בשנת 1969 ביקשה ציירת הפורטרטים האמריקנית אליס ניל מכמה מודליסטים להתיישב על כורסה זהה כדי לציירם. אחד מהם, גבר צעיר, פשט את איבריו על הכורסה באופן שאומר ביטחון: הרגליים פשוקות, אחת מהן מורמת על מסעד הכיסא, הזרועות רחוקות מהגוף, אחת נשענת ברישול על גב הכורסה והאחרת על המסעד, בית החזה פתוח, והוא מיישיר מבט אל ניל.
בציור הזה בחר אמנון טולידאנו לקשט את כריכת ספרו "מגבריות לחירות - לשחרר גברים ונשים מנטל הגבריות". "זו ישיבה שאומרת זכאות יתר", אומר טולידאנו (63), פסיכולוג קליני, יועץ לחברות ומטפל משפחתי שמציע לגברים "להפסיק לשלם מס כדי להיות גברים". "ראיתי את הציור בתערוכה והבנתי שהיא הסיפור של הספר. זו לא קריטורה של מאצ'ו עם שרירים. לבחור יש מבנה גוף רגיל. אלא שהגפיים שלו מונחות בשלווה על מסעדי הכיסא, ואישה לא היתה יושבת ככה".
אבל גם לנו יש סד שאומר לנו איך לשבת. אתה מתאר בספר את פישוק הרגליים הקלאסי של גברים במקומות ציבוריים, שמחייב נשים לצמצם את עצמן. אבל מהצד השני, נשים מחויבות לשבת רגל על רגל, גם אם נוח להן יותר בישיבה מרושלת.
"אף אמא לא אומרת לבת שלה 'תהיי אישה'. אבות כן אומרים לבנים שלהם 'תהיה גבר'. גברים מסתובבים בעולם כאילו כל הזמן מרחף מעליהם סימן שאלה בנוגע לגבריות שלהם. לעיתים רחוקות אמא תגיד לבת שלה 'את נראית כמו גבר'. אבא כן יגיד לבן שלו 'אל תהיה נקבה'".
אני חולקת עליך. אמא אומרת לבת שלה "תהיי ליידי", "אישה לא מתנהגת ככה". אנחנו מכירים את "את לא נולדת אישה, את נעשית אישה" של סימון דה־בובואר. אנחנו גם עטופות פיזית בציפייה למראה נשי: לבוש, איפור, עקבים, ציפורניים. לא תמיד זה נוח.
"ועדיין, האיום על שלילת הגבריות כבד פי כמה על גברים מאשר על נשים. נערים אומרים לחבר שלהם 'תהיה גבר, תקפוץ למים'. אם הוא לא קופץ - נשללת ממנו הגבריות. 'מי שמגיע אחרון הוא נקבה'. זו גבריות על תנאי, שזקוקה להוכחות. מי שלא עומד בסטנדרט הוא לא גבר, ואתה צריך לבדל את עצמך ממנו. זה מגיע למקומות קשים ואלימים. גילויי ההטרדות המיניות ב־MeToo# הם סימפטום של פגם עמוק בתפיסה של מהי גבריות. נוצר מועדון שגברים רוצים להשתייך אליו ומפחדים שישללו להם את החברות בו.
אמנון טולידאנו. למגדר יש משמעות וחיוניות באישיות של אדם
"בנות לא צריכות להחליף את אובייקט ההזדהות הראשוני שלהן - האמא. הן נשארות עם האמא. בעוד כדי להפוך לגבר אתה צריך לבדל את עצמך מהדמות הראשונה שאיתה הזדהית. לכן גברים חיים תחת סימן שאלה על עצם היותם גברים. העיסוק הזה מקבל ביטויים כמו 'הוא יצא גבר', 'הוא לא יצא גבר'. אישה לעולם לא תגיד על אישה אחרת 'את לא אישה'. הן לא עסוקות בחרדה שהן לא נשים אמיתיות או בצורך להוכיח שאינן גבריות. החרדה האם אתה 'גבר אמיתי' היא נחלת גברים בלבד".
ואולי ההצעה שלך להשתחרר מהצורך "להיות גבר" מגלמת משהו רחב יותר: להשתחרר ממגדר.
"באתי מלימודים של פסיכואנליזה. למגדר יש משמעות וחיוניות באישיות של אדם. אני רק אומר שלא צריך לעשות כלום בשביל לשהות בתוך המגדר שלך, לא צריך להוכיח כלום. אני גם לא מציע למחוק הבדלים בין גברים לנשים באופן מסולף. זה ברור שגברים ונשים אינם אותו דבר. כשנותנים דוגמאות ל'גבריות חדשה', אלו לא גברים שיצאו להימלאיה לגלות את עצמם אלא גברים ששואלים אותם מה מודל הגבריות שלך והם עונים: עזוב, זה לא מעניין אותי. הם מנוטרלים מהשאלה. מעניין אותם להיות אדם, לא גבר".
גם עלינו הנשים מוטל עול: לא להיות גבר.
"אצל נשים המגדר הוא חיובי. השיח יהיה 'כך נראית ומתנהגת אישה, ועלייך להתנהג בהתאם'. אצל גבר זה יהיה כרוך בשלילה: 'מי שמתנהג ככה - איננו גבר'. בשאלון שהועבר לילדים וילדות בגילאי 12 כולם ענו על שוויון כמו שמצופה אבל בהתנהגות היומיומית ראו פער. לבנות מותרות יותר התנהגויות לדעתם של בני 12 מאשר לבנים. זה נכון שבנות צריכות להיזהר בתפיסת הנשיות שלהן והן לכודות בין קלות להשגה לבין פריג'ידיות. אצל בנים הסד הוא יותר קשה. שמעתי ילד בן 5 שואל את אבא שלו אם זה גברי לעשות פעולה מסוימת".
האם יכול להיות שיש לנשים צורך שהגבר שלהן יהיה עטור בסימולים גבריים? אולי זה לא מאיים על נשים כמו שאתה מתאר בספר, כמו איזו מלחמת מינים קדמונית, אלא מעורר בנשים תשוקה? מאשש את הנשיות שלהן? כשאריתה פרנקלין שרה "יו מייק מי פיל לייק אה נטורל וומן" היא בעצם אומרת שאחת ההוכחות לנשיות היא הגבריות של בן הזוג.
"צריך להביא בחשבון שזו עסקת חבילה. הגבר שיושב פשוט איברים על הכורסה, במנח גברי כביכול, יגרום לך לשלם על זה מחירים. אישה שרוצה אותו גבר־גבר, לא רק היא תשלם על זה מחיר, גם הוא. להיות 'גבר' זה אומר לצמצם את האישיות שלך. זה לא חזק להיות מורכב. זה לא גברי להרגיש תלותי. לבכות אפשר רק אם הקבוצה שלך זוכה באליפות. ואתה חייב לדעת תשובה לכל שאלה, אסור לך לבקש כיוון ועזרה. התוצאה, גם עבור הגבר וגם עבור האישה, היא אדם מצומצם רגשית".
מלחמה על כל הקופה
אחת התוצאות שטולידאנו מתאר בספרו היא יחסים כוחניים, בעיקר במיניות: "הטרדות מיניות נמשכות לא רק כי יש כמה מנוולים שמסתובבים בעולם. אל"ף, יש יותר ממה שחושבים. ובי"ת, המנוולים לא צמחו בוואקום אלא בחברה שבה ילד מושך לילדה בשיער וכולם צוחקים. הנורמות אולי משתנות כי גברים מפחדים אבל זה לא מספיק.
"אנחנו צריכים להסתכל באומץ במראה ולשאול מה לימדו אותנו שזה אומר להיות גבר. ואגב, הסיפור שגברים מספרים לעצמם לעולם אינו מתאר הפעלת כוח או אונס. לתפיסתם, הלחץ המועט שהם הפעילו בסך הכל עזר לאישה להודות שזה מה שהיא באמת רוצה".
כריכת הספר של טולידאנו
טולידאנו מדגים כיצד התחרותיות והפחד מהפסד יכולים להביא לביצועים פיננסיים נמוכים משל נשים: "כשמודדים השקעות פיננסיות, בכל שנה גברים מרוויחים אחוז פחות מנשים. זה המון כסף, וזה לב אזור הגבריות! להביא את הכסף! אני מדבר על מספרים, לא על פסיכולוגיה חברתית. בדקו עשרות אלפי משקיעים לאורך עשור. באופן שיטתי, בין שהשוק עלה או ירד, נשים הרוויחו בממוצע לפחות אחוז יותר מגברים על תיק ההשקעות שלהן. למה? אם מניה יורדת, אישה מוכרת אותה, בלי אמוציות. גברים צריכים 'להיות גברים'. כשהמניה יורדת הוא לא ימכור אותה, כי הוא לא פראייר, ובמצטבר ההשקעות הגבריות הן פחות חכמות.
"כל פעילות שגברים מתחרים בה היא מלחמה על כל הקופה. הקופה היא הפחד 'לא לצאת גבר'. כך גם המניה שהם משקיעים בה היא מבחן לגבריות, היא חלק מהזהות. נשים פטורות מההזדהות עם מניות שהן בחרו ולכן שיקול הדעת שלהן רציונלי משל גברים".
מה רע במשחקים של בנות?
טולידאנו, אב לשלושה, צבר מסקנות על הגבריות כשטיפל בגברים ונשים שהגיעו לקליניקה שלו וכשייעץ לחברות ולמנהלים. הוא נולד וגדל בירושלים ומתגורר ברעננה. את הכשרתו קיבל באוניברסיטה העברית ובמכון Tavistock בלונדון. מחוץ לשעות העבודה הוא חובב ספורט תחרותי, בעיקר שחייה. "אני אוהב להתחרות, אני רוצה לשחות טוב מזה ששוחה לידי. אני לא רוצה לוותר על זה. רק לא לכרוך את זה בגבריות שלי", הוא אומר.
חלקו הגדול של "מגבריות לחירות" מוקדש לבעיות שטולידאנו מזהה כנטל הגבריות: טשטוש הגבול בין חיזור להטרדה או תקיפה מינית; היחס לאישה כאובייקט; החיבור לקבוצת הגברים; אגדת הפאלוס והדחף להיות ביצועיסט מושלם; חוסר ביטחון גברי שהופך לביטחון יתר; המחירים שמשלמים גברים - פגיעה ביכולת הביצוע, ביכולת הקשב, ביכולת להתמודד עם רגשות מורכבים ולבטא אותם; וגם המלכוד שמציבה תפיסת הגבריות עבור נשים. החיסרון הגדול בספר: הוא מקדיש יריעה רחבה לבעיה, ומעט מאוד התייחסות לפתרון.
מסקנת הספר שלך היא שצריך לעודד אצל גברים שני מנגנונים: הזדהות עם נשים וסקרנות כלפי נשים. אבל זו מסקנה שנכונה לכלל בני האדם, לא רק לגברים. לגדל ילדים וילדות בעלי יכולת אמפתיה עם הזולת, בין שהזולת הוא גבר ובין שזו אישה, ולעורר חקרנות וסקרנות גם אצל בנים וגם אצל בנות.
"לחנך ילדים להזדהות ולסקרנות זו אחת ההשקעות הטובות בילדים, משני המינים. אני מבקש להפסיק את המיתוג. את הצורך לבדל את עצמך מנשים כדי להיות גבר. גבר שינסה להביט על עצמו דרך עיני אישה, יוכל ללמוד גם על עצמו. לנשים, ההזדהות עם האחר היא קלה ומתרחשת באופן אוטומטי. הן מורגלות באפשרות לראות את העולם דרך עיני גברים. גברים מסוגלים להזדהות עם נשים אבל הם מפחדים מזה. קבוצת הבנים מענישה בנים שמזדהים עם נשים. טקסי הקבלה למועדון הגבריות זה להקטין נשים במקרה הטוב או להשפיל אותן במקרה הפחות טוב. אתה צריך להוכיח שאתה לא מזדהה עם נשים, שאתה לא 'נקבה'".
יש גם תיוגים שליליים על נשים שמתנהגות ב"גבריות": "ביצ'ית", "אסרטיבית מדי", "דעתנית מדי".
"תבדקי את זה אצל הורים. אני שואל אימהות האם הן מוטרדות מכך שהבת שלהן נחשבת 'טום־בוי', ושואל אבות אם הם מוטרדים מכך שהבן שלהם משחק במשחקי בנות. חד־משמעית אבות לבנים יהיו מבוהלים יותר. רק אבות עסוקים בשאלה איך להפוך את הבן שלהם לגבר. רק על בנים נאסר לשחק במשחקי בנות. אימהות אינן מחפשות אצל בנותיהן סימנים לכך שהן עלולות להיות לסביות. נשים אינן צריכות להוכיח שהן עונות על קריטריונים שמזכים אותן להשתייך לקבוצת הנשים. אישה יודעת שהיא אישה ואין לה צורך להוכיח את זה.
"ההצעה שלי לאמץ סקרנות כלפי נשים היא חיסון נגד מופע אחר, והוא הצורך להיות בשליטה על נשים. הסתכלות על נשים כאובייקט שאמור להיות לי נעים אסתטית, שאמור לגרות אותי, שאמור להעריץ אותי על הכוח או החוכמה שלי. אני מבקש: תפצח את הסוד שלה, תסתכל עליה כעל עוד עולם".
האם אין בהצעה הזאת משהו שמכבה ליבידו? גבר ואישה משחקים משחק של תפקידים. כשאין את זה, אין תשוקה.
"זו שאלה מעניינת. אני חושב שהאפקט הוא הפוך. התשוקה משתחררת כי לא צריך להיות 'בתפקיד'".
חלקים בספר נשמעים סטריאוטיפיים. גברים אוהבים תחרות? בני האדם אוהבים תחרות. גברים אוהבים להתווכח? אני מכירה לא מעט נשים שאוהבות להתווכח.
"הספר הבא שלי יהיה על מנהגי החיזור של הקרקל במזרח אפריקה, כי אף אחד לא יודע על זה כלום. כשאתה כותב ספר על גברים ונשים כולם יודעים הכל: כולנו גברים ונשים. בכל אופן, גברים שקוראים את הספר מרגישים שזה מדבר אותם. בהוצאה לאור חששו שזה יכעיס גברים. ההפתעה הנעימה והמרגשת היא גברים שאני לא מכיר שאומרים: 'נעתי בכיסא באי־נוחות, ואין לי מה להגיד, הכל נכון'. או: 'קראתי והסמקתי ממבוכה'. שבי שעה בבית קפה. תסתכלי על זוגות. בכמה מהם הגבר מרצה לאישה, ובכמה האישה מרצה לאיש".
תרבותי, לא ביולוגי
האם אתה לא מערער ערעור דרמטי מדי על הטבע כשאתה מביא כדוגמה לתזה שלך את העובדה שגברים נמשכים לנשים שצעירות מהן מאוד, ונשים נמשכות לגברים מבוגרים? זו האבולוציה שמדברת פה, לא רצון לניצול מיני של נערות. גברים נמשכים לנשים שיכולות להיות פוריות לאורך שנים, ונשים נמשכות לגברים מבוגרים שיכולים להביא ציד או שיש להם ממון כדי לכלכל את ילדיהן.
"במחקר בארה"ב מצאו שנערות בנות 18 מקבלות את מספר הפניות הגדול ביותר מגברים באתרי היכרויות, וגברים בגיל 50 מקבלים את מספר הפניות הגדול ביותר מנשים. אם נשים היו מעוניינות בפר ההרבעה הכי טוב ברשת, הגיל הממוצע של החיפוש שלהן היה 30. אם גבר מחפש אישה לפי מדדים ביולוגיים היא לא צריכה להיות בכיתה י"ב. זה מפחיד. מלמדים גברים מגיל צעיר שהם צריכים אישה שתדע פחות מהם, שתהיה חלשה מהם, שתוכל 'לעשות לה'. בגיל 19 היא כבר חזקה מדי.
"הנושא של משיכה הוא תרבותי לחלוטין, לא ביולוגי. תסתכלי על ציורים של רובנס, מה היה מודל האישה אז ואיפה הוא היום. וזה משתנה בקצב מפחיד. לימדו אותנו מה אנחנו צריכים לרצות. יש תרבויות שבהן האיבר שמושך גברים הוא לא החזה אלא הרגליים. למה? כי אותן מסתירים והחזה חשוף".
קראת את "הדרמה של הגבריות החדשה" שכתב ד"ר גבריאל בוקובזה?
"לא קראתי אבל הכיוון שלי הוא לשחרר גברים מנטל הגבריות ולא לתת להם גבריות חדשה כל שנתיים. אם זו 'גבריות חדשה' אז יש שטיחים רכים מקיר לקיר ומותר לבכות? זה עדיין מבדיל גברים מנשים".
מה אתה אומר לגברים שיושבים אצלך בקליניקה?
"אתה גבר. הבן שלך יהיה גבר. אל תדאג. תעזור לבן שלך להיות אדם חכם, עמוק, רגיש, אל תהיה מוטרד מהגבריות שלו. גבר שמשתחרר מהאנרגיה שמושקעת ב'האם אני גבר' הוא יותר מעניין, מורכב ומוצלח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו