מדי שנה מתחדש הוויכוח האין סופי בנוגע להדלקת המדורות בל"ג בעומר. המקטרגים טוענים בצדק שמדובר בפגיעה אנושה בסביבה ומוסיפים שהעצים נגנבים פעמים רבות מאתרי בנייה או חברות שזקוקות להם (מה שהופך את המנהג לאנטי חינוכי ומסוכן). המצדדים טוענים שמדובר במנהג עתיק, ושבכל אופן מדובר על יום אחד בלבד בשנה, כך שהנזק אינו כה גדול.
רגע לפני חג המדורות ניסינו להבין מה מקור הדלקת המדורות בל"ג בעומר. האם אכן הייתה הכוונה להילולת האש האדירה שאנו חווים היום או שמדובר היה במנהג מצומצם שנופח מעבר לכל פרופורציה. ומה הקשר בכלל ליום פטירת רבי שמעון בר יוחאי למדורות הללו?
כמו מנהגים עממים רבים, ביחוד בעם היהודי שחי בארצות רבות תחת משטרים שונים, קשה לזהות באופן מוחלט את הבסיס למנהג המדורות. הוא לא מוזכר כלל במקורות עבריים וישראלים עתיקים, ולא מצוטט אצל אף דמות מרכזית קדומה בעם ישראל.
מבחינות רבות המקור הראשון להדלקה היא מכתב ששלח מפרש המשנה, רבי עובדיה מברטנורא, שנולד ב-1440. "בי"ח באייר באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות", כתב במכתב על המנהג שנעשה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. הפרשן הקדמון מציין את המנהג כמקובל, ולא מזכיר מקור לכך, מה שמלמד אותנו שככל הנראה הוא ידע שמדובר במסורת קדומה יותר מאשר בתקופה שבה הוא חי.
עדות נוספת להדלקת מדורה במירון מגיעה אלינו מתלמידי האר"י הקדוש. תלמידו, רבי חיים ויטל, לא מציין מדורה אלא הילולא – מסיבה לכבודו של בר יוחאי. "בענין אלו ההולכים על קברי רשב"י ובנו ר"א במירון ביו'[ם] ל"ג בעומר. אני ראיתי למורי זלה"ה (ר' יצחק לוריא, האר"י) זה שמונה שנים שהלך שם עם אשתו ובני ביתו ג' ימים", כתב בספר 'פרי עץ חיים'.
מנהג לגיטימי או איסור חמור? תלוי את מי שואלים // צילום: מירי צחי
ישנם גם מקורות מאוחרים יותר. בחסידות הסבירו את קיום המדורות במירון בכך שהאש מזכירה נר נשמה לכבוד הצדיק שנפטר, או לחילופין – את התורה שנמשלה לאש. רבי צבי אלימלך מדינוב מסביר שהאש והאור מסמלים את התגלות רבי שמעון בר יוחאי, שכתב את ספר הזוהר. "המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו והוא מאיר לנו בגלותנו", כתב.
חוסר האזכורים הקדומים ליום הובילו את החת"ם סופר להתנגד נחרצות ליום הזה ואף לקרוא לביטולו. "אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום... לעשותו יום שמחה והדלקה... לא ידעתי אם רשאים לעשות כן". כתב. הוא קבע שאין לעלות למירון כלל בל"ג בעומר, משום שלא ייתכן שיעשו במקום נוסף עלייה לרגל חוץ מירושלים.
ל"ג בעומר והציונות המודרנית
למרבה האירוניה, מי שהפכו את ל"ג בעומר לחג נרחב עם מדורות בכל הארץ, ומאות אלפי חרדים שפוקדים את הקבר, הם דווקא מנהיגי התנועה הציונית בתחילת המאה ה-20, ולא מקובלים. המנהיגים הציוניים ראו במרד בר כוכבא, שרבי שמעון בר יוחאי היה מתומכיו, דוגמה ליהודים שניסו להקים מדינה בעצמם ולא חיכו לגאולה מלמעלה. האתוס הציוני נזקק להשראה מעין זו, ולכן נלקחה המסורת של הדלקת המדורות והולבשה עליה הקביעה שמדובר גם בזכר למדורות ולאיתותים שבוצעו על ידי המורדים נגד הרומאים.
לכן, למשל, ל"ג בעומר נבחר כתאריך לייסוד גופים שונים ואזכור מאורעות ציוניים. בין היתר יוסדה ביום זה חברת אהבת ציון ב-1885, ייסוד תנועת בני עקיבא, ייסוד הגדנ"ע ב-1941, הפלמ"ח ב-1942 ואפילו הקמת צה"ל בתש"ח.
למעשה כך קרה של"ג בעומר שהיה בעיקרו יום של הפסקת מנהגי האבלות בספירת העומר ויום ללימוד תורת הנסתר, ליום עממי רחב הרבה יותר שבו המסורת הציונית שילבה את עצמה, בחכמה רבה, במסורת קדומה יותר. כך נוצר החג במופעו הנוכחי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו