נס גדול

בקיץ 2017, בקושי לפני שנתיים, התכוננה קבוצת הכדורגל סקציה נס ציונה לעוד עונה מפרכת במחוז הדרומי של ליגה א', ליגת הכדורגל השלישית באיכותה בישראל. חודשיים קודם לכן היא כשלה במשימתה לעלות לליגה הלאומית אחרי מאבק צמוד, ראש בראש, מול שכנתה הגיאוגרפית מרחובות, הפועל מרמורק, שהיתה אז בשליטתו של הזמר וכדורגלן העבר אייל גולן.

מאמן הסקציה, עופר טֶלֶספָפָה, התעקש להוציא את השחקנים למחנה אימונים בחו"ל, אבל נענה על ידי ראשי הקבוצה שאין להם גרוש על הטוסיק, ועדיף שיסתפק במועט. טלספפה הנהן בראשו ואמר לעצמו - בולגריה. הוא הלך לשחקנים שלו, הסביר להם את המצב, ובסוף השיחה הוציא כל אחד מהם 2,000 שקלים מכיסו כדי לשלם לחברת הנסיעות. היו"ר אלי כהן השלים מה שהמועדון היה מסוגל - 500 שקלים לאדם.

ההתעקשות השתלמה. "חזרנו מהפגרה קבוצה מפחידה", שחזר השבוע טלספפה, "לקראת עונת 2018-2017 הבאנו ממרמורק את יוסי אסייג, שהבקיע 30 שערים, את גיא עובדיה, ומבקעת הירדן את נאור סבג. היריבות שלנו הביאו כל מיני שחקנים מליגת העל, אבל לנו היה תלכיד.

"פתחנו עם תשעה ניצחונות רצופים, תיקו אחד ועוד חמישה ניצחונות. באמצע העונה היו לנו 43 מתוך 45 נקודות אפשריות". את העונה ההיא סיימה נס ציונה ראשונה עם 73 נקודות, שיא ליגה א', וזה עם תקציב פצפון של 900 אלף שקלים, אולי השישי או השביעי בליגה א'. היא עלתה לליגה הלאומית.

בקיץ שעבר לא מעט שחקנים סירבו לבוא לנס ציונה לחזק את הסגל. הם לא ידעו איפה לקבור את עצמם כששמעו מי עלתה לליגת העל. חלקם סתם פחד ללכת לאיבוד במזלג המחלפים שמוליך לפלמחים, גן רווה/נס ציונה או רחובות. לפני שבועיים, כשנס ציונה סגרה מעגל של 51 שנים והשלימה עלייה רצופה של שתי ליגות בשנתיים, עד לליגת העל, היו בהם כאלה שהצטערו.

•  •  •

סקציית נס ציונה התפרקה פעמיים ב־25 השנים האחרונות. הפעם האחרונה שבה שיחקה בליגה העליונה היתה בעונת 1968-1966, שנמשכה שנתיים בגלל מלחמת ששת הימים, ובסיומה ירדה ליגה.

טלספפה, ללא ספק שם שהוא שיחוק (המוצא עיראקי), הגיע לנס ציונה עם העוזר אייל ברוך, מאמן הכושר רועי גולדמן ומאמן השוערים עדי טוויטו לפני קצת פחות משלוש עונות. הוא שינה לאט־לאט את המטרות והציפיות, מהישרדות בליגה לאפשרות של עלייה. 

