ההיסטוריון הצעיר אנדריי קוהוט מכהן כמנהל הארכיון של שירותי הביטחון של אוקראינה (SBU) כבר ארבע שנים. חלק מקודמיו בתפקיד היו יוצאי הקג"ב, והמנטליות שלהם היתה בהתאם: חשאיות, הגנה על הארגון והסתרה מעל הכל. קוהוט שונה לחלוטין. הרעיון לחשוף את זוועות העבר כדי לא לאפשר את הישנותן בוער בו, וחוקי הדה־קומוניזציה שנחקקו לאחרונה באוקראינה מאפשרים זאת.
בשנים האחרונות של המשטר הסובייטי, הבינו ראשי הקג"ב שמה שהיה כבר לא יהיה, והורו על דילול ארכיונים כללי במטרה להשמיד ראיות לפשעי הארגון. זה לא היה הביעור הראשון - אחרי מות סטלין הארכיונים כבר דוללו באופן ניכר ובין היתר, הושמדו הכרטיסיות שהכילו מידע והפניות למה שמצוי בתיקים עצמם. הצוות של קוהוט מנסה היום למפות מחדש את הארכיון, כדי ללמוד ולהבין מה נמצא בו. מכונת הדיכוי הסובייטית טחנה מיליוני אנשים, וזכר חלק מהם נותר רק בדפים הבלויים והמאובקים.
מתברר שנכון להיום, הממלכה של קוהוט (שבעה קילומטרים של מדפי ארכיון ו־224 אלף כרכים עבים רק בארכיון הגדול בקייב, ועוד כ־700 אלף בארכיוני הפריפריה) היא הפתח הגדול ביותר אל עולם האופל של העבר הסובייטי. נכון, מסמכי הקג"ב נותרו גם ברפובליקות האחרות של בריה"מ לשעבר, ובמקומות שבחרו בדמוקרטיה ובהתקרבות למערב (לטביה, ליטא, אסטוניה, גאורגיה ומולדובה) אף אפשר לעיין בהם. אלא ששם לא הכל השתמר, בעיקר מכיוון שראשי הקג"ב בשלהי התקופה הסובייטית הרגישו שהמשטר ברפובליקות מתנדנד ובפעולה מחושבת הוציאו למוסקבה הרבה תיקים רגישים. הם לא דמיינו שכדאי לקחת חומרים גם מקייב, משום שלא יכלו להעלות על הדעת שזו תעז להתנתק מרוסיה ומהשפעתה.
מבצע נפרד ליהודים
"נשמרים אצלנו המסמכים של שירותי הביטחון הסובייטיים על כל גלגוליהם, החל מצ'קה, דרך גפ"או, נקוו"ד, מג"ב ועד לקג"ב", מספר קוהוט בשיחה עם "ישראל היום". "כל הגופים האלה לא נועדו להגן על המדינה אלא על שלטון המפלגה הקומוניסטית, ולכן עסקו רק בדיכוי. אחת הקבוצות שסבלה מכך היו היהודים, במיוחד בעלי תודעה לאומית וציונית. מבחינת שירותי הביטחון הקומוניסטיים, לציונות היתה הגדרה מרחיבה מאוד: כל מי שלא הלך בתלם הקומוניסטי סווג כציוני".
כשקוהוט גילה במצבורי הארכיון כמות גדולה של "תיקים ציוניים", הבין מייד שכדי להבין אותם נחוץ שותף שבקיא בעניינים יהודיים, ולו בגלל השפה ("לפעמים מופיעים שם חומרים ביידיש ובעברית", מפרט קוהוט). המרכז למורשת מנחם בגין הרים את הכפפה. "בהתחלה חשבנו שאולי יימצאו שם מסמכים חדשים הקשורים בבגין, במשפחתו או במשפחת אשתו - משפחת ארנולד שמוצאה מדרוהוביץ' האוקראינית", מסביר יחיאל פישזון, חוקר ממרכז בגין. "אך כבר בביקורי הראשון בארכיון ה־SBU, התברר שזה הרבה יותר מכך: מדובר במקור בלתי נדלה של ידע על תולדות הציונות. מאות רבות של תיקים ותיקיות, ובהם עשרות אלפי מסמכים, עדיין מחכים להתגלות".
בניין הקג"ב במוסקבה // צילום: אי.פי
הדיכוי הקומוניסטי כוון נגד שלל מטרות - חלקן "טופלו" על בסיס חברתי (אנשי דת, צאצאים לאנשי אצולה לשעבר, בעלי אמצעים), חלקן נבחרו בשל דעות ורעיונות, ואחרות על בסיס לאומי ואתני. בימי "הטרור הגדול" של שנות ה־30, כאשר ההשתוללות הרצחנית של סטלין ואנשיו הגיעה לשיא, נוהלו טיהורים לאומיים שיטתיים - גל של טיהורים נגד לטבים, נגד פולנים ועוד. מבצע טיהורים נפרד נוהל נגד היהודים. השלטון הקומוניסטי ניסה לכרות - במובן הפיזי ובמובן הרוחני - כל ניצן חי של תודעה יהודית. והיו עוד מבצעים לרוב, למשל מבצע נפרד להגליה לסיביר ולערבות קזחסטן של פליטי רדיפות הנאצים - מטבע הדברים, רובם היו יהודים שנמלטו מגרמניה, מצ'כיה וממקומות אחרים, מאימת הנאצים.
