קשה להפריז במידת האיום הסורי ובעוצמת כאב הראש שנובע ממנו. כל אחד מהתרחישים האפשריים מסוכן, והבחירה העומדת כעת לפני מדינת ישראל נעה בין רע לגרוע. צפו: כיפת ברזל הוצבה בחיפה המשמעות מבחינת ישראל ברורה. היום שאחרי אסד כבר כאן, גם אם לא מחר אז מחרתיים, וזה אומר שלוש דאגות מיידיות, בסדר יורד: חשש להעברה של נשק כימי לחיזבאללה; תחילתה של פעילות טרור על הגדר ברמת הגולן; וכאוס פנימי בסוריה, שבסופו יקום שלטון בתצורה לא ברורה, עם אוריינטציה לא ברורה. הדאגה הראשונה מדירה שינה בישראל כבר תקופה ארוכה. מאגרי הנשק הכימי של סוריה הם הגדולים בעולם (בעיקר גזי העצבים סארין ו-VX וגז חרדל), והיא מחזיקה בשלל אמצעי לחימה מתקדמים - טילים ורקטות ממגוון סוגים, מערכות נ"מ חדישות שמאיימות משמעותית על חופש הטיסה של חיל האוויר וטילי חוף ים שמאתגרים את חופש השיט של חיל הים ושל ציי סוחר. חיזבאללה מעוניין ברובם, וגם חששו מעיסוק בנשק כימי פג כנראה, בניסיון לייצר מולנו משוואת הרתעה חדשה ומסוכנת. התשובה הישראלית: בעיקר איומים, סמויים וגלויים, שנועדו להניא את חיזבאללה מהצטיידות מואצת בנשק מסוכן שמעולם לא היה נתון בידיו של ארגון טרור כלשהו. הדאגה השנייה נובעת מהתרופפות השלטון ומהתחזקות גורמי איסלאם קיצוני בסוריה. אנשי ג'יהאד עולמי כבר פועלים בחודשים האחרונים בגולן הסורי, ועד כה מיקדו את לחימתם בצבא סוריה. מרגע נפילתו של אסד סביר שמאמציהם יופנו דרומה, לישראל, מה שאומר שהגבול השקט ביותר מאז מלחמת יום הכיפורים עתיד להפוך לגבול של טרור. התשובה הישראלית: בנייה מזורזת של גדר גבול חדשה (בדומה לזאת שנבנתה בסיני) והסטה של כוחות חי"ר מובחרים לגולן. הדאגה השלישית מורכבת מהרבה סימני שאלה. המומחים חלוקים בדעתם בנוגע לפניה של סוריה בעתיד: מדינה אחת בשלטון סוני? הרבה מדינות קטנות (סונית, דרוזית, כורדית, עלאווית) ועוינות זו לזו? ישות אחת כושלת שנסמכת על סיוע חיצוני? לאיש אין תשובה ברורה, בעיקר משום שעד עתה לא התעצבה בסוריה אופוזיציה מובהקת והומוגנית שמסוגלת לתפוס את השלטון ביום שאחרי אסד. התשובה הישראלית: הימנעות מלקיחת צד במלחמה הפנימית, על פי פרסומים, וניסיונות עקיפים לייצר גשרים שיאפשרו דו-קיום מול כל הנהגה עתידית שתקום בדמשק. אבל בירושלים יודעים שגם כל הפתרונות האלה עלולים שלא להספיק. הבעיה היא שפעולה טרם זמנה עלולה למקם את ישראל בעיני העולם לימינו של בשאר אסד - בצד של הרעים - או לתת לו תירוץ להפנות את אמצעי הלחימה שלו לעברנו ולשגר לכאן טילים לבדו או עם חיזבאללה ואולי גם עם איראן. כדי להימנע מפינה מסוכנת כזאת חייבת ישראל לתאם את מהלכיה עם העולם. הסיכוי שארה"ב או נאט"ו יעשו למעננו את העבודה קלוש; וושינגטון נתונה בעיצומם של חילופי גברי בממשל, אירופה עסוקה במלחמה הצרפתית במאלי שמאיימת להימשך ולהסתבך. במצב הדברים הזה נדמה שנשארנו לבדנו, ולמרות זאת התיאום הבינלאומי הכרחי: גם כדי לייצר לגיטימציה למלחמה אפשרית, וגם כדי להעמיד לצידנו את ירדן ואת טורקיה (הזדמנות פז לשקם את היחסים עימה), שעלולות לשלם מחיר ישיר על ההסלמה. בשורה התחתונה, ואף על פי שנראה כאילו הכותרות חוזרות על עצמן בשנתיים האחרונות, אנחנו בעיצומם של ימים מתוחים מכפי שנדמה. בהיעדר אפשרות ל"הכלה" של הסיטואציה - ישראל לא תשלים עם הימצאותו של נשק כימי בידי חיזבאללה או עם נפילתו לידי גורמי ג'יהאד עולמי - צריך לקוות שהעולם בכל זאת יתעורר (סיכוי קלוש), ואם לא - להתכונן לפעולה בחזית ובעורף ולקוות שההרתעה הישראלית תמנע את הצורך בה ולפחות תצמצם את השלכותיה.
על מיידיות העניין יעידו הפרסומים האחרונים: האיום הגלוי של טהרן כי תקיפת סוריה כמוה כמתקפה על איראן מלמד ששלטון האייתוללות חש במשהו; דבריו של ראש הממשלה אתמול על כך ש"המזרח התיכון לא מפסיק בעת הרכבת הממשלה", תוך כדי קישור ישיר של הדברים לנשק הגרעיני באיראן ולנשק הכימי בסוריה; והתבטאותו המפורשת, חסרת התקדים, של שר החוץ הרוסי לברוב, כי "ימיו של אסד בשלטון ספורים". אם הרוסים, בעלי בריתו הקרובים של בשאר, מרגישים שקיצו קרוב מאוד ומחליטים לומר זאת, כנראה האדמה בדמשק באמת רועדת.
כל התרחישים מסוכנים
היום שאחרי אסד כבר כאן - ואיתו שלוש דאגות מיידיות • צריך לקוות שהעולם בכל זאת יתעורר, ואם לא - להתכונן לפעולה בחזית ובעורף