כבר במשחקי ההכנה בגביע הטוטו בקיץ שעבר ראה המאמן שהקבוצה עומדת היטב מול המועמדות החזקות לעלות לליגת העל. במחזור ה־15 התקבלה החותמת - הסקציה היכתה 5:1 בחוץ את מוליכת הטבלה והמועמדת המובילה לעלות ליגה, הפועל כפר סבא, וכל זה עם שמות שלא אומרים הרבה מחוץ לקידומת 08 - עמית שמש, איתי עוזרי, צליל נחמיה, אחמד שעבן שבא מהכפר ג'דיידה, אופיר חמו, בן שמעוני, רז שטיין (מלך השערים עם 12 כיבושים), עידו אקסברד (שהוא חצי מפורסם בגלל היותו "קבלן עליות" בלא מעט קבוצות), בן סיטלקול, ניר שרון, אדר אוואט, גיא אביב ואמנון טדלה בן ה־21 (שישה שערים בליגה ובגביע ושבעה בישולים), שאותו גילה המנכ"ל רונן זייגרמן כשטדלה היה עוד בגיל נערים ב' ושיחק ב"בני צ'לאל", קבוצה המזוהה עם העלייה האתיופית ויושבת בשכונת קריית משה ברחובות.

בחודש הראשון של 2019, בסיום הסיבוב הראשון, מצאה נס ציונה את עצמה במקום הראשון. זה הצטרף ל־0:6 על עכו, ל־1:4 על ראשל"צ ולניצחון חוץ, 0:1 על הפועל פ"ת. פתאום היא סומנה על ידי כולם כמסוכנת.

אבל שום דבר לא העיד על הטירוף והשגעת שיאחזו בעיר בת 49 אלף התושבים במחזורי הסיום. מה שהתחיל בקטן, עם חלומות על הישארות בליגה הלאומית ועם 300 צופים במחזורי הפתיחה, הסתיים ב־3,000 צופים שגדשו את האצטדיון המקומי במשחקי הבית האחרונים, נגד עפולה (0:2) ונגד כפר סבא (1:2).

למשחק האחרון של העונה, באצטדיון רמת גן המיתולוגי, יצאה שיירה של אלפים, להבטיח שלא מתרחשת תקלה של הרגע האחרון נגד הפועל רמת גן. התיקו 1:1 הבטיח לנס ציונה את המקום השני ואת העלייה לליגת העל, יחד עם הפועל כפר סבא. בפעם האחרונה שהם היו בליגה הראשונה, לוי אשכול היה ראש הממשלה.

כשאנחנו מדברים, טלספפה הוא כבר מאמן לשעבר בנס ציונה. למרות ההצלחה הענקית, הוא לא ימשיך בליגת העל כי אין לו תעודת פרֹו, שנדרשת ממאמן בליגת העל, והוא לא מוכן להושיב לצידו "קוף" עם תעודה, שיקבל ממנו הוראות. "במועדון רצו שאשאר", הוא אומר, "אבל אני לא רוצה להיות מאמן צללים. לא עשיתי פרו, וכנראה אני לא צריך לאמן בליגת העל בינתיים".

במקומו הובא לקבוצה עמיר תורג'מן. "הוא גידל לא מעט שחקנים", אומר זייגרמן, "המודל שלי הוא הפועל חדרה, שעשתה דרך דומה לשלנו, מהליגה השלישית עד ליגת העל.

"נשתדל להביא שני זרים חזקים שיהיו עוגנים, ונקווה לטוב. יש ציפייה ששחקני עבר של הסקציה, שהם בעלי עמדה כלכלית חזקה, כמו יעקב שחר וכוכי בן גרא, יעזרו לבסס את הסקציה בליגת העל לשנים ארוכות".

זייגרמן הוא בן למשפחת הוכברג, שהיתה ממייסדי נס ציונה. הוא שיחק בכל קבוצות הגילאים בסקציה, וגם בנבחרת הנוער של ישראל, ובגיל 18 עבר לבית"ר ת"א תמורת סכום שיא לגילו - 230 אלף לירות.

טלספפה אומר ש"קל זה לא יהיה, אבל אני מאחל להם שיבנו קבוצה טובה, שיקבלו פידבק מהאוהדים ושהעיר תעמוד מאחוריהם. זו קבוצה של עיר".

אחד שלא כל כך אהב שטלספפה מייבש אותו על הספסל במחצית הראשונה הוא הקפטן סהר לוי, המלך של האוהדים שגדל במחלקת הנוער, ולמרות שהוא כבר בן 33, נראה בן 18. האיש שלוקח את כל הקרנות והבעיטות החופשיות, כזה שיודע לקום מהספסל ולשנות משחק, כולל המשחק החשוב נגד כפר סבא בסוף העונה, עם כדור קרן שהרים לעברו של איתי עוזרי, שנעץ את שער הניצחון.

ללוי עדיין אין חוזה לעונה הקרובה. "נשב ונראה לאן נושבת הרוח", הוא אומר, "ליגת על זה טופ. מבחינת יכולת הייתי צריך לשחק שם כבר לפני הרבה שנים, אבל נס ציונה זה חיבור".

"היריבות שלנו הביאו כל מיני שחקנים מליגת העל, אבל לנו היה תלכיד". שחקני סקציה נס ציונה חוגגים את העלייה לליגת העל צילום: מרקו

בשנות ה־30 של המאה ה־20, לפני 90 שנה בערך, היו בנס ציונה בקושי 4,000 תושבים, אבל ארבע קבוצות כדורגל, אפילו יותר מאשר במנצ'סטר - מכבי נס ציונה, הפועל נס ציונה, בית"ר נס ציונה וכוכב הדרום, שהיו יהודים יוצאי טורקיה. היישוב היה קטן, אבל התיעוב והקיטוב הפוליטי זלגו גם לקבוצות, וראשי היישוב רצו לעשות לזה סוף.

באוקטובר 1955 הכיר רשם העמותות בסקציה כאיחוד של כל הקבוצות ביישוב. השושבינים היו יצחק בוקסר, איש מכבי ופרדסן גדול, ומהצד השני של הפועל, ליאון וישנייה. על מסמך האיחוד חתמו כל מיני חשובים, כמו שני האדונים לעיל, וכן ורניק, ברומר, בן הלל ומאיר הרמן, לימים ראש העיר.

הקבוצה המאוחדת שיחקה במגרש מכבי, שהיה סמוך למקום שבו נמצא היום הקניון העירוני. המגרש שרד עד 2004, כשנבנה האצטדיון הנוכחי.

בשכונת רמז, שבה גדל עמי גרובשטיין (78), השוער מהעידן של שנות ה־50, צמחו עצי פיקוס ברוחב שבעה מטרים. גרובשטיין התחיל לשחק בבוגרים בגיל 14 וחצי. "החבר'ה היו מזייפים את הגיל שלי כדי שאוכל לשחק", הוא אומר. "מי שהמליץ עלי ליצחק בוקסר, שייקח אותי לבוגרים, היה החלוץ המרכזי שלנו קלמן שוכטוביץ', אחיו של יענקל'ה שוכטוביץ', גם הוא שחקן בסקציה". לימים הוא יהפוך ליענקל'ה שחר, הבוס הגדול של מכבי חיפה.

בוקסר לקח את עמי לבוגרים וניהל את המועדון עד לעונה שבה עלתה הקבוצה לליגה הבכירה בעונת 1966-1965, ואז פינה את מקומו לצעירים ממנו. גרובשטיין מספר שבכל השנים הוא לא קיבל אגורה.

ברוך (ברוכל'ה) רוזנשטיין (79), מלך השערים של הסקציה בשנותיה הגדולות, מביט בעמי ומחייך. "באמת לא קיבלת גרוש? כי אני קיבלתי..." הוא אומר בהנאה.

עמי מסתכל עליו, ולמרות שעברו יותר מ־50 שנה, אפשר עדיין לראות עלבון קל מתפשט על פניו. "איך לא סיפרת לי?"

15 שנים שיחק עמי בבוגרים, מגיל 14 עד 29, ופרש כשהקבוצה ירדה לליגה א', ב־1969. הזיכרון הכי גדול שלו מימיו בקבוצה הוא משחק העלייה לליגה הראשונה, הליגה הלאומית, בקיץ 66'.

"בית"ר ירושלים היתה היריבה הגדולה שלנו. יצאנו למשחק מכריע ברמת עמידר. אליעזר צוויג כבש שער ניצחון, נגמר 1:2 ועלינו ליגה. שיחקתי מול חודורוב, שהיה אליל שלי".

גם שייע גלזר הגדול שיחק אצלם בקבוצה עונה אחת, אחרי שהגיע מבית"ר ירושלים. עמי: "הוא היה כבר בן 40, אבל רצה לשחק. כל יריבה שמה עליו שני שחקנים, והוא כבר בקושי עמד על הרגליים, אבל תמיד יהיה כתוב ששייע הגדול שיחק אצלנו".

אתה זוכר משחק גדול שלך?

"כשהיינו בליגה א', ב־1961, ניצחנו את הפועל באר שבע 0:1. בא אלי אוהד שלהם, בריון גדול, אמר לי 'היית מצוין' ובום, נתן לי אגרוף. לקחו אותי לבית חולים, והגיעה משטרה והיתה חקירה.

"אחרי שלושה חודשים צלצל אלי הבריון והתחנן שאוותר לו על התלונה, אחרת ילך לבית סוהר, ולא יהיה מי שיטפל במשפחה שלו. ישר ויתרתי לו".

ברוכל'ה רוזנשטיין נולד ברוסיה. את מלחמת העולם השנייה העבירה משפחתו ביערות, וב־1949 עלו לנס ציונה, שם חיכתה להם אחותה של אמו. אבא שלו שכר צריף ברחוב הרצל והגריל את המגרש הכי טוב, אחד מתוך 16, צמוד למכון הביולוגי של היום. בית כבר היה, אבל שנתיים הם חיו בלי חשמל.

הוא הלך לתנועת מכבי צעיר, שם פגש את יענקל'ה שוכטוביץ' (שחר), שגר ברחוב מכבי ושיחק במכבי, עד האיחוד ב־55'.

"כל הקבוצות הגדולות רצו לקנות אותי. מכבי ת"א, הפועל פ"ת, הפועל ירושלים. אבל היתה אז אידיאולוגיה והיתה נאמנות, ונשארתי. בליגה הלאומית עשינו תוצאות טובות. תיקו 2:2 נגד מכבי ת"א, והכי גדול - סטלמך, ויסוקר ובועז קופמן באו אלינו עם הפועל פ"ת וחטפו אצלנו שלוש".

מה ההבדל בין אז להיום?

"שאז כמעט כולם נולדו וגדלו בנס ציונה. היום אם תמצא אחד או שניים שגדלו פה, זה יהיה טוב. חוץ מזה, אתה יודע איזה מכות חטפנו אז במשחקי חוץ? בימק"א קיבלנו מכות והשתינו עלינו. בשדה עוזיה נכנסו פרות למגרש באמצע המשחק מהרפת הסמוכה.

"בבאר יעקב היה מגרש שקראו לו 'מחנה תוניס', ושם מדקה לדקה המגרש נהיה יותר צר כי האוהדים עמדו על הקווים ורצו להתנפל עלינו. הובלנו עליהם 0:2, אבל במחצית ברחנו דרך הפרדסים הביתה. השופט שמואל הנדוורג נשאר לבד באמצע המגרש. היה להם שם איש ענק בשם גז, שלקח את הנדוורג ביד והציל את חייו מזעם ההמון".

•  •  •

על כיסא ראש העיר בנס ציונה יושב מאז הבחירות האחרונות שמואל בוקסר, בנו של יצחק, מייסד הסקציה. ראובן לרר, סבא של סבתא של ראש העיר, היה ממקימי המושבה נס ציונה ב־1883.

"אבא שלי שיחק בנבחרת ארץ ישראל, בנבחרת מכבי ובבריגדה", מספר בוקסר, אגרונום בהשכלתו, בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, ולא סתם אנחנו הולכים לצלם את כולם בבית הדבש של שאול ירקוני, בלב הפרדסים מול מושב בית עובד. בוקסר: "משפחת שניידרוביץ' (שני) שלחה את אברהם הקטן ואברהם הגדול לשחק בסקציה. הם היו בני דודים של אבא שלי. הכל היה קטן, וכולם היו משפחה.

"מחסן התלבושות של הסקציה היה אצלנו במרתף בהרצל 5, המועדון היה אצלנו בבית. השופטים החליפו אצלנו בגדים והתרחצו. המגרש היה 300 מטר מאיתנו. ואז אבא שלי בא למאיר הרמן מבית"ר נס ציונה ולווישניה מהפועל ואמר: 'לאחד את כולם'.

"לסקציה היה מעמד מיוחד בהתאחדות, כי בניגוד לכל המועדונים שהיו מזוהים פוליטית, אנחנו ישבנו על הגדר והפכנו ללשון מאזניים. למשל, למרות שאבא היה איש מכבי, הוא הלך עם הפועל בהתאחדות כי הם נתנו יותר כסף ודאגו לסקציה".

אומרים עליו שהיתה לו אישיות מיוחדת.

"אבא שלי היה בחור יפה, חקלאי. הוא סחרר את כל הנשים והביא לנס ציונה את כל הבוהמה. קלצ'קין, עמיקם גורביץ', שמוליק קראוס ואריק איינשטיין היו באים למשחקים, כי קסם להם שאנחנו לא מעורבים פוליטית. אבא שלי גידל שחקנים מיתולוגיים. גברי בן שמעון, קמחי, חבאני, צוויג, גרובשטיין, ברוכל'ה. הגדולה שלו היתה שהוא לא החזיק שחקנים בכוח. הוא אמר שמי שחננו אותו ברגליים טובות, שילך לקבוצות הגדולות".

לא הייתם מוכנים לעלייה של הסקציה לליגת העל. באצטדיון שלכם יש רק 3,500 מקומות, ולא תוכלו לארח בו. תצטרכו לנדוד לערים אחרות.

"לפי התקן, צריך לבנות יציע עם 2,100 מקומות, מזנונים, חדרי שירותים, עמדת שידור ואזור VIP תחום ומקורה. יש רגולציה, יש לוחות זמנים. אני חושש שזה ייקח לפחות שנתיים. הלוואי שאמצא את הדרך לעשות את זה בפחות. ברור לי שלקחת קבוצה צעירה ולנתק אותה מהעיר שלה, מהאוהדים, זו נקודת פתיחה רעה.

"אני באתי מהצבא ומהביזנס (שירת במודיעין ובפיקוד העורף והיה הבעלים של יקבי ברקן; א"פ), ואני מצפה שייתנו לנו חסד וזמן. הקמתי צוות עם הנהלת הסקציה, שיושב להזיז את הפרויקט. ניפגש עם אדריכל ונתקדם.

"אני מקווה שעם קצת שיפורים, האצטדיון בראשל"צ יתאים לנו בעונה הקרובה. אם לא, גם אשקלון ופתח תקווה הן אופציה.

"פעם, כשהיו בנס ציונה 10,000 תושבים, באו למשחקים 2,000 איש כי הסקציה איחדה את הקהילה. עכשיו זו הזדמנות להגיע לבני הנוער ולאחד את העיר סביב הקבוצה".

•  •  •

לעיריית נס ציונה יש תקציב שנתי של 400 מיליון שקלים. נתח מכובד מזה, 17 מיליון, מושקע בספורט. כל השימוש במתקני הספורט ברחבי העיר ממומן לגמרי על ידי העירייה, כולל אחזקת האצטדיון, שעלותה השנתית מיליון שקלים וחצי, ועוד 950 אלף שקלים שהמועדון מקבל מקופת העירייה.

בנוסף, בוקסר סוגר חוב קודם של חצי מיליון, מענק על העלייה לליגה הלאומית לפני שנה, שלא שולם. מה שאומר שרק הכדורגל תוגמל השנה ב־3 מיליון שקלים.

אתם העיר היחידה, בוודאי בגודל שלה, שיש לה שלוש קבוצות עירוניות בליגות העל - בכדורגל, בכדורסל ובכדוריד. מה אתה חושב על כסף ציבורי שתומך בקבוצות ספורט?

"איך שאני רואה את זה, ספורט הוא חלק מחינוך, וקבוצה מובילה מכנסת סביבה נוער וצעירים בכלל. יש בעיר 1,400 ילדים שמשחקים כדורסל, 400 בכדורגל ו־400 בכדוריד. אלה מספרים עצומים ביחס לגודל האוכלוסייה.

"אני לא מומחה גדול בספורט, אבל הספורט והכדורגל בעיר צריכים לעבור שינוי יסודי בגיוס כספים. נביא צוות שיבוא מהביזנס ויתמחה בגיוס כספים מבחוץ. נצטרך ללמוד תוך כדי תנועה, כי אין לנו זמן".

"ניצחנו במשחק המכריע ברמת עמידר". סקציה נס ציונה בעונת העלייה של 1966-1965

אלי כהן, יו"ר הקבוצה בשנים האחרונות, ישן פחות טוב בשבועות האחרונים. הוא מודע לפערים הענקיים שבין עלייה מליגה א' לליגה הלאומית לבין עלייה מהלאומית לליגת העל. התקציבים, המשכורות, הסטנדרטים והדרישות הם ברמה שלא הכירו כאן.

כהן (49), נשוי פלוס שלוש, הוא בכלל אוהד אדוק של מכבי ת"א בכדורגל ומחזיק אפילו במינוי. הוא מתכוון להחזיק בו גם בעונה הבאה, ויהיה מעניין לראות איך ישלב בין אהבותיו. ביומיום הוא רואה חשבון ומכהן כסמנכ"ל כספים של חברת האופנה גולברי. בנס ציונה הוא יו"ר בהתנדבות.

"יש כל כך הרבה משימות כדי להעמיד קבוצה ראויה, ואנחנו מחפשים מקורות תקציביים. בעונה שעברה תקציב השחקנים שלנו היה 1.9 מיליון שקלים, אחד הנמוכים בליגה".

מתי בעונה החולפת זיהית שאתם על הסוס?

"בתחילת העונה רצינו רק לתקוע יתד בליגה, לשרוד. כשסיימנו ראשונים בסוף הסיבוב הראשון, דיברנו על זה שאפשר לעשות עונה מדהימה. בתחילת הסיבוב השני נכנסנו לרצף של ארבעה הפסדים רצופים בליגה ועוד הפסד בגביע, אבל ידענו שאם ניכנס לפלייאוף העליון, נגיע לשם פחות לחוצים מהיריבות שלנו".

המודל שלו הוא בני יהודה. "אני רוצה להפוך את הסקציה לחממה לשחקנים צעירים שיפרצו דרכה, ונוכל למכור אותם וככה לממן את המועדון. קח למשל את נאור סבג. הוא הגיע מבקעת הירדן, תחתית ליגה א'. האמנו בו ונתנו לו להרגיש שהוא השחקן המוביל שלנו, ואני שמח ששחקן שלנו קיבל חוזה טוב וישחק בעונה הבאה בהפועל ב"ש.

"אני רוצה פה מועדון בוטיק עם קהל מחבק. זה התחיל העונה ב־100 אוהדים ביציע, ותראה איך זה נגמר".

גם ממכבי ת"א הוא לומד. "אני עוקב אחרי מה שהם עושים עם שחקנים צעירים, אחרי ההתנהלות מול התקשורת והקהל. גם אנחנו שמרנו השנה על פרופיל נמוך. לא דיברנו בכלל, ולדעתי זה עזר כי אף אחד לא ספר ולא ראה אותנו".

אבל לא תשחקו בעיר בעונה הקרובה, ואולי גם לא בעונה שאחרי.

"וזה חבל, כי הקהל בנס ציונה אוהב ספורט וממלא מגרשים. אין לי ספק שיפגע בנו שלא נשחק בבית".

מה המטרה שלכם בעונה הבאה?

"לשרוד בליגת העל, אפילו בשנייה האחרונה. אנחנו בונים פה מערכת, לומדים את עניין השחקנים הזרים. מינינו דובר (אלירן ברנשטיין מערוץ הספורט; א"פ) והבאנו את עמיר תורג'מן. הוא מאמן שמאמין בצעירים, צעיר בפני עצמו, שיכול להתקדם דרך הצלחה אצלנו. ננסה לשמור ולחבר בין העבר שלנו לימים שיבואו. זה מועדון של הקהילה, לא של אף אחד מאיתנו".

למאמצים לגיוס כספים לסקציה מעוטת היכולת שותף גם ניר גלבוע (51), שגדל בעיר והיום גר במושב כפר הנגיד הסמוך. הוא הבעלים של חברת האבטחה "צוות 3", שמעסיקה 6,000 עובדים על כל שלוחותיה והיתה ספונסר משמעותי של המועדון.

עכשיו, במציאות החדשה, גלבוע מבין שזה סיפור חדש, והוא נמצא במשא ומתן עם ראשי המועדון לגבי המשך ההתקשרות ונפח התמיכה. "אני אוהב לעזור, תרמתי לסקציה כבר לפני עשר שנים, אבל העסק לא התרומם. בניהול החדש התחברתי לקבוצה ולאנשים, אפילו יותר מאשר לכדורגל עצמו.

"הרבה שנים היתה לסקציה תדמית שלילית, אבל עם אלי כהן, רונן זייגרמן ודרור להב, שמטפל באוהדים, האווירה השתנתה ויש מוטיבציה להצליח. ההצלחה של הסקציה מחוללת שינוי חברתי, ולמרות שנס ציונה היא חזקה, זה מנוף גדול. הכדורגל לא היה פה חלק מרכזי, ויש מצב לשינוי".

•  •  •

אוהדי כדורגל בנס ציונה הם מוצר די חדש, והמבחן שלהם יהיה להראות שהם לא רק אוהדים של הצלחות, אלא הולכים עם הקבוצה באש ובמים. "אנחנו עיר של 50 אלף תושבים, אבל יש כאן אנשים שאוהבים להתנדב בכל תחום, הכי הרבה בארץ", אומר ירון שהרבני (49), היחצן של הסקציה.

הוא עצמו שיחק במועדון עד גיל נערים א', ודוד שלו, עובדיה שמש, היה מנהל הקבוצה לאורך שנים ארוכות. עד לפני שתי עונות שהרבני כלל לא הלך למשחקים, אבל במשחק העלייה הכושל נגד מרמורק התחבר לאוהדים, ומאז הוא פשוט באמוק של עשייה.

"הקמנו קבוצת ווטסאפ, וכשעלינו ליגה לפני שנה, עשינו נשף עם אוכל, פרסים, כדורים חתומים וחמישה מינויים לעונה החדשה. מכרנו כרטיסים ב־200 שקל.

"הפקנו כרטיס אוהד, שנותן כניסה חופשית למשחקים לילדים עד גיל 18. חילקנו את הכרטיסים בבתי ספר ובתנועות הנוער. עברנו בבתי עסק בעיר וסידרנו הנחה של עשרה אחוזים לאוהדים על המון דברים, ממזון ועד הלבשה.

"אנחנו מזמינים ארוחות, מדפיסים חולצות, מארגנים סנדוויצ'ים לשחקנים לפני נסיעות ארוכות למשחקים. תמיד מחפשים איפה לעזור ולחסוך לקבוצה כסף. הכדורגל חזר לעיר, ולא ניתן לו ללכת".

גילי כהן (54), אוהד שרוף, מלווה את הקבוצה הרבה שנים. גם אחיו היה יו"ר בעבר, ועכשיו גילי לא מאמין שזה קורה לו. "חלמנו שזה יקרה, פנטזנו, אבל לא באמת האמנו שזה יקרה, בטח לא עונה אחת אחרי שעלינו מליגה א'. חזרתי להיות כמו ילד קטן ומאושר". √

aviadp65@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו