הגביע הוא שלו

כשהתיישבתי השבוע עם יוסי אבוקסיס במסעדה שבה ישבנו לראיון לפני 18 שנה, ימי דרור קשטן העליזים בהפועל ת"א, שאלתי אותו מה עבר לו בראש באותן דקות של פיגור במחצית השנייה של גמר הגביע מול מכבי נתניה, לפני שבוע וחצי, כשהחליף שחקן הגנה אחד בשחקן הגנה אחר, בניגוד לאינסטינקט הבסיסי, האנושי כל כך, להשתמש בכל כלי התקפי אפשרי כדי לחזור למשחק.

"למרות הפיגור, לא הייתי בלחץ. היינו חזק במשחק, וההתלבטות לגבי החילוף זה משהו שלמדתי בשנים האחרונות. כשאתה מכניס הרבה שחקני התקפה, קורה הרבה שאתה לא ממש מגיע למצבים של גול. יש פתאום פקק למעלה, ואמרתי שאני לא נותן לעצמי להיסחף".

ואולי המשפט הקטן הזה, "לא נותן לעצמי להיסחף", הוא כל מהותו של אבוקסיס (48), ששומר בשנים האחרונות על מעמד עוצמתי בשוק המאמנים המדורדר, האכזרי וכפוי הטובה של הכדורגל הישראלי. אבוקסיס, וזה לא מהיום, הוא קול שפוי, מתון, לא מתלהם, כמעט נחבא אל הכלים יחסית למעמד ולקילומטראז' שצבר כשחקן וכמאמן, אולי מאז שהשריף אלי כהן לקח אותו בגיל 25 מצפרירים חולון הזעירה והפך אותו לבורג מרכזי בבית"ר ירושלים.

מבין כל כוכבי הכדורגל ששיחקו פה והפכו למאמנים, הוא משתמש הכי מעט במילה "אני", ומרבה לדבר ב"אנחנו". הצניעות שלו מובנית, לא מזויפת, והוא מוליך אותי עד לבית של אמא ואבא שלו, חנה ואליעזר, שנפטרו בשנים האחרונות. קודם היא, ולפני שנה הוא.

"ההורים שלי באו לראות אותי משחק. התמיכה שלהם בי התחזקה כשהפכתי למאמן, כאילו מאותו רגע זה כבר היה מקצוע, שצריך לדאוג לשמור עליו.

"עצוב לי שהם לא הספיקו לראות אותי מצליח כמאמן. אני בטוח שהם היו על גג העולם. אבל הם לא אהבו לדבר, ולא עשו רעש, צנועים כאלה. אני יצאתי כמוהם, לא כזה שמדבר. כשהיו באים אליהם ואומרים, הבן שלכם עשה ככה, והבן שלכם הצליח ככה, הם תמיד הורידו פרופיל, כאילו לא צריך לדבר על זה ולהתלהב".

הוא מתגורר בפתח תקווה. אשתו שמרית לא מגיעה למשחקים אף פעם, היא לא בנויה למתחים ולהתרגשויות האלה. שתי בנותיו, לוטן (19) ואגם (15), באות לכל משחק. הקטנה אן (7) נשארת עם אמא בבית.

"בסביבות הדקה ה־80 עוד היינו בפיגור 0:1, והסתובבתי אחורה לראות אותן. ראיתי אותן עומדות שם לחוצות ומתפללות שנשווה. הסתובבתי בחזרה ואמרתי לעצמי, 'יא אללה, אני רוצה את זה בשבילן. ואז דור ג'אן, שנכנס עשר דקות לפני כן, השווה. ובפנדלים הכל נגמר".

ומה אתה מרגיש באותו רגע?

"תחושה של סיפוק. של השלמה. סוף־סוף השגתי תואר אחרי שנים מוצלחות בלי תארים. אני ארבע שנים רצופות בפלייאוף העליון של הליגה, שנתיים עם סכנין ושנתיים בבני יהודה, בלי תואר. גביע הוא חותמת".

• • •

בניגוד לרוב מאמני הכדורגל כאן, שסובלים ממערכות יחסים מורכבות עם הבעלים, במובן הרע של המילה, לאבוקסיס יש חבר בראש הפירמידה. לפני חצי גמר הגביע אושפז אביו של הבעלים ברק אברמוב בבית חולים ועמד לעבור ניתוח מסובך.

"ישבנו ליד המיטה שלו בבית החולים ודיברנו על הגביע. הוא אמר שברק ואני זה צוות מנצח מבחינתו, ושנמשיך להיות ביחד. הוא לא החזיק מעמד, ונפטר לפני חודש. כשהייתי אצל ברק בשבעה, הוא אמר לי שהדבר הכי חשוב לאבא שלו היה שניקח את הגביע. אחרי הפנדל האחרון הסתובבתי והלכתי ליציע להתחבק עם הבנות. ואז ברק בא מולי".

כדי להבין את מערכת היחסים המיוחדת בין המאמן לבוס, צריך ללכת כמה שנים טובות אחורה. הפעם הראשונה שבה אבוקסיס אימן בבני יהודה היתה לפני שמונה שנים, אז תחת בעלים אחר, משה דמאיו. תחילת הדרך היתה קשה ומורכבת. הקבוצה לא הצליחה, וגם הקשר עם הקהל היה בעייתי, כמעט עוין.

אחרי עונה אחת מונה אבוקסיס לעוזרו של אלי גוטמן בנבחרת ישראל, ובד בבד אימן את הפועל ת"א, אבל פוטר. הוא חזר לבני יהודה, ירד איתה ליגה, ובעונה שאחרי החזיר אותה לליגת העל. בני יהודה נקלעה לטלטלה בעקבות סכסוך קשה בין דמאיו לשחקנה לשעבר לירוי צעירי, שדרש חוב כספי ותבע את דמאיו. בתגובה נקט דמאיו צעדי ענישה נגד אחיו של לירוי ושחקן הקבוצה בן צעירי - ויחסי אבוקסיס ודמאיו עלו על שרטון.

באותם ימים היה די ברור שימיו של דמאיו כבעל הבית ספורים. ואז צץ שמו של ברק אברמוב.

"בקדנציה הראשונה שלי שם, ברק היה רק ספונסר, וכבר אז התחברנו. בסכסוך שלי עם דמאיו, אני כבר ישבתי בבית חודשיים, ובני סכנין פנו אלי בהצעה לבוא אליהם. ברק היה במשא ומתן לקנות את בני יהודה. אני הייתי בטוח שלא ייצא מזה שום דבר.

"הכיוון שלי היה סכנין, וברק התקשר אלי ואמר, 'חכה, אני רוצה אותך איתי'. אמרתי לו, 'ואם לא ייצא מה כלום?' ופה ברק הדהים אותי, ואני לא אשכח לו את זה בחיים. הוא אמר, 'עד שאתה לא מוצא קבוצה, אני משלם לך משכורת של מאמן'. בסוף הלכתי לסכנין לשנתיים, וכשהוא לקח את בני יהודה, באתי אליו.

"בעונה שעברה פתחנו את העונה איום ונורא. אחרי שמונה משחקים היו לנו אולי 9 נקודות, והפסדנו בבית לאשדוד, שהשיגה ניצחון ראשון באותה עונה. היינו קרובים מאוד לקו האדום, והייתי די מיואש. חזרתי הביתה מפורק וניסיתי לישון, אבל לא נרדמתי. פתאום ראיתי הודעה מברק, שכתב לי: 'אני איתך באש ובמים. נעשה כל מה שצריך כדי לצאת מזה ביחד'. מבחינתי, פה החברות שלנו נמדדה, בתקופה לא טובה. ואני לא שוכח לו את זה".

• • •

הפגישה שלנו מתקיימת ביום שני השבוע, למחרת הניצחון 2:0 בליגה על אותה מכבי נתניה, שאותה ניצח בגמר הגביע בפנדלים. לא מזמן החליף אבוקסיס את המספר המפורסם בסלולרי שלו, שהספרה 8 (מספר החולצה שלו כשחקן) כיכבה בו, וכשבדק השבוע במקרה, מצא המון אנשים שהשאירו הודעות ברכה. עכשיו הוא עסוק בלחזור אליהם, כי לא נעים לו.

חוגג (מימין) עם שחקניו את הזכייה בגביע המדינה. "תחושה של סיפוק והשלמה. סוף־סוף השגתי תואר אחרי שנים מוצלחות בלי תארים"

אתה יודע מה אומרים עכשיו. הבאת את בני יהודה לשיא שלה, אתה המאמן הכי מבוקש בארץ. אליפות כנראה לא תשיג שם. תתקדם.

"אתה יודע למה אני ממשיך בבני יהודה? כי טוב לי וכיף לי שם. כיף לי עם האנשים, עם הבעלים, עם המנהלים, עם השחקנים ועם האפסנאים. בני יהודה זו לא מכבי ת"א או מכבי חיפה. אין לנו את התשתיות שיש במועדונים הגדולים, אבל הכל בסדר. וגם אם בשנה הבאה תהיה לנו עונה פחות טובה, לא יקרה שום דבר".

אל תגיד לי שאתה אדיש לזה שהקבוצות הגדולות מתעניינות בך. מכבי חיפה פנתה לברק אברמוב בינואר ורצתה אותך.

"כן, יענקל'ה שחר התקשר לברק ובדק איתו. ברק הוריד אותו מזה. הוא אמר לי שהליכה שלי לחיפה תפגע בו ותפגע בבני יהודה, בוודאי באמצע העונה. זה הספיק לי כדי לרדת מזה. לי היה ברור שהוא לא ייתן לי ללכת".

בתוך תוכך התאכזבת קצת?

"כן, ביאס אותי, אבל גם לימד אותי כמה ברק מחזיק ממני ואני חשוב לו. לא רציתי שזה יפגע בחברות בינינו.

"לפני שבוע יוסי בניון התקשר לברק ובדק אפשרות שאבוא לאמן בבית"ר. ברק אמר לו שיש לי סעיף יציאה בסכום גבוה מאוד. בסופו של דבר, אני לא אעשה שום דבר שיפגע ביחסים שלי עם ברק".

מבחינתך, ללכת לבית"ר זו סגירת מעגל. כל הגעה שלך לטדי מאז שעזבת אותם היתה סערה. לא שכחו לך שם את התמיכה כקפטן באלי גוטמן, כשהוא הסתכסך עם האוהדים בגלל סגנון המשחק הטקטי שלו.

"כבר הרבה זמן אני מקבל הרבה הודעות מאוהדים של בית"ר, שכותבים שהיו רוצים לראות אותי חוזר. הם מסבירים שהכעס עלי נובע מזה שהם כל כך אהבו אותי והתאכזבו שעברתי להפועל ת"א. זה חלום של כל מאמן לבוא ולאמן קבוצות גדולות כמו בית"ר, הפועל ת"א או אחרות. יש משקעים בכל מקום ובכל תקופה, אבל בסוף הכל עובר".

אתה וברק בכר קצת יוצאי דופן במציאות של הכדורגל כאן. היחסים שלכם עם בעלי הבית תקינים, והם לא מתערבים לכם בעבודה. אבל אנחנו נמצאים בעידן שבו מעמד המאמן התרסק. איך מאמנים דגולים, ששיחקת אצלם, היו שורדים היום?

"דרור קשטן, שאימן אותי בבית"ר ובהפועל ת"א, לא היה שורד את התקופה הנוכחית אפילו שבוע. לא הוא ולא שלמה שרף, שאימן אותי בנבחרת. אנחנו חיים בתקופה שבה יש בעלים של קבוצות שמבינים, או חושבים שהם מבינים. הכל תלוי באיך שהדברים נעשים. אם הבעלים מקטין את המאמן, זה אבוד.

"ויש גם את השחקנים, שתמיד בודקים אותך ובוחנים איפה הסמכותיות שלך. יש להם טבע לחפש פרצה בתוך המערכת. בין הבעלים למאמן, בין המאמן לעוזר שלו, בין העוזר למאמן הכושר. אם המאמן לא נתפס בעיניהם כסמכות המקצועית העליונה, הוא מייד נחשב בעיניהם חלש.

"אחד הדברים החזקים בבני יהודה הוא שכל החוליות מהודקות. השחקנים רואים שהמערכת יחד בטוב וברע, כל שדרת הניהול - יוסי כהן, שהוא יד ימינו של ברק, המנכ"ל כפיר אדרי והדובר רועי זריהן. ויש את העוזרים שלי, אורי גוטמן ויעקב אסייג, ומאמן הכושר אבנר עיני. אי אפשר לפרוץ אותנו. אנחנו מהודקים".

ברק אברמוב מבין כדורגל?

(מצחקק) "רוצה לשמוע סיפור על יובל אשכנזי, הבן אדם שהבקיע את הפנדל המכריע בגמר הגביע? אנחנו עובדים עם סוכן שחקנים של ליגות נמוכות, בחור בשם דורון יחזקאל. אבא שלו, מיורה, שיחק פעם בבית"ר ת"א הגדולה. פתאום ברק בא אלי ומספר לי על בחור אחד בשם אשכנזי שמשחק בכפר שלם מליגה א'. הוא אומר לי, 'תעשה לי טובה, תראה אותו'.

"זה היה באימוני טרום עונה לפני שנתיים. בגלל הליגה האירופית, התחלנו להתאמן ב־13 ביוני, 40 מעלות חום בחוץ, ואני, שאוהב שחקנים צעירים, אמרתי לעצמי, מה אכפת לי לראות אותו.

"עשינו משחקונים, ואני מסתכל ואומר, 'יש פה משהו'. התקשרתי לברק ושאלתי אותו מי זה הבחור הזה מליגה א'. ברק אמר לי, 'אתה כבר שולח אותו הביתה?' עניתי לו שיש פה משהו, והוא חשב שאני מסתלבט עליו.

"ראיתי ביובל סוג של רעב לא שגרתי. לקחנו אותו למחנה אימונים כנבחן, ומאז הוא רק מתקדם. אני אוהב אנדרדוגים כאלה, שבאים מלמטה. הבן אדם רק רוצה לעשות אקסטרה אימונים, לעבוד קשה בחופש. הוא עושה מאות אחוזים יותר מאחרים".

ברק אברמוב. "לא אעשה דבר לפגוע בו" // צילומים: אלן שיבר

במערכת היחסים שבין מאמן לבעל בית, היתה משמעות לדעה שלך בנוגע לעזיבה של ירדן שועה למכבי חיפה? הוא עזב אתכם בזמן שהיה מלך שערים זמני בליגת העל, עם פתיחת עונה פנטסטית.

"ברק התייעץ איתי והסביר לי על ההצעה ועל השדרוג של ירדן. הציעו לו בחיפה פי 4 או 5 מאשר אצלנו, אולי יותר. נתתי את ברכת הדרך. זה לא הגיוני לעצור הזדמנות כזאת עבורו.

"ירדן צריך להתאים את עצמו למועדון שהוא בא אליו. הוא יצליח, כי יש לו את כל החבילה - בעיטה, מסירה, דריבל וראש.

"תבין, כששועה קיבל את ההצעה, אני חשבתי לא רק מהפוזיציה שלי כמאמן, אלא על כל המערכת. אני דואג למערכת גם מבחינה כלכלית. זה שהכסף לא יוצא מהכיס שלי, זה לא אומר שאנצל את זה כדי לנהל מדיניות לא אחראית. אני חושב גם על הכיס של הבוס. זה היה ככה גם בסכנין".

מאוויס צ'יבוטה, אולי הכי מוכשר אצלכם, עזב לליגה הבולגרית. זה אובדן.

"אני מחזיק ממנו מאוד. תהיה לו עוד מקפצה בקריירה אחרי לודוגורץ, אבל הוא חייב לא להיות בעצבים ולחוץ. מרוב תשוקה הוא רוצה שלמות. יש לו איכויות מדהימות, הכל תלוי בו".

גם אורי גוטמן, הבן של אלי, שעבד איתך כעוזר בסכנין ובבני יהודה, עוזב.

"אתה יודע איך זה פה. חשבו שאורי היה סידור עבודה בגלל אבא שלו, אבל צריך להבין שאצלי בכדורגל אין חברים. הוא מבין כדורגל בגדול, והוא יצטרך להביא את זה כמאמן. יש לו בבית את בית הספר הכי טוב שיש, והגיע הזמן שלו לפרוש כנפיים".

• • •

בשנה הבאה תהיה בן 50. מעט מאוד חברים ששיחקו איתך שרדו כמאמנים. כמעט כולם ויתרו.

"רוב הקבוצות מחתימות מאמנים ועושות להם סעיף יציאה עם משכורת של חודש. זה משפיל. זה אומר שהן רוצות לנהל את המאמנים, לעשות מהם חצי בובה. מצד שני, אני יכול להבין את אלה שמסכימים לזה, כי זאת פרנסה.

"כשהייתי ילד, החלומות הכי רחוקים שלי היו להגיע לבוגרים ולשחק בנבחרת ישראל. לא חלמתי להיות מאמן. רק לקראת סוף הקריירה התחלתי לחשוב על זה. כשסיימתי לשחק, אלי גוטמן לקח אותי להיות עוזר שלו, וזה הציל אותי. להתחיל מכיסא העוזר, בלי לחץ ובלי אחריות, זה הדבר הכי טוב שיש. לעשות את המעבר המיידי משחקן למאמן זו טעות גדולה בעיניי".

עצוב לך על מה שקורה בהפועל ת"א?

"אני לא יודע מה קורה שם, ואני לא אוהב לדבר על בעיות של קבוצות אחרות. יש לי סנטימנטים חזקים להפועל ת"א. השנים הגדולות שלי היו שם".

תחזור לאמן שם?

"אם תהיה יום אחד הזדמנות נכונה וראויה, למה לא?"

תראה מה קרה למנטור שלך, אלי גוטמן, שנאלץ לפרוש מאימון.

"אני יודע כמה מכבי חיפה היתה מבחינתו חלום וסגירת מעגל אדירה, ואם הוא ויתר על זה, כנראה לא היתה לו ברירה. אמרתי לו שהבריאות חשובה יותר מהכל, גם מכדורגל".

מה אתה ממליץ לו לעשות?

"גוטמן צריך לנהל קורס מאמנים. הוא הכי טוב בארץ בזה".

בתקופה שלך כעוזר של גוטמן בהפועל, ערן זהבי נתן את הפריצה שלו. חשבת שהוא יגיע לאן שהגיע?

"אף אחד לא חשב. זה מדהים מה שנהיה ממנו, אבל הוא באמת אחר. הוא כמו ילדי הרחוב האלה, עם הרעב והתשוקה הבלתי נגמרים. זה לא נגמר אצלו גם היום, עם כל הכסף הגדול. בדבר הזה הוא בול כמו מסי ורונאלדו, רק רוצים לשחק. אני אוהב אותו ואת האישיות שלו".

הזכרת את השנתיים שלך עם סכנין בפלייאוף העליון. הם לא שרדו אחריך, ירדו ליגה אחרי 12 שנה.

"הירידה שלהם כואבת לי. עד היום אני בקשר עם אנשים שם. עם חאלד חלאילה, דוחי, אבו יונס. לסכנין יש חלק אדיר בהתקדמות שלי כמאמן, ומי שהיה טוב אלי, אני טוב איתו. אני לא עזבתי אותם באמצע, כי אני לא הולך ממקומות שטוב לי בהם. היה להם תקציב ענק השנה, וחבל לי שזה נגמר ככה".

למה זה נגמר ככה?

"בעיקר בגלל הפציעות של מוחמד גדיר ושל פיראס מוגרבי. הם היו שחקנים מרכזיים שסכנין לא יכולה להסתדר בלעדיהם".

הקבוצה תצליח לחזור לליגת העל?

"אני חושב שמכבי פ"ת, שירדה עם סכנין, היא המועמדת מספר אחת לחזור. לסכנין יש בסיס טוב של שחקנים צעירים, ולמרות שהיא כבר לא קבוצה בלעדית במגזר, ויש הרבה קבוצות ערביות בליגה הלאומית, יש להם ניסיון. זה יתרון".

מה קשה יותר, להיות כוכב כדורגל או מאמן?

"הרבה יותר קשה להיות מאמן. כשאתה משחק, אתה עושה את מה שאתה צריך, אתה אחראי לעצמך ואתה חי מניצחון להפסד. כשאתה מאמן, יש לך 24 שחקנים, ורק 11 שפותחים בהרכב, ועוד שלושה מחליפים. לא כולם אוהבים אותך, וכל העשרה שלא בסגל למשחק מקללים אותך בבית.

"אני יודע שככה זה, אבל אני הולך עם האמת שלי. לכל אחד יש רצונות משלו, וצריך לדעת לתמרן. אני כל הזמן נכנס לראש של השחקנים. שחקנים הכי מעריכים את זה שהמאמן ישר, שהוא אורגינל איתם. אני בחיים לא אשקר להם. הם כבר יודעים שאני ענייני".

ומה אתה אומר לאלה שלא משחקים?

"אני לא כל כך אומר. הם צריכים להבין בעצמם למה הם לא משחקים".

בגלל סגנון המשחק האגרסיבי שלך כשחקן, היית בצמרת רשימת הכדורגלנים השנואים, מה שדווקא אמור לפרגן לך. היום אתה מאמן בקונצנזוס.

"אני מרגיש את הפרגון, אבל אני לא יוצא מהכלים. כשטוב אני לא משתגע, וגם כשרע אני לא נכנס לדיכאונות".

יוסי בניון, שרצה אותך עכשיו כמאמן בבית"ר, יצליח בתפקיד שלו?

"יש לו אישיות גדולה והוא מוכשר. אם הוא היה לוקח לעצמו תפקיד של מאמן, יכול להיות שהיתה פה בעיה, כי המעבר משחקן למאמן הוא קשה. אבל מנג'ר זה רעיון טוב. זה מתאים לו, מאמנים יכבדו אותו. אבל רק הזמן יוכיח".

על המגרש. "בחלומות שלי, יש גם אימון הנבחרת" // צילומים: אלן שיבר

מה אתה חושב על רמת השחקנים היום? נראה שהכדורגל פה תקוע.

"שחקנים היום מתבלבלים מהר מאוד. נותנים שני משחקנים טובים, ולא יודעים להתמודד עם תקשורת שמשגעת אותם. פעם היו רק שני עיתונים, והיום יש תקשורת מטורפת 24/7, שיכולה לקחת אותם למקומות לא טובים. בגדול חסרה פה תשוקה כמו שיש אצלנו בבני יהודה. אבל גם אצלנו המבחן יהיה בעונה הבאה, אם נהיה מסוגלים לייצר המשכיות ולהיות נחושים ודומיננטיים".

בני יהודה מסוגלת לזכות באליפות, כמו קריית שמונה בזמנו או לסטר באנגליה? קבוצות קטנות עושות את זה מדי פעם.

"אליפות כמו קריית שמונה או לסטר זה נדיר מאוד. בוא לא נתבלבל, אנחנו לא שם".

אומרים שאתה מתאים לאמן את הנבחרת, כי אתה יודע לאמן אנדרדוג. זה מחמיא או מעליב?

"למה זה צריך להעליב אותי? בחלומות שלי, יש גם אימון נבחרת. אחת התכונות הטובות שלי היא שאני יודע להתאים את עצמי גם ליריב. יש מאמנים שאומרים שלא מעניין אותם איך היריבה משחקת. אני לא שם".

אז מה עושים עכשיו, ביום שאחרי הגביע?

"הולכים לשיננית ומשפצים קצת את הבית. אתה יודע איך זה מתחיל. רציתי לסדר משהו קטן, את הדֶק בחצר, ואז אם אתה מסדר את הדק, לא תסדר את האמבטיות של הבנות? ולא תצבע את הבית? ולא תסדר את מה שצריך? ככה זה".

aviadp65@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו