בכל דור ודור קמים לנו גיבורים

משפחות יקרות, צמד המילים "זיכרון ועצמאות" מלווה את קיומנו הלאומי זה 71 שנים.

מאז הגשים עמנו את כיסופי הדורות לחידוש הריבונות המדינית, מגיני ארצנו עומדים על משמרתם דרוכים ונחושים. עובדת היותנו אומה בת חורין מובטחת בזכות נכונות ההקרבה של בנינו ובנותינו. קורבן הנופלים - קודש, גבורתם - מופת, זכרם - נצח.

חמוטל בר־יוסף, משוררת בולטת שידעה אובדן ושכול, כותבת: "מַה יֵש פֹּה לְהַסְבִּיר? אוֹ שֶאַתָּה מַכִּיר אֶת הַמָּקוֹם הַכּוֹאֵב אוֹ שֶאַתָּה לֹא מַכִּיר". אנו, שיקירינו הלכו מאיתנו לבלי שוב, איננו זקוקים להסברים. הכאב שוכן בעומק נפשנו. די במבט אילם כדי שנבין זה את זה. עברנו שבר נורא, ומה שנותן לנו את הכוח להתקדם במעלה הדרך הוא תמיכת העם והגאווה במדינה.

כשהסתיימה מלחמת הקוממיות, לפני שבעה עשורים, נפתח צוהר לעולמם הפנימי של חללי המערכה. עיזבונם כלל מכתבים ורשימות מרטיטי לב, גווילי אש. הם משקפים אמונה חסרת פשרות בצדקת הדרך והבנת גודל הייעוד. מוטב למות זקופי קומה על אדמת המולדת - כך אמרו - מאשר לחיות מוכים ומושפלים בניכר.

עמידתנו במבחן האש והדם בתש"ח־תש"ט לא היתה מעשה חד־פעמי. חלוף הזמן מוכיח שבכל דור קמים לנו גיבורים שצועדים לפני המחנה. הם מתחנכים על מורשת קודמיהם, ואף הם נכונים לחרף נפשם כדי להבטיח את נצח ישראל. איננו חדלים להיאבק במבקשי נפשנו - בחזית ובעורף, בגבולות ובמוקדי הטרור.

בד בבד, אנו בונים את מדינתנו, שזוכה להישגים מופלאים בכל תחומי העשייה. בחסות חיילינו ומפקדינו, שעומדים כחומה בצורה אל מול אויבינו, ישראל מוסיפה לצעוד קדימה. עוצמתנו מחוללת תמורות חשובות במזרח התיכון - מדינות בעולם הערבי והמוסלמי מבקשות להתקרב אלינו, ואני מאמין שזרעי השלום הללו עוד יניבו פירות.

משפחות יקרות, ערב יום הזיכרון אני מאחל לכן שמבעד למסך הדמעות יבקיעו דרך קרני אור. האור הזה - פרי הטוב סביבנו - הוא הנחמה, הוא התקווה. זכרם של הבנים והבנות, גיבורי האומה, ישכון בלבבות לעולמי עד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו