נשק שובר שוויון נפש

מוקדם עדיין לסכם את התקיפה המיוחסת לחיל האוויר בשלישי בלילה בסוריה. לא רק בגלל הפרטים שטרם הובררו כליל, וגם לא בגלל סכנת התגובה של סוריה ושל חיזבאללה שעדיין קיימת. השורה התחתונה היא הידיעה שאירועי השבוע היו רק אפיזודה אחת, לא אחרונה, בסאגת התפרקות השלטון בסוריה ובדרמת גורלם של שלל אמצעי לחימה מתקדמים שהמשטר בדמשק צבר בעשורים האחרונים.

המעקב אחר ההתרחשויות בזירה הסורית, ובמשתמע ממנה בלבנונית, עומד בראש סדר העדיפויות המודיעיני-מבצעי של ישראל בשנתיים האחרונות. פומבית הכותרות בתקופה הזאת עסקו בגרעין האיראני, בנעשה במצרים ובאירועים בעזה, אבל בכל רגע נתון סוריה היתה שם - מאיימת ומאתגרת מאוד מבחינת היכולת לצפות מה עתיד לקרות ומבחינת הצורך לזהות בזמן אמת התפתחויות מסוכנות.

החשש העיקרי, לצד חוסר הידיעה איזה משטר עתיד לקום בסוריה שאחרי עידן השושלת העלאווית, היה מעתידו של הנשק המתקדם שבמחסנים של צבא סוריה. בראשית השבוע האחרון עסקה התקשורת בחשש מזליגת נשק כימי מסוריה ללבנון ובאזהרות שהעבירה ישראל לכמה מדינות ודרכן לסוריה כי מהלך כזה - שייתן לראשונה בהיסטוריה נשק להשמדה המונית לידי ארגון טרור - יוביל לתקיפה ישראלית, שעלולה לדרדר את האזור למלחמה.

לרגע נדמה היה כי הפרסומים האלה, שלידתם בסידרת דיונים ביטחוניים, הצליחו להוריד את גובה הלהבות. ביום שני עסקו כל הכותרות הראשיות בנשק הכימי, בשלישי - בעניינים אזרחיים.

קשה לשפוט אם כמו במבצע עמוד ענן בנובמבר האחרון ישראל הרגיעה כדי לבלבל את הצד השני לפני שתקפה, או שעיתוי התקיפה נבע כביכול מסיבות אחרות. כך או אחרת, משלל הדיווחים בתקשורת הזרה ברור כי מטוסי חיל האוויר תקפו בלילה שבין שלישי לרביעי כמה יעדים, ובהם מחסנים ושיירות, שהובילו אמצעי לחימה ללבנון.

נראה כי העילה העיקרית לתקיפה היתה ניסיון להעביר לחיזבאללה רכיבים של סוללות נ"מ מדגם SA-17. מדובר באחד מאמצעי הלחימה המתקדמים שצבא סוריה רכש בשנים האחרונות מרוסיה (לצד סוללות של SA-22 ו-SA-26), כדי לאיים על העליונות האווירית של צה"ל ולשבש את יכולתו של חיל האוויר לטוס ולתקוף בחופשיות יעדים באזור. בפרפראזה על קלישאת התיאטרון שאקדח שנחשף במערכה הראשונה יירה תמיד באחרונה, העריכו בצה"ל מראש כי סוריה היא לא היעד הסופי של חלק ממערכות הנ"מ החדישות, ובסופו של דבר הן ינחתו במחסני חיזבאללה.

על רקע ההערכות האלה, וסביר שגם ממידע שנלווה אליהן, שיגרה ישראל כבר ב-2008, בתקופת ממשלו של אהוד אולמרט, אזהרה חדה לחיזבאללה ולסוריה כי תגיב בחומרה על כל ניסיון להעביר טילי קרקע-אוויר מתקדמים ללבנון.

ככל הידוע, האיום עשה אז את שלו, וחיזבאללה אכן נרתע מהצטיידות על אדמת לבנון באמצעי לחימה מתקדמים, לא רק נשק נגד מטוסים, אלא גם טילים נגד ספינות ואפילו טילי סקאד רבים.

בארגון חששו כי מהלך כזה, אם ייוודע, יגרור בהכרח תגובה ישראלית קשה, שעלולה להידרדר למלחמה, שבסופה ימצא את עצמו הארגון חלש יותר צבאית ופוליטית. נראה כי גם פטרוניו האיראנים של חיזבאללה לא רצו בעימות בעיתוי הנוכחי, משום שהעדיפו לשמור את העוצמה שצברו בלבנון כדי להרתיע את ישראל מפני תקיפת מתקני הגרעין שלהם או כתגובה למקרה שיותקפו.

מזדהים עם הג'יהאד

ההרתעה הזאת החזיקה מעמד עד התקופה האחרונה. על רקע התערערות שלטונו של אסד והחשש מקריסתו גברו ההערכות בישראל כי האמל"ח האיכותי כבר לא נמצא בידיים בטוחות כבעבר.

אחרי שנים שבהן היה אסד עוין אבל שקול, והחזיק בנשק מתקדם כהרתעה בלי שהתכוון להשתמש בו (אפילו כאשר הכור הגרעיני שהקים בחשאי במדבר הותקף והושמד), התגברו הספקות בדבר יכולתו להמשיך ולהחזיק בשלל אמצעי הלחימה שצבר.

החשש הכפול היה מפני נפילתו של נשק כזה בידי המורדים בסוריה - שחלקם משתייכים לפלגים קיצוניים המסונפים לג'יהאד העולמי או מזדהים עימו רעיונית - או מפני העברתו ללבנון.

כדי לסכל אפשרות כזאת שבה ישראל והזהירה, פומבית וחשאית, כי לא תשב מנגד אם תבחין בתזוזות מסוכנות של הנשק שנתפס כאן כ"שובר שוויון" (הנשק הכימי, טילי הסקאד והטילים נגד מטוסים וספינות, בעיקר טילי "יאחונט" מתוצרת סין, שמאיימים לא רק על חיל הים, אלא גם על אוניות סוחר ועל קידוחי הנפט והגז).

אזהרות דומות העבירו לדמשק גם ארה"ב וכמה ממדינות אירופה, בשעה שגם טורקיה וירדן החלו לפעול בצורה אינטנסיבית לשיבוש האפשרות של זליגת אמל"ח מתקדם לידיים עוינות.

אולם למרות המעורבות הערבית-מערבית ברמה ההצהרתית היה ברור - כפי שנכתב כאן בראשית השבוע - שברמה המבצעית תמצא עצמה ישראל לבדה, כפי שאכן קרה. אם לשפוט לפי הפרטים שכבר פורסמו, סביר שמידע על מחסנים שמתרוקנים ועל שיירות שנעות בואכה לבנון חייב פעולה מיידית.

בטווח הזמנים הזה ספק אם היה זמן לעדכן גורם זר, לא רק מחשש לדליפת המידע אלא בעיקר מתוך ידיעה ששום גורם חוץ מישראל לא יפעל. על הפרק עמדה החלטה ברורה: לתקוף ולהסתכן בתגובה או להבליג בידיעה שהנשק ייבלע בלבנון ויופיע - כמו האקדח בתיאטרון - בלחימה עתידית.

בהנחה שתקיפה ישראלית אכן בוצעה, כפי שפורסם, ההחלטה המדינית-ביטחונית היתה כי סכנת תפוצת הנשק גדולה מסכנת המלחמה המיידית או במהופך: שעדיף להתגלגל למלחמה עכשיו בתנאים נוחים יותר מאשר בעתיד מול חיזבאללה חזק בהרבה.

לכך אפשר להוסיף את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה כזאת, שהתקבלה מתוקף האזהרות שהועברו והמגעים שנוהלו, ומעצם ההתנגדות המובנית של רוב מדינות העולם לשלטונו של הנשיא אסד וחששן מתפוצת הנשק המתקדם שהוא מחזיק במחסני הצבא הסורי.

סביר שההחלטה הישראלית לפעול נסמכה גם על ההערכות כי סוריה וחיזבאללה לא ממש מעוניינות בהסלמה כרגע, כל צד מסיבותיו שלו. בסוריה יודעים שמלחמה מול ישראל לא רק שלא תאחד מחדש את העם הסורי מאחורי נשיאו השנוא והמדמם, אלא שדווקא ישראל תעשה את מה שארגוני האופוזיציה לא הצליחו בו עד כה ותסיים את כהונתו.

בחיזבאללה המניע היה אחר: בצד הצבאי יש חשש כי מלחמה תפגע משמעותית בכוחו, ואילו בצד הפוליטי - שהעם הלבנוני יפנה נגדו ערב הבחירות לפרלמנט שייערכו ביוני. על הרקע הזה צריך להתייחס אל האיום של איראן כי תגיב בתקיפות על כל תקיפה ישראלית בסוריה, ותראה בכך כאילו התקיפה בוצעה בשטחה, כאל איום סרק; איראן לא רוצה לעורר נגדה את דעת הקהל הבינלאומית - שעסוקה במלחמה במאלי ובמחירי הנפט - ובטח שלא לתת לישראל תירוץ לתקוף אותה.

הבעיה עדיין גדולה

מכיוון שכך ההערכה הסבירה היא שכל הגורמים שמנגד יבקשו להימנע ממלחמה רחבה. ועדיין, בשעת כתיבת שורות אלה, אתמול בבוקר, קשה להעריך אם סוריה וחיזבאללה יוכלו להבליג לחלוטין על המכה שספגו ולהכיל את האירוע. בכמה מקרים בעבר בחר חיזבאללה להגיב על פגיעה בו או בפטרוניו בדרך של פגיעה דומה - עין תחת עין - יעד צבאי תחת יעד צבאי שהותקף.

המשמעות מבחינת ישראל: הגנה חזקה, בעיקר בצפון, כדי לסכל ולשבש כל ניסיון לחטוף חיילים או אזרחים או לפגוע בהם.

אבל גם אם הסיבוב הנוכחי יעבור בשקט מוחלט או יחסי, עדיין מדובר באירוע בודד שרחוק מלפתור את הבעיה הגדולה. במחסנים של צבא סוריה יש קרוב ל-1,000(!) טונות של חומרי לחימה כימיים, אלפי טילי סקאד ורקטות מתקדמות אחרות ומגוון של טילים נגד מטוסים וספינות. כל אלה ימשיכו להדיר שינה בישראל, שתקווה כי הפעולה שבוצעה השבוע קנתה זמן והרתעה, שינוצלו למציאת פתרונות חלופיים שימנעו את הצורך לפעול שוב, החל בהסדרה בינלאומית וכלה בהתייצבות של שלטון חלופי בסוריה שיפעל באופן רציונלי ויימנע משימוש או מהפצה של אמצעי הלחימה המתקדמים.

אפשר להניח שיהיה קשה למצוא בישראל גורם שמעריך שזה יהיה המצב בפועל. חיזבאללה, בעידוד פטרוניו האיראנים, ימשיך לנסות להשיג אמל"ח איכותי, שבחלקו כבר נתון לשליטתו בשטח סוריה.

בראשית השבוע פורסם כי הארגון הקים מחנות סמוך לבסיסים של הצבא הסורי, שבהם מאוחסנים חלק מאמצעי הלחימה, גם כדי למנוע את נפילתם בידי המורדים וגם כדי לקדם את העברתם ללבנון.

סביר שהפעילות הזאת תימשך ואף תתעצם ככל שיתערער מעמדו של הנשיא אסד, ויגבר חששם של בעלי בריתו כי ימיו ספורים. בסיטואציה כזאת עשוי גם אסד עצמו לסייע ברגעיו האחרונים להעביר את הנשק ללבנון, גם כדי למנוע את נפילתו של האמל"ח בידי המורדים וגם כדי לייצר ולייצב חזית עתידית בין העדה העלאווית לחיזבאללה, שיחזיקו במשותף בנשק מתקדם שיאיים דרומה, על ישראל, ומזרחה - על סוריה הסונית.

ישראל תעקוב אחר התהליכים האלה, והיא עשויה להידרש - אולי כבר בקרוב מאוד - לפעול לסיכולם.

מי שחשב השבוע כי המתיחות בלבנון היא ספין פוליטי שנועד להנמיך את מחירן של השותפות הקואליציוניות העתידיות, או להיות תירוץ למהלך שיאפשר את הותרתו של אהוד ברק כשר הביטחון - התעורר שלשום בבוקר למציאות מזרח-תיכונית חדשה אך מוכרת. אפשר רק לשמוח שחסן נסראללה הוא שטעה כשהעריך כי שבוע אחרי הבחירות תימנע ישראל מפעולה צבאית מסוכנת.

צריך לקוות שנסראללה ילמד את הלקח, ובעיקר שלא ישכח את הלקח הקודם שלמד ב-2006, שאז לא העריך נכונה את תגובתה של ישראל והשית על לבנון הרס וחורבן. אם הלקח הזה עדיין צרוב בתודעתו, יכול להיות שנוכל לחצות בשלום את סבב המתיחות הנוכחי בידיעה שהאירוע הבא - שיהיה מורכב ומאתגר פי כמה - כבר מחכה מעבר לפינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו