אחרי 46 שנות השתתפות וארבע זכיות בתחרות האירופית, אפשר לומר בוודאות שישראל היא מעצמת אירוויזיון מהשורה הראשונה. אמנם אירלנד, שבדיה, צרפת, בריטניה ולוקסמבורג זכו יותר פעמים מאיתנו, אבל ניתן בהחלט לומר שלזכותנו נרשמו פרקים מפוארים בתחרות, ולא רק בתחום המוזיקה. כך, למשל, השירים "Toy" ו"דיווה" (שהיתה לי הזכות לכתוב את מילותיו) עוררו גם שיח חברתי חסר תקדים - אם לא מהפכה של ממש.
נוסף על כך, שתי התחרויות שנערכו בארץ ב־1979 וב־1999, אשר הופקו על ידי רשות השידור, נחשבו להצלחה עצומה בדברי ימי האירוויזיון וזכו בשעתן לשבחים כתחרויות פורצות דרך ששדרגו את התחרות ורעננו את פניה. שני חצאי הגמר של התחרות הנוכחית מוכיחים, ללא ספק, שגם בסטנדרט החדש (והמפלצתי משהו) של התחרות - הראש הישראלי ממציא לנו פטנטים ביצירתיות ובתעוזה בקנה מידה טלוויזיוני בינלאומי.
עוד בנושא:
• ההתחלה הייתה מושלמת - השירים בהמשך פחות
• לקראת חצי הגמר השני: שלוה, מדונה והזוכה
• אירוויזיון 2019: כך התרשמו מאיתנו בעולם
• מתי נפסיק להתעסק במשקל של נטע?
ולא שאין פגמים. ראשית, אסור לשכוח את האסון הנורא שבו נהרג פולדי שוורץ ז"ל, כשציוד תאורה קרס עליו. יש לבדוק את המחדל הזה לעומקו ולהסיק מסקנות כלפי האחראים.
היו גם מחירי הכרטיסים הגבוהים, התנהלות המלונות, וכמובן רמתם הנמוכה למדי של שירים רבים בתחרות השנה. אך למרות כל אלה, היה שווה לחכות 20 שנה. כבר כעת מסתמן כי אירוויזיון 2019 יירשם כאחד האירועים המוצלחים, היצירתיים - וגם היקרים - בתולדות התחרות בשנים האחרונות.
כבר שנים שאני מסנגר על התחרות מול מתנגדיה, בעיקר בשל חשיבותה התקשורתית העצומה למדינה. גם לפני עידן החרמות על ישראל, וגם בעיצומו - האירוויזיון היה אחד האירועים הבינלאומיים הבודדים שבהם ישראל מתקבלת בחיבוק רחב ומחמם לב ובהערצה על ידי הקהל שוחר ההתלהבות, המפוזר בכל העולם.
רבים מאותם שוחרים צייצו וכתבו בפורומים וב"סטוריז" שלהם בתחילת השנה שהם מצפים כי התחרות בישראל תהיה "משהו מיוחד ממש", כפי שישראל עשתה בעבר. ואכן, הם לא התבדו. התוצאה הסופית היא נהדרת. בימים האחרונים פגשתי בתל אביב עמיתים ותיקים, אנשי תקשורת וטלוויזיה מאירופה, שאותם אני מכיר כבר שנים מעבודתי בתחרויות הקודמות. למרות היותם צוננים ומסויגים בדרך כלל, הם הפעם כולם מלאי התפעלות מרמת התחרות הנוכחית, וגם, איך לא, מתל אביב ומהשמש הישראלית.
האיש האחראי בראש ובראשונה להצלחה של אירוויזיון 2019 הוא הבמאי והעורך הראשי יובל כהן, המסתמן כאחד מאנשי הטלוויזיה המובילים, המוכשרים ובעלי המעוף הפועלים בארץ. למרות כל הקשיים, הוא ניצח בווירטואוזיות על אירוע טלוויזיוני מרהיב, משוכלל וראוי לשבח - בעיקר באופן שבו נגע ברגישות בליבן של אוכלוסיות שונות ומגוונות.
ועם כל הכבוד למדונה, שתעלה מחר לבמה, היו גם נטע ברזילי, שפתחה את התחרות בהתפרצות וולקנית, דנה אינטרנשיונל בהופעת הנשיקות הבלתי נשכחת, וכמובן להקת שלוה, שהמסה את לבבות הצופים. בקרב המנחים ראויה לציון במיוחד לוסי איוב, הרהוטה והאצילית.
ומילה לקובי מרימי המרגש. לא ממש חשוב לאיזה מקום תגיע - דע שכששמעתי אותך שר את "Home" בחזרות - הבנתי פתאום את משמעות המשפט "Like a Prayer" שתשיר מחר מדונה. בהצלחה.
• אירוויזיון 2019: כל העדכונים
• בין דנה לנטע: אירופה קטנה עלינו
• ישבור שיא: חשיפה פנומנלית לאירוויזיון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
