות, וכי הם לא יבצעו הפסקת היריון בכל מקרה".
אולם חוות דעתו של המומחה מאחורי הקלעים היתה שונה: "המומחה קבע כי יש סיכון שכל מומחה שימנה בית המשפט לבחינת המקרה יקבע שבסקירה כן צריך היה לאבחן את המום הלבבי, הואיל ובבדיקה זו נבדקים ארבעת חדרי הלב וקשה להחמיץ את המום כאשר בודקים נכון את החדרים.
"במקרה של אבחון מום זה, צריך היה להפנות את האם לבדיקת אקו־לב עובר ולייעוץ גנטי. באקו־לב היה מאובחן המום, ויועץ גנטי היה מפנה את האם לדיקור מי שפיר, לנוכח השכיחות הגבוהה של מום זה בקרב עוברים הסובלים מתסמונת דאון. אבחון התסמונת היה מצדיק הפסקת היריון בכל שלב.
"בהיריון לאחר זה שמתואר בתביעה פנתה האם לייעוץ גנטי וביצעה בדיקת מי שפיר, מה שמלמד שאין לה מניעה דתית לעשות בדיקות פולשניות והפסקת היריון כאשר יש בעיה אמיתית לעובר".
שמו של אותו מומחה לאולטרה־סאונד מופיע גם בחוות דעת בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי מרכז נגד בית חולים ונתבעים נוספים. בתביעה טוענת אישה שנולדה באפריל 1992 כי היא סובלת ממומים קשים בשלד, מאחר שסקירת המערכות שבוצעה באמא שלה בזמן ההיריון היתה רשלנית ולא גילתה את המומים הקשים בשלד.
על פי המסמך ששלח עורך דין ממשרד אהרנסון, שר, אבולעפיה, אמודאי ושות' לבית החולים ב־12 בנובמבר 2018, ההגנה הגישה לבית המשפט חוות דעת שכתב המומחה, ולפיה "ב־1992 איכות המכשור והרזולוציה של התמונה היו הרבה פחות טובות מהיום, והן אפשרו תמונות הרבה פחות חדות ומדויקות. אבחון הבעיה אצל העובר קשה, וחסר היה גם מידע חיוני מהמשפחה, שלפיו אחיו של האב סובל מגמדות ומעיוותים מולדים קשים בשלד. בכל המומים שאובחנו אצל התובעת, אחוז הזיהוי הטרום־לידתי נמוך במיוחד".
אלא שמאחורי הקלעים תיאר המומחה לפרקליטים תמונה אחרת, ולפיה "גם ב־1992 היתה יכולת לזהות מומים בעמוד השדרה במסגרת סקירת המערכות הבסיסית. אם המומים היו מאובחנים, הוועדה להפסקת היריון היתה מאשרת את הפסקתו".
תביעת רשלנות נוספת הקשורה להיריון וללידה מתבררת בימים אלה ונוגעת לצעירה שנולדה ב־1987 כשהיא חולה בתלסמיה - מחלה תורשתית קשה שפוגעת בתאי הדם, מצריכה עירויי דם קבועים וגורמת לסיבוכים קשים. ב־2012 הגישה היולדת תביעה נגד בית החולים, ובה טענה כי לא הופנתה במהלך הריונה לביצוע בדיקה לאיתור מוקדם של המחלה.
באוגוסט 2016 כתבה עורכת דין ממשרד נשיץ־ברנדס כי בחוות דעת שחיבר עבור ההגנה גינקולוג בכיר, הוא דחה את טענות התביעה וציין: "מקרה זה אירע לפני שנות דור, וקיים קושי באיסוף הנתונים, קושי לזכור את הסטנדרט הרפואי, ונוהלי התיעוד ברשומות הרפואיות היו שונים לחלוטין מאלה הנהוגים כיום".
המומחה הוסיף כי באותה תקופה, סוף שנות ה־80, לא בוצעו בדיקות לאיתור מוקדם של מחלת התלסמיה בהיריון, אלא במוקדי נשאות ספציפיים, שאינם נוגעים לתובעת. לטענתו, מדובר במקרה ראשון של המחלה במשפחה, כך שגם בדיקת ההיסטוריה המשפחתית לא היתה מעלה חשד.
אולם עורכת הדין כותבת כי מאחורי הקלעים אמר המומחה לעורכי הדין דברים אחרים - ולפיהם, "בשים לב לקרבת המשפחה, לאזור המגורים ולרמת האנמיה, היה בהחלט מקום לבצע את הבירור לאנמיה, או לפחות לשקול לבצעו". עיר מגוריהם של התובעים נכללת בפועל ברשימת מוקדי הנשאות לצורך ביצוע בדיקות אלה.
• • •
מקרה טרגי במיוחד עוסק בעניינו של ח', אב לחמישה, שעבר ניתוח לקיצור קיבה בבית חולים בצפון בפברואר 2012, בהיותו בן 36. כשבוע לאחר הניתוח החמיר מצבו, עד שהרופאים נאלצו לכרות את קיבתו. מאז סבל מנכות קשה ומסיבוכים, ולפני כשנה הלך לעולמו.
לפני מותו הגיש ח' לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים. על פי כתב התביעה, אופן הטיפול בח' בבית החולים היה רשלני וכושל: "בין היתר, בוצעו פענוחים שגויים של צילומי הדמיה לאחר הניתוח, וניתנה פרשנות רשלנית ושגויה של הממצאים. דברים אלו הובילו למתן טיפולים שגויים וחסרי תכלית, תוך חשיפתו של ח' לסיבוכים שונים, עד הצורך בכריתה מלאה של הקיבה. את הסיבוכים ניתן היה למנוע, אילו ניתן לו טיפול ראוי ובזמן".
בית החולים דחה מכל וכל את טענות התביעה. עורך דין ממשרד כרמלי־ארנון, שמייצג מטעם סוכנות מדנס שורה של מוסדות רפואיים, צירף לכתב ההגנה חווֹת דעת שחיברו כירורג בכיר ורדיולוג בכיר. הרדיולוג כתב כי לדעתו "לא היתה רשלנות, בדיקות ההדמיה שבוצעו היו תכופות וטובות, והפענוח שלהן היה תקין".
אבל ממסמך שכתב עורך הדין לסוכנות מדנס ב־1 בנובמבר 2016, עולה כי מאחורי הקלעים מסר המומחה לפרקליטים דעה שונה בתכלית: "הפענוח הרדיולוגי היה שגוי ולקוני... צילומי ההדמיה בבית החולים היו קצרים מדי, לא בוצע הליך שיקוף הנדרש במהלך ביצוע התצלום, והיה חשד להיצרות שהצריך התייחסות אחרת, אשר בסבירות גבוהה היתה מונעת את הנזק.
"לו הרדיולוג בבית החולים היה מציין שהחומר הניגודי התקדם אך יש חסימה, נוכח מצבו של התובע היו מתערבים באמצעות ניתוח, ולא בוחרים באופציה של טיפול שמרני. בבית החולים היו צריכים להסיק בשלב מוקדם יותר כי הטיפול השמרני אינו מספק, ונוכח מעבר חומר הניגוד שהודגם בבדיקות ומצבו הקליני של החולה, היו צריכים לנתח באופן דחוף בשלב מוקדם יותר".
עורך הדין העריך את הנזקים לחולה ב־3 מיליון שקלים, ולכן כתב לסוכנות הביטוח שהוא ממליץ לקבל את הצעת הפשרה שהעלה המגשר שמונה לדון בתביעה, על סך 600 אלף שקלים. הוא ציין, כי גם מומחה ההגנה בתחום הכירורגיה אישר לעורכי הדין, בחוות דעתו מאחורי הקלעים, את הקביעות של המומחה מטעם התובע בקשר לנכות ולסיבוכים של מצבו.
עד כה, משפחתו של ח' עדיין לא הסכימה להצעת הפשרה.
חוות הדעת של הרופאים מאחורי הקלעים הגיעה לידיעת עורכי הדין של המשפחה, מיכאל אלנתן ועמיקם חרל"פ. השבוע הם אמרו לנו: "לנוכח הניסיון של משרדנו בתחום, איננו מתפלאים למשמע הדברים הקשים. העובדה שמומחה רפואי מוכן לתת חוות דעת מגינה בכל מחיר, גם בידיעה ברורה כי האמת שונה או ממש הפוכה - היא שערורייתית ממש.
"חוות דעת המוגשת לבית המשפט היא בבחינת הצהרה בשבועה. המשמעות היא שהמומחה נתן הצהרות שקריות לכאורה, ובכך הוא מטעה ואף מכשיל את בית המשפט בבירור האמת".
עו"ד דורי כספי
עו"ד דורי כספי, מהפרקליטים הבולטים בייצוג נפגעי רשלנות רפואית בישראל, מכיר היטב את תופעת חוות הדעת הכפולות. "לפני כמה חודשים הייתי בכנס גדול בנושא רפואה ומשפט, שבו נשא דברים רופא מומחה מוביל בארץ בתחום האולטרה־סאונד המיילדותי, שמניסיוני, מעולם לא נתן חוות דעת שתומכת בתביעת רשלנות רפואית. הוא התפאר ביושרה המקצועית שלו וסיפר: 'כשאני כותב חוות דעת מטעם ההגנה נגד תביעה שהיא בעצם צודקת, אני אומר להם שלא יביאו אותי לדוכן העדים להיחקר עליה. שיגמרו את התיק'.
"אתה מבין את האבסורד? מבחינתו, הגשת חוות דעת שמגינה על תיק שבו היתה רשלנות זו יושרה מקצועית, גם אם הוא לא מוכן להגן עליה בבית משפט.
"או, למשל, כירורג בכיר מבית חולים מוביל, שסיפר לי איך מנהל אגף שלו התרברב בפניו שעמד יפה בחקירה נגדית בבית המשפט, למרות שאמר שתכלס, הוא חושב שפישלו שם בענק".
כספי מנהל בימים אלה תביעה מטעם משפחה של נער שסבל משיתוק מוחין, ונפטר בעת ניתוח לתיקון עקמת בבית חולים גדול במרכז. "כמו תמיד, הוגש כתב הגנה שבו נטען כי 'התביעה נטולת כל בסיס ודינה להידחות, באשר הינה ניסיון שלא כדין לעשיית עושר ולא במשפט'. כמובן שהוגשה גם חוות דעת של מומחה להרדמה וטיפול נמרץ, שקבע שבכלל אי אפשר לדעת ממה נפטר הנער, ושהטיפול בו במהלך הניתוח היה נאות. בקיצור - בית החולים טוען שהוא היה כמעט מושלם, ושההורים שאיבדו את בנם סתם מנסים להתעשר על גבו.
"ואז התברר לנו שכל הזמן הזה, בית החולים ועורכי דינו מחזיקים מסמך פנימי, שנשלח שלושה ימים לאחר מות הנער, ומסכם ישיבה שבה נכחו כל הגורמים הבכירים שהיו קשורים לטיפול בנער. כותרת המסמך היא 'אירוע חריג בחדר ניתוח'.
"בניגוד מוחלט לכתב ההגנה ולחוות הדעת הרפואית שלהם, המסמך קובע שהנער נפטר כתוצאה מדימום בניתוח; שבזמנים מסוימים עזב המרדים הבכיר את חדר הניתוח; שבחלק מהזמן שהתה שם רק מרדימה מתמחה; ושממצאי הבדיקה בנוגע לרמת ההמוגלובין בדם, שעליה הסתמכו במהלך הניתוח, לא היו מהימנים.
"ואני שואל אותך: איך מעז בית חולים ממשלתי, ובעצם, איך מעזה מדינת ישראל, לטעון כלפי הורים ששכלו את בנם בגלל רשלנות רפואית חדה, שתביעתם היא 'ניסיון שלא כדין לעשיית עושר ולא במשפט', כשבית החולים מודע כל העת לכשלים שהביאו למות הנער?
"איך זה שברגע שמטופל ניזוק מטיפול רפואי רשלני, המערכת - שעד לאותו רגע טיפלה בו וקיימה איתו יחסי אמון - מתנכרת לו והופכת להיות האויב שלו, במקום לקחת אחריות לתוצאה ולפעול מולו בשקיפות וביושרה?"
לדברי עו"ד כספי, "אנחנו במשרד, כמו קולגות רבים שלנו שמייצגים נפגעים, מגישים תביעה רק במקרים שבהם אנחנו משתכנעים, לאחר בירור מעמיק עם מומחים מובילים, שנגרם נזק כתוצאה מטיפול רשלני, ושהתביעה מבוססת וצודקת. במשך השנים ניהלנו אלפי תביעות רשלנות רפואית, וב־99 אחוז מהן הגישו בתי החולים חוות דעת רפואיות נגדיות, שקובעות שהטיפול בנפגע היה לעילא ולעילא. אז כל התביעות שהגשנו היו תביעות שווא?
"ואיך זה שב־99 אחוז מהמקרים שבהם טענו מומחי ההגנה שלא היתה שום רשלנות בטיפול, שולמו פיצויים גבוהים בערכים ריאליים, שמבטאים הכרה מלאה של המערכות הרפואיות והמבטחים בכך שהטיפול הרפואי שהעניקו היה בלתי נאות ורשלני?
"במקרים רבים, עצם הגשת חוות דעת רפואית נגדית, כבר חוסכת לנתבעים או למבטחים שלהם כסף רב. הסיבה לכך נעוצה בשני גורמים עיקריים: האחד - שקשה לנו לדעת איך יתרשם השופט מחוות דעת שכזו, שרלטנית ככל שתהיה, ועל כן אנחנו חייבים לשכלל לתוך מערך שיקולינו את סיכון חוסר הוודאות, הגם שאנחנו יודעים שהצד השני יודע שאין לו באמת הגנה.
"הגורם השני נובע מכך שפעמים רבות, מצבו של הנפגע שאנחנו מייצגים כל כך קשה, שהוא אינו יכול לשאת בסיכוני חוסר ודאות. למשל, העלות של טיפול בילד שסובל משיתוק מוחין בגלל רשלנות בלידה, היא עצומה. גם אם הסיכון לדחיית התביעה מוערך על ידינו ב־20 אחוז, המשמעות הכספית של פשרה בשיעור 80 אחוז מהנזק יכולה להביא להפחתה של מיליוני שקלים מסכום הפיצויים.
"לעיתים קרובות, עצם הגשת חוות הדעת של ההגנה מביאה למבטחים חיסכון עצום בעלות של יישוב הסכסוך, למרות שהאחריות האמיתית לנזקיו של נפגע הרשלנות הרפואית היא מוחלטת".
ran.reznik@gmail.com