אנטישמיות ממלכתית
קוהוט מוסיף שהארכיונים שלו מספקים הוכחות לאנטישמיות הממלכתית של בריה"מ שלאחר מלחמת העולם השנייה: "גם אחרי שרוב רובם של היהודים בשטחי אוקראינה הושמדו בשואה, המשטר חנק ביד גסה כל סממן של חיים יהודיים, ולו התמים ביותר. מצאנו בתיקים תצלומים ודו"חות מעקב אחרי רבנים שניסו לקיים תפילות או התכנסויות חג, או עדויות סוכנים שדיווחו על כך שפלוני העז לקיים ברית מילה לבנו. אלה אולי דברים ידועים, ולצידם יש גילויים חדשים.
"כך, למשל, עד לא מזמן לא ידענו שמבצע ייעודי נגד היהודים התנהל בסוף 1944 עד תחילת 1945, כשהמלחמה עוד לא הסתיימה. שירותי הביטחון הסובייטיים ממציאים מחתרת יהודית אנטי־סובייטית של שלושה ארגונים ציוניים (בית"ר, אצ"ל וברית יוסף טרומפלדור - כך במקור), שעל פי החשד פעלה בכל רחבי בריה"מ, ומרכזה היה באשחבד שבמרכז אסיה. אבל ההפתעה הגדולה באמת ציפתה לנו, כאשר קראנו בתיקים מי עמד בראש המחתרת. לתפקיד הזה החוקרים מינו את... תמר ז'בוטינסקי־קופ, אחותו של זאב ז'בוטינסקי, שבאותה עת גרה בחיפה, וספק אם ידעה בכלל על העיר אשחבד. ממרחק הזמן זה עשוי להישמע לנו מגוחך ומצחיק, אך בל נשכח שאנשים אמיתיים בשר ודם, בעלי עבר בית"רי, נעצרו והוצאו להורג".
מה היה ההיגיון להמציא מזימות ומחתרות?
"למנגנוני הדיכוי היו כללי פעולה משלהם. ראשית, הם תמיד נזקקו לאתר אויב, גם אם מדומה, כדי שהאוכלוסייה תחיה בפחד ולא תעז להרים ראש. שנית, לחוקרים היה אינטרס אישי: ככל שיחשפו התארגנות רחבה ומסוכנת יותר, כך יתקדמו בדרגות. היו אף מכסים - כל חוקר ומפקד בשירות הביטחון נדרש לעמוד ביעד של מספר הנאשמים שיידונו למוות, ומספר הנאשמים שיידונו להגליה. מרבית החוקרים לא רק עמדו ביעדים, הם פנו לממונים בבקשה להגדיל את המכסים. באותה עת הם כבר ידעו שעלולים בעצמם להפוך לנאשמים, מכיוון שחוקר חרוץ אחר יכול היה "לחשוף" מחתרת שתכלול גם אותם, וכדי להרחיק מעצמם את הסכנה ביקשו להיות הכי יעילים באיתור אויבי העם.
באחד התיקים מצאנו מסמכים של טיפול קג"ב ביהודים בשנות ה־60. אלה היו יהודים סובייטים לויאלים לגמרי. כל מה שהם רצו, למשל, זה להניח זר בבאבי יאר, מקום שבו הנאצים ירו ביהודי קייב. אפילו זה היה אסור, ואנחנו רואים מסמך שמעיד כי אנשי קג"ב החרימו מן המקום זר פרחים העשוי בצורת מגן דוד. לצד זה גילינו ספרי לימוד של הקג"ב, ספרות הדרכה שמכשירה כיצד להילחם בכל אחת מן האידיאולוגיות העוינות. יש בהם גם ספר לימוד למלחמה בתודעה יהודית־לאומית, שהודפס במהדורות רבות החל משנת 1925 ועד שנות ה־60".
סוכני הקג"ב מופיעים בתיקים בכינויים בלבד, אבל ברור לגמרי שחלקם היו יהודים. "כינויו של אחד הסוכנים היה 'מנחם אוסישקין'", מוסיף פישזון, "וניכר שמי שהעניק לו את הכינוי התמצא היטב בנבכי העולם היהודי. בשנים הראשונות שלאחר המהפכה הקומוניסטית עדיין התקיימה במדינה ציונות לגלית. עוד פעלו בה ארגונים ציוניים גדולים וחזקים, בראשם השומר הצעיר (החוקרים הסובייטים נכנסו לדקויות ואפילו הבחינו בין 'השומר הצעיר האדום' שנטה לקומוניזם לבין 'השומר הצעיר הכחול' שנטה ללאומיות יהודית). בקייב התקיימו ועידות ציוניות בנוכחות שליחים מישראל, ושירותי הביטחון הקומוניסטיים היו עוקבים אחרי הצירים שהגיעו מרחבי בריה"מ ועוצרים אותם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